שערי ישר חלק א שמד

הדבר עפ"י דרכי הטבע שמן הקרוב יותר שכיח, ראוי לומר דבירור של קורבא הוא בירור גמור עפ"י הכתוב בעגלה ערופה והי' העיר הקרובה, ואין להוכיח נגד זה מהא דקי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב דאם הי' בירור של קורבא מברר יותר מרוב הי' ראוי לומר דקרוב עדיף, מזה אין ראי' דהרי רובא דליתא קמן ודאי מברר יותר מרובא דאיתא קמן, דהרי הוא בירור גמור עפ"י דרכי הטבע, וכמו שבארנו ענין זה בשע"ג, וכמו שהבאנו שם שיטת הרמב"ם דלענין דיני נפשות אזלינן בתר רוב ברובא דליתא קמן, וברובא דאיתא קמן פסק הרמב"ם דלא מהני לענין דיני נפשות, ומ"מ מודה ר"מ דחייש למיעוטא מה"ת דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן, שהטעם בזה כיון דרובא דאיתא קמן עשתה תורה ספק כודאי אין לחוש למיעוטא ואם נאמר כן הלא אם יש לנו בירור של קורבא על הלקיחה יש לנו בירור גם על הספק הראשון שהחנות שלקח ממנה היתה חנות המוכרת בשר שחוטה ונתבררה המציאות לגמרי ודין קבוע אינו מגרע כלום לענין בירור זה:

אבל באמת נראה יותר להכריע דלא מהני בירור של קורבא בכה"ג מדסתמו המחבר והפוסקים ולא זכרו ענין זה לחלק בעמידתו וסתמו דבלקח ספיקו אסור משמע דס"ל דבירור של קורבא הוא כעין הבירור של רובא דאיתא קמן דאינו מברר את המציאות, ראי' לזה דאם הי' מברר את המציאות מנ"ל לר' זירא לומר דאפ"ה רובא עדיף דהרי מסתבר לומר להיפוך דאף דעשתה תורה ספק כודאי הוא דוקא אם איכא ספק בדבר אבל כיון דקורבא מבררת את הספק שוב אין כאן ספק, ולא שייך לומר שיהי' ספק כודאי וראי' לזה דע"א נגד רובא דאיתא קמן נאמן כמו דמוכח להדיא בפ"ק דכתובות ובפוסקים שם, ומעשים בכל יום דנאמן המוכר בשר לומר דבשר זה כשר הוא אף אם יש לו במקולין בשר טריפה שהם רוב נגד בשר כשר, ונגד חזקה אינו נאמן, אף דרובא וחזקה רובא עדיף, שהטעם בזה דהיכא דאיכא ע"א ליכא ספק, משום שהוא מעיד ומברר את המציאות, אבל חזקה אינה מבררת את המציאות, ולפי"ז אם הי' דין בירור של קורבא בירור על המציאות הי' ראוי להיות דקורבא מועלת נגד רובא דאיתא קמן אלא נראה דפשיטא להו להפוסקים דקורבא ג"כ הוא ספק והתורה עשתה כודאי כמו ברוב, ואף דגם בקורבא דמוכח אזלינן בתר רוב, י"ל דמה דמוכח ג"כ אינה הוכחה גמורה רק נוטה קצת להוכיח, דגם ברובא דאיתא קמן, יש לומר דמוכח קצת לומר דמן הרוב הוא עפ"י הרגילות:

ומה דכתב הכו"פ להוכיח מאומר לשלוחו דלא מהני בירור של קורבא בקבוע הנה לדברינו הקושיא במקומה עומדת, דעפימש"כ מה דלא מהני בט' חנויות הוא שהספק הראשון נולד בשעה שלקח על החנות אינו מתברר ע"י בירור של קורבא, אבל באומר לשלוחו למה יאסר בנשים הנמצאות בעיר רחוקה משכונת השליח נימא ע"י בירור של קורבא דבעיר זו אינה האשה שקדש השליח משום שהיא רחוקה משכונת השליח ויתברר עיקר הספק דלפימש"כ אין דין קבוע מגרע בירור של קורבא, ונראה לענ"ד דקושיתו מתורצת מטעם אחר דהנה דין קורבא ילפינן מעגלה ערופה דאמרה תורה שהעיר הקרובה מביאה, ומזה לא נוכל למילף רק היכא שאנו דנים על איזה עצם מאיזה מקום הוא מן הקרוב או מן הרחוק ע"ז אמרה תורה שעלינו לתלות בודאי שמן הקרוב הוא וכ"ז שייך בכל ענין שידיעת מקומו גורם הדין כמו בעגלה ערופה שמקומו של ההורג גורם הדין וכן בדם הנמצא בפרוזדור ובניפול הנמצא קרוב לשובך ומעות הנמצאים קרוב לשופר, אבל באומר לשלוחו שאנו דנים באיזו עיר עשה שליחותו לקדש האשה לא שייך לומר דהמקודשת היא במקום קרוב להשליח שהרי לא ידעינן באיזה מקום עשה שליחותו, ואם נאמר לברר דלא הלך השליח למקום רחוק משכונתו וודאי גמר פעולתו במקום הקרוב אלי', על ענין כזה לברר על פועל היכן גמר פעולתו אין לנו שום גלוי בתורה על זה, ובתורה לא מצאנו רק שעלינו לתלות על הדבר שנודע שהי' כאן שהוא ממקום קרוב כעין כאן נמצא כאן הי' ורק בענין זה איכא מדרגות דאם נוכל לתלות כאן נמצא כאן הי' ממש במקום זה הוא עדיף מרובא כמש"כ הפוסקים ואם א"א לתלות על מקום זה ממש זהו הדין של תורה שגלתה לנו בקרא דוהעיר הקרובה, אבל בפעולות של איזה פועל גם אם אפשר לתלות במקומו ממש ג"כ לא מצינו שיהי' בזה הדין כאן נמצא כאן הי', דאף אם הי' אשה פנוי' בביתו של השליח לא נאמר שבודאי אותה קדשה ולא אחרת, כללא של דבר, דרק על העצם שאנו דנים עלי' מאין הוא אנו תולים דממקום קרוב למציאותו הוא, אבל כשאנו דנים על הפועל באיזה מקום עשה ליתי' להאי כללא לתלות שעשה במקום הקרוב אלי' כנלענ"ד בעזה"י:

עוד העיר בענין זה תלמידי החו"ב מר אהרן ישעי' נ"י מפינסק מש"כ בס' כו"פ דמחמת דין קרוב נאמר שאותה העיר שהשליח שוכן בתוכה יאסרו כל הנשים ואידך יהי' שרי אינו מובן דהרי מה שאסור המשלח בכל הנשים הוא מחמת שמא האשה שרוצה לישא היא קרובת המקודשת והקרובות אפשר שנמצאות בשאר עיירות, אבל עיקר הקושיא לא יתורץ בזה כמובן, דאם נברר מחמת דין קרוב שהמקודשת היתה בעיר שהשליח שוכן בתוכה הרי אז הי' מותרות הנשים של עיר שידוע שאין להם בהעיר ההיא שום קרובות, אבל הערתו נכונה לברר הענין כמו שהוא:

פרק יג גרסינן במס' יומא ד' פ"ד ע"ב אמר רב יוסף אמר רב יהודא אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב, ה"ד אי נימא דאיכא ט' ישראל ונכרי אחד ביניהם רובא ישראל נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, אלא דאיכא ט' נכרים וישראל אחד הא נמי פשיטא דהוי לי' קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ל"צ דפרוש