שערי ישר חלק א שמב

עוד אני תמה על דברי' דהרי אם עכ"פ הספק הא' מאיזה חנות הוא ספק שקול דהרי זה מפורש שהוא כמע"מ והספק השני שמא גם בחנות ההיא הי' בשר שחוטה ועל ענין זה ודאי לא שייך קבוע ואיך נאמר דאין כאן ספק ספיקא, דעכ"פ הספק השני מוסיף על הספק הא' ולמה לא יתחשב בזה כעין רובא, כיון דדין קבוע מגרע רק דין רוב ולא דין ספק, והוי הספק הא' ספק שקול, והספק השני שהוא ספק שחוטה אינו ענין כלל לקבוע והוא ספק שני ואיכא רוב להיתר, מכל זה נלענ"ד שאין כאן מקום לשום חקירה, והס"ס הזה הוא ככל דין ס"ס דעלמא ושרי בלי פקפוק, והרי המחבר בסעי' ד' היכא דלקח מקבוע ואח"כ נתוסף עוד ספק התיר משום ס"ס, והרמ"א חולק מטעם אחר יעו"ש:

ולענין החקירה הב' כתב כיון דגלי קרא דלא ניזול בתר רובא כש"כ בתר חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף, א"ד היכא דגלי גלי, והנה בנדה ד' י"ח ע"א וכתובות ד' ט"ו ע"א ט' צפרדעים ושרץ א' או להיפך ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור והיינו טעמא אוקי גברא אחזקה, ומיהו זה טעות דברה"ר הילכתא הוא אף דליכא חזקה, עי' חולין ד' ט' ע"ב תוס' ד"ה התם, ואדרבה מהא דמוכח במס' כתובות דאף לקולא קבוע כמע"מ מט' שרצים וצפרדע א' ברה"ר טהור דילמא התם דאיכא חזקת גברא הוא דאמרינן בקבוע דרובא וחזקה כהדדי נינהו ומנלן היכא דליכא חזקה, והנה ממ"ש המחבר סעי' ד' בלקח מן הקבוע ונתערבה הוי ס"ס אף שהספק הא' יש לו חזקה לאיסורא דבהמה בחיי' בחזקת שאינה זבוחה ועכשיו מסופקים על בשר זה אם מכשרה או מנבילה נעמידנה על חזקה והוי ודאי, עי' ש"ך אות ס"ד, דאפשר הרשב"א מודה בחזקה גמורה דלא הוי ס"ס, ולכאורה מוכח דקבוע כיון דחדית רחמנא דלא מהני רובא ה"ה חזקה ואל תתמה ע"ז שהרי התוס' בנדה ד' י"ח ד"ה אחר הרוב כתבו דאיכא חזקה דבהמה בחיי' וכדכתיבנא, זה תו"ד יעו"ש שנשאר בצ"ע, והנה מה שדחה הראי' שהביא מט' שרצים דברה"ר טהור דהתם משום הלכה הוא ולא משום חזקה, הנה לפימש"כ תוס' בנזיר ד' נ"ז ע"א ד"ה באומר דספק טומאה ברה"ר לא ילפינן מסוטה רק משום חזקה מוכח דמהני חזקה בכה"ג וכן לפי' התוס' בסוטה ד' כ"ח דספק טומאה ברה"ר טהור משום חזקה, ג"כ מוכח דמהני חזקה, וכן איתא להדיא בתוס' ריש אלו נערות ד"ה ועל הכותית דלהכי יש לה קנס אף דרובא לא מהני משום קבוע מ"מ כל אחת יש לה קנס דמוקי לה בחזקת אבהתא. יעו"ש. והא דרצה להוכיח היפוך זה מסוגית הש"ס בכתובות דמוכיח דאמרינן קבוע כמע"מ אף לקולא מט' שרצים וצפרדע א' ברה"ר טהור, ולא אמרינן דילמא משום חזקה הוא, אין דברי' מחוורים בזה כלום, דאם נאמר דלקולא לא אמרינן קבוע כמע"מ ודאי לא מהני חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף והוי ודאי טמא ומש"כ דבקבוע רובא וחזקה כהדדי מאיזה טעם יהי' ענין זה ומכש"כ לשיטת תוס' בנזיר הנ"ל ודאי מוכח דמשום חזקה הוא דאם נימא כהדדי נינהו אמאי טהור, הלא יהי' ספק טומאה דע"י הרוב וחזקה הוא כמע"מ, אלא ודאי מוכח מכל זה דמהני חזקה על ספק של קבוע, והוא מטעם שכתבנו לעיל דעיקר מקור הספק של הפמ"ג הוא משום דסובר דעל ספק של קבוע לא מהני רוב, וזה אינו דרחמנא חדית לן, דבקבוע חשוב המיעוט כמחצה, ותו לא חדית לן כלום, ואם הי' רוב הי' מהני גם בקבוע, ומשו"ה לענין חזקה אין דין קבוע מגרע כלום, וזה פשוט:

אמנם מה שהקשה מדברי המחבר שכתב בסעי' ד' בלקח מן הקבוע ונתערבה דהוי ספק ספיקא, ובהספק הא' כתבו תוס' בנדה דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח, והיכא דאיכא חזקה לא אמרינן ספק ספיקא, וע"כ רצה להוכיח מזה דלא מהני חזקה בקבוע הנה לכאורה היא קושיא נכונה, וכן הקשה בס' ש"ש ש"ד פ"ב קושיה זו כצורתה ועוד הרבה שם להוכיח דשיטת הפוסקים הם נגד דברי תוס' האלו, דלא משמע מכל הפוסקים שיהי' דין חזקה בתערובות, והנה בעיקר קושית הש"ש כבר בארנו זה הענין בס"ד בשע"ב, ובנוגע לענינינו נראה לי דאף שבאמת בפשטות דברי התוס' הנ"ל הם נפלאים, דכלל החזקות שהחזקה מכרעת את הספק וכאן הוא הספק מאיזו חנות נלקח הבשר, בכ"ז ל"ד דברי התוס' לנידון דידן, והחילוק בזה הוא בין פריש לקבוע, אבל לא מטעמי' של הפמ"ג דבקבוע לא מהני חזקה, אלא מטעם אחר, ועיקר היסוד בזה דרובא דאיתא קמן וכן חזקה אינם מכריעים ומבררים מציאות המעשה אלא הכרעת הדין והתרת הספיקות, והנה הא דבקבוע לא מהני רוב של פרישה לומר דמרובא פריש, דהרי גם בלקח מחנות וא"י איזו היא דמסופק אח"כ מאין לקח איכא רוב של פרישה לומר דמרובא פריש, אלא דרוב זה אינו מכריע את המעשה רק מתיר את הספק שהוא הספק של פרישה, אבל עדיין נשאר הספק הראשון שנסתפק בשעה ראשונה בשעה שלקח איזו חנות היא והוי ספק שקול שמא חנות זו היא היא המוכרת בשר נבילה, וכיון דליכא דין לסתור ספק זה הוי ספק איסור מה"ת, ואם נבוא להכריע ספק זה ע"י חזקה של חזקת אינו זבוח על ספק נבילה, או להיפוך חזקת היתר על ספק טריפה, מסתברים הדברים דלא שייך כאן ענין חזקה להכריע ספק זה, שהוא ספק על המקום שבו נמצא החתיכה אם מקום זה הוא מקום מיוחד למכירת בשר כשר או לא, והתוס' שכתבו בנדה בנמצא דאזלינן בתר רב שהוא במקום חזקה חזקת אינו זבוח, ל"ד לקבוע ששם אנו דנים על המקום שהוא החנות, וכאן אנו דנים על החתיכה עצמה לספק מאיזו חנות נפרשה, דבאמת עיקר הספק הוא עלי' אם נעשה בבשר זה הכשר המתיר או לא, רק כיון דידענו שמחנויות האלו נפרשה, תורת הספק הוא על המוכיחים, כלו' מאיזה חנות היא, אבל עכ"פ עיקר הספק הוא על החתיכה עצמה. אם בשר כשר הוא או לא, ובעיקר