שערי ישר חלק א שמג

הספק שלה איכא חזקה חזקת איסור, וע"כ בנידון בשר הנמצא יש מקום להבין שיטת התוס' אבל בלקח שנולד הספק בקביעות שהוא ספק על החנות ודאי אין מקום לדון משום חזקה:

עוד נראה לי דאף אם נימא דיש מקום לדון במע"מ שיכריע חזקת איסור שאינו זבוח לעשות כודאי איסור כיון דעכ"פ איכא ספק שקול גם על הבשר עצמו אם נשחט או לא, מ"מ נראה היכא דאיכא ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה נהי דקבוע הוא כמע"מ, אבל זה רק לענין ספק של החנויות, אבל אם נבוא לדון על עצמות הבשר אם נשחט או לא, ע"ז מהני רוב החנויות להכריע, דאיכא רוב מקרים המוכיחים שבשר זה כבר נשחט כהוגן, דעל רוב מקרים לא אמרה תורה דין קבוע כמש"כ בכ"מ בשער זה, ורובא עדיף מחזקה, רק רוב זה אינו מכריע את הספק של החנויות, וכ"כ חזקה אינה מכרעת ספק זה, אבל נגד הספק של עצם הדבר איכא רוב וחזקה, חזקת אינו זבוח ורוב המוכיח שהוא בשר כשר, ונשאר רק ספק של החנויות שהוא ספק שקול, וכ"ז רק לפי האמת דרוב מהני במקום חזקה ולולא זאת אפשר דמהני חזקה בספק שקול של ספק חנויות, עוד נראה דבאמת כל דברי התוס' בנדה שכתבו דגם רוב זה הוא נגד חזקה הוא רק לפרש סוגית הש"ס דהא דחשיב שם בגמ' בכמה מקומות שהלכו חכמים אחר הרוב שהוא גם היכא דאיכא חזקה, אבל באמת גם אם הוי אמרינן דחזקה עדיף מרוב הי' מהני רוב זה דאין הכרעת החזקה כאן על הספק שהרוב מכריע, והרוב שמכריע שהבשר הוא מחנות המוכרת בשר שחוטה אינו ענין המתנגד לחזקה שעכ"פ החנויות אלו מוכרות בשר שחוטה, ואין כונת הש"ס לפי' התוס' לומר דמשום רובא וחזקה רובא עדיף אלא מהאי טעמא גופא, שהרוב מכריע על פרישת הבשר והחזקה הוא על ענין אחר, ובהך דט' שרצים וצפרדע א' דברה"ר טהור, דלפי שיטת התוס' בנזיר שהבאנו הוא מטעם חזקה דגברא, אף שהספק נולד על המגיע מה הוא אם שרץ או צפרדע דלכאורה זה דומה לספק שעל החנות, אבל באמת ל"ד כלל זה לזה, דבט' שרצים נולד הספק על המטמא שמסלק את חזקת טהרה של האדם ומטמאהו, וכיון שהמטמא הוא ספק אם בר טומאה הוא והגברא מעיקרא ודאי טהור הוא, אין ספק מטמא מוציאו מחזקתו, וכן לענין כותית שהבאנו מתוס' ריש אלו נערות שהספק הוא על אבות נערה זו או אמהות אם גרמו עלי' דין שפחה והם בתורת ספק שפחה מדין קבוע אמרינן כיון דיש לה חזקת אבהתא אין ספק זה מוציאה מחזקתה, וכ"ז שייך רק היכא שאנו דנים שהדבר המסופק מחמת קבוע יגרום דין חדש על דבר אחר להוציאו מחזקתו, אבל בחנויות שאין החנות גורמת דין חדש על הבשר, רק מוכחת ומעידה על הבשר מאיזה סוג הוא, אם מסוג בשר שחוטה או מסוג בשר נבילה, מחמת שידעינן דאיכא כאן משני המינים על ענין זה לא שייך כ"כ חזקה חזקת איסור או חזקת היתר, דזה יש לדמות יותר לתערובות שבארנו בשע"ג דלא שייך ענין חזקה כיון דהספק הוא שמא חתיכה זו היא היא האסורה, ועכ"פ מדברי המחבר בסעי' ד' אין שום הוכחה לענין זה לומר דמשו"ה אין כאן דין חזקה משום דדין קבוע מסלק כח חזקה, דמסתברים הדברים יותר לומר דסובר דבכה"ג ליכא חזקה כפי האופנים שכתבנו, והדברים פשוטים וברורים:

וכן נראה לי בענין החקירה הג' שכתב הפמ"ג לענין אם מהני הוכחת קורבא בקבוע כגון שעומד סמוך לחנות המוכרת בשר שחוטה ולקח מן הקבוע דהוי כמע"מ וא"י מאיזה לקח אם אזלינן בתר קרוב לומר שודאי מן המוכרת בשר שחוטה לקח או לא, והביא דברי הכו"פ בסי' ק"י סק"ז שעמד על חקירה זו וכתב דיש להוכיח קצת דלא מהני, מהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים וקשה נימא דאותה העיר שהשליח שוכן בה יאסרו כל הנשים ואידך יהי' שרי, וע"כ צ"ל הואיל דחדית רחמנא דקבוע דוחה רוב ורוב עדיף מקורבא אף לקורבא דוחה ולא אזלינן בתר קרוב ומידי ספיקא לא נפקא, זהו תו"ד, ובגליון רש"א העתיק דברי' להלכה יעו"ש, וכל הרואה יראה דיסוד דבריהם בנוי על זה שהם חשבו שחדוש דין קבוע הוא שלא יועיל רוב על דבר קבוע, ולפימש"כ דבקבוע ליכא רוב משום דחשבה תורה המיעוט הקבוע כאילו הי' מחצה אין כאן מקום לחקור על בירור של קורבא, אמנם יש מקום לחקירה זו גם עפ"י דרכנו, דהנה באמת גם לענין רוב קשה, לו יהא דבשעה שלוקח מן הקבוע שהוא רואה החנות ליכא רוב משום דחשבה תורה כמחצה, אבל אח"כ כשהלך מן החנות וא"י איזוהי, יתחדש אח"כ רוב של מקרה הפרישות כמו בפריש ממילא, לומר כל דפריש מרובא פריש, אלא הטעם בזה כמש"כ בכ"מ דרובא דאיתא קמן אינו מברר המציאות אלא מתיר את הספק, ומשו"ה אם נולד הספק בפרישות, כיון שהותר ספק זה אין בזה ספק אחר, אבל כשנולד הספק בקביעות, כלו' על החנות איזו היא וספק זה לא הותר ע"י רוב של פרישה משו"ה נשאר ספק שקול בלי היתר, ולפי"ז בלקח מן החנות שנולד הספק על החנות ואח"כ הוא עומד סמוך לחנות המוכרת בשר שחוטה שנתחדש בירור של קורבא, כמו דלא מהני בירור של פרישה לסתור את הספק דמעיקרא כ"כ לא מהני בירור של קורבא דבפשטות נראה דבירור של קורבא ג"כ אינו מכריע רק את הספק של הפרישה ואינו מברר המציאות דלא עדיף מרובא דאיתא קמן ונמצא דהספק שנולד בשעת לקיחה על החנות איזו היא נשאר ספק שקול, כהדין של בירור רוב. אמנם יש לדון דלענין זה בירור של קורבא עדיף מרובא דאיתא קמן:

דלענין רובא דאיתא קמן מצינו להדיא בשטמ"ק בשם הרא"ש שכתב כן דספק הוא והתורה עשתה ספק זה כודאי מקרא דאחרי רבים להטות, אבל לענין בירור של קורבא לא מצינו גלוי לזה שיהא ספק והדברים מסתברים לומר דענין בירור זה הוא כעין רגלים לדבר דמוכח