שערי ישר חלק א שמא

ששם נמצא האיסור, והאחד שנפרש משם הרי הוא מספק שמא הוא הוא האיסור ספק איסור זה הותר בדין כל דפריש מרובא פריש, ואם הי' התערובות הכל ביחד, לדוגמא כעשרה במספר ונפרשו שמונה זאח"ז ונקבצו כולם אח"כ במקום אחד, אף שאם הי' נפרשים מתחילה כל השמונה ביחד הי' אסורים, דאין כאן רוב המתיר, דעל שמונה ביחד ליכא רוב, מ"מ כיון דעכשיו לא נתחדש שום ספק חדש, רק הספק הראשון הוא גם עכשיו מחמת ששמונה אלו נפרשו מן התערובות של העשרה אשר שם הי' אחד איסור, וספק זה התירה תורה כבר בשעת פרישת כאו"א, ושוב אינו חוזר ונאסר, אבל באשה, שם במס' נזיר, אין הספק על האשה מחמת פרישתה מביתה, אלא תמיד הספק עלי' שמא היא האשה המקודשת, והא דאמרינן כל דפריש אין הכונה על מקרה של הפרישה, אלא דבשעת פרישתה מביתה אינה קבועה, וכשהדרא לביתה היא קבועה, והספק מתחדש מחמת ספק שמא היא היא המקודשת ולא מחמת פרישתה מן התערובות, ומשו"ה אף דבשעה שהיא נדה מביתה איכא היתר לומר שהוא מן הרוב אבל כיון שרובא דאיתא קמן אינו מברר את המציאות רק מתיר את הספק, היתר זה אינו מועיל רק שלא יגרום ספק זה איסור, אבל על הספק המסופק לנו אח"כ אינו מועיל כלום והדר הספק של אח"כ לגרום האיסור בשעה שהיא קבועה וזה ברור לענ"ד:

ומ"מ לענין דינא אם המיעוט שנפרש ואח"כ חזר להקביעות הראשון ומכיר אותן שפירשו כבר דכתב הח"א שם דאם לא נודע הספק איסור רק אחר שחזרו לקביעות דאסורים משום דלא שייך לומר כבר הותרו, דהרי לא נודע האיסור רק אחר שכבר הם בקביעותם, דלכאורה לפימש"כ יש להתיר גם עכשיו כיון שמכיר אותם שכבר פירשו שסבת הספק אינה מחודשת, אבל באמת י"ל דגם בכה"ג אסור אף שהספק אינו מחמת עכשיו, אבל גם אינו מחמת הפרישה, כיון שמכירן שהי' כבר בתערובות וגם עכשיו הם בתערובות, והספק על כל אחד שמא הוא האיסור, נמצא שהפרישה שהיתה בנתיים לא מעלה ולא מוריד, אמנם אם אינו מכירין רק ע"י פרישתם מן התערובות, היינו שלולא ידע שהם פרשו מן התערובות לא הי' יודע אם הם בספק איסור, נמצא דגם עכשי' כשהם מוחזרים לתערובות סבת הספק עליהם, הוא הפרישה, נלענ"ד דבכה"ג הם מותרים אף אם לא נודע האיסור רק לאחר חזירתם, ודלא כהח"א שהחליט שם בסי' י"ח דבכה"ג אסורים יעו"ש:

פרק יב הפמ"ג בסי' ק"י סקי"ד נסתפק בדין קבוע שלש חקירות, אם מהני בקבוע ספק ספיקא להתיר, ואם מהני חזקה ואם מהני קרוב, כיון דרובא לא מהני אפשר ס"ס שהוא כעין רובא לא וכן חזקה וקרוב דגריעי מרוב, וכיון דרובא לא מהני כ"כ חזקה וקרוב לא מהני, או אפשר כיון דקבוע חדוש הוא היא דגלי גלי ותו לא, ונבאר ענין זה בכלל ובפרט, והנה בכלל החקירות האלו בנוים על יסוד, דבקבוע "לא מהני" רוב ומשו"ה יש מקום לומר דגם ס"ס וחזקה וקורבא דגריעי לא יועילו, אבל באמת הנה נתבאר לפנינו בפרקים הקודמים בראיות דאינו כן דגם בקבוע מהני רובא דאיתא קמן אם יהי' רוב המקרים, ומכש"כ רובא דליתא קמן דודאי מהני בכל גונא, ולפי"ז נפל כל יסוד הספק שגרם להגאון בעל פמ"ג לשלש החקירות כולם, ובכ"ז נבאר כל חקירה בפ"ע למען יתבררו הדברים כהוגן:

והנה בהחקירה הא' כתב הפמ"ג וז"ל כיון דקבוע חדוש הוא דחדית לן רחמנא, דבעלמא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן, א"כ כש"כ דלא ליהני ס"ס בקבוע דלא עדיף מרובא ואפשר דגרע וכו', א"ד אין לך בו אלא חדושו אבל ס"ס מהני, המשל בזה ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' ספק נבילה או ספק עריפה ולקח וא"י מהו. עכ"ל הצריך לנו. והנה מוכח מדברי' דקבוע גם רובא דליתא קמן לא מהני, דהרי אומר דכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן ומשום זה מסתפק שלא יהני ס"ס, והוא דבר תימה שאי אפשר להאמר, דלפי"ד בהמה שהיא קבועה לא יהני לה הרוב של רוב בהמות כשרות הן, וכן כל כה"ג אשה שהיא קבועה לא יהני לה רוב שאינה איילונית, והנה בשטמ"ק כתובות ד' ט"ו כתב וז"ל והקשו התוס' הא דקיי"ל רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ליהוי ההוא רוב מע"מ, שהרי כשמביאים הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, ולאו קושיא היא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא בגוף הבהמה שלפניו דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי, אבל הכא מי איכא למיתא לי' בתורת סתמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אא"כ הי' כשר עכ"ל. והכונה בזה דלכאורה הי' מקום לומר דרוב מצוים אצל שחיטה הוא רובא דאיתא קמן, דיש שוחטים שהם שוחטים אעפ"י שאינם מומחים ואנו מבררים על השוחט בהמה זו שהוא מן רוב השוחטים דאיתא קמן, ועל זה יש לדון מחמת דין קבוע שהוא כמע"מ, וע"ז תירץ דענין זה הוא רובא דליתא קמן שהוא כעין חזקה ורגלים לדבר עפ"י דרכי הטבע, ואיכא הוכחה על הבהמה שלפנינו שנשחטה כהוגן והוא דבר ברור ופשוט, דברובא דליתא קמן לא שייך לדון דין קבוע, והוא מטעם שכתבנו, דמאי דחדית לן רחמנא בדין קבוע, הוא רק שיהי' המספר כמע"מ, וברובא דליתא קמן שהוא כחזקה ורגלים לדבר על הענין לא שייך לחלק בין קבוע או לא, ולפי"ז הנה לענין ספק ספיקא אין מקום לדון ענין קבוע, דהרי כפי המשל שצייר אנו דנים על החתיכה מה היא, ואנו מכריעים עפ"י דין ספק ספיקא שחתיכה זו היא בשר שחוטה שהוא בגדר רוב המקרים ורוב המקרים מהני גם בקבוע: