שערי ישר חלק א שלט

ישתנה הדין לדידן ומה מועיל ידיעתו של הנכרי, ויהי' הבדל אם הנכרי בן דעת או חשו"ק וזה דבר רחוק שאין הדעת סובלתו וע"כ נלענ"ד דניכר האיסור שזכרו הראשונים ז"ל הוא שיהי' ניכר לרבים באופן שאי"צ לעדות דכל דבר דבעינן לברורי' הוא נקרא דבר שאפשר לברר, אבל דבר הניכר נקרא דבר שהוא מפורסם לרבים, וכמו ט' חנויות דודאי מפורסם לרבים החנות שמוכרים בה בשר נבילה, וכן בט' צפרדעים הוי דבר גלוי לכל בקיאים במינים אלו להבדיל בין הצפרדע ובין השרץ, וכן בזורק אבן לגו הרי כל אדם יש לו במקומו רבים המכירים אותו ע"י שהוחזק בעירו לנכרי או לישראל, וכן כתבו בתוס' זבחים ד' ע"ג ע"ב ד"ה אלא אמר רבא בסה"ד וז"ל ולא שייך קבוע אלא בדבר הידוע, כגון ט' חנויות וט' צבורים, וט' צפרדעים וט' עכו"ם שההיתר והאיסור כולם ידועים במקומם. עכ"ל. מלשונם זה משמע דבכל אלה הדברים המה דברים ידועים במקומם, אבל לומר דמחמת שהנכרי יודע בעצמו יהי' נחשב לדבר ידוע זה ודאי לא יתכן לומר בדבריהם כך, ומש"כ בס' בינת אדם שם סי' ג' להוכיח מט' צפרדעים דמביא הש"ס בכתובות ד' ט"ו לענין קבוע עפמש"כ שם ברש"י שאין ניכר איזה השרץ, דגם כשאין האיסור ניכר הוי קבוע, דברי' תמוהים, דממ"נ דאם נימא דאין ניכר לשום אדם, הרי זה ככל תערובות דבטל ברוב, ואם נימא משום דהוי ברי' דלא בטל מדרבנן הרי הוא קבוע מדרבנן כתערובות שור הנסקל, ואין כאן שום חידוש בדברי רש"י, אבל לומר שיהי' קבוע מה"ת בתערובות שאינו ניכר זה אי אפשר דא"כ ביטול האיסורים היכי משכחת לה, אבל כנראה אשתמיט לי' דברי התוס' דזבחים הנ"ל שכתבו דבט' צפרדעים ידועים, כלומר דהבקי בהם יודע להבחין ולהכיר בין צב שהוא שרץ לצפרדע, ורש"י שכתב כגון צב שהוא דומה לצפרדע, הוא רק לפרש שעי"ז נסתפק הנוגע מהו, אבל עכ"פ הוא נקרא ידוע וניכר לרבים כמש"כ:

אמנם הב"ח כתב להדיא להוכיח מהך דזורק אבן לגו דגם בשאינו ניכר הוי קבוע וכתב דבתערובות חנויות הוי קבוע, וז"ל כיון דאין האיסור מעורב תוך ההיתר הו"ל כט' חנויות וכו' ואעפ"י שאינו נודע האיסור במקומו כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא פרט לזורק אבן לגו והתם כיון שנודע שיש שם ישראל אע"ג דאינו נודע הישראל כלל הו"ל קבוע וה"נ דכוותי', עכ"ל ובאמת מוכח גם משיטת ר"ת בנסקלים שנתערבו בנשרפים שכתבו תוס' בסנהדרין ד' פ' בשמו דהוי קבוע דסובר דגם באינו ניכר הוי קבוע מה"ת ועיי"ש בס' בינת אדם שם שמביא כן להוכיח שיטת הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ה דטהרות מ"ח דתנן התם שוטה אחת בעיר או נכרית כל הרוקים שבעיר טמאים דהוי קבוע יעו"ש, וכן מביא שם דברי הרמב"ן שהביא הרשב"א בחי' למס' גיטין ד' ס"ד לענין מקדש דאסור בכל הנשים. שהתוס' כתבו שהוא רק מטעם קנס, והרמב"ן כתב שמדינא אסור ובע"כ סובר דהוי קבוע מה"ת אעפ"י שאינו ניכר, וכן מביא שם דברי תוס' במנחות ד' כ"ג ד"ה שחוטה שכתבו שם דאם שחוטה אינה בטלה בנבילה הוי קבוע יעו"ש:

ונלענ"ד דשיטת הראשונים שהבאנו בזה לאו כולהו בחדא שיטתא נינהו, דשיטת ר"ת ושיטת הרמב"ם הוא, דכל דבר שהוא מפורש ונבדל ואינו מתערב ומתחבר בגוף אחר הוי קבוע, וכמו בזורק אבן לגו, שבאנשים לא שייך התחלפות ותערובות, וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה דפ"ט דתרומות מ"ה לענין זרעים דאפי' ק' של חולין וא' של תרומה כולם אסורים שכתב הרמב"ם שם ולא נדון אותם בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין, ובדרך זה כתב הרמב"ם בפ"ה דטהרות לענין רוקין, כיון דרוק זה קבוע במקום אחד ואינו מתערב עם שאר רוקין הוי קבוע ושיטת ראשונים אלו מסייעים להב"ח דחנויות ודאי שאינן מתערבות וכל אחת קבוע במקומה ודומה ממש לדין זרעים שכתב הרמב"ם שהטעם שתרומה מופרשת ולא נתערבה בחולין, וכן נראה לי בכונת המעד"מ בפגה"נ שהבאנו לעיל, רק שהוסיף ביאור שמה דבעינן לענין קבוע שיהי' ניכר אין הכונה שיהי' ניכר לכל מה הוא אלא שלא יהי' מעורב ובן דעת תמיד בפ"ע עומד ואינו מתערב, דלפי מה שהבין בדברי בס' בינת אדם משום דבן דעת מכיר בעצמו מה הוא, אין מובן בדברי' מש"כ ובפני עצמו עומד ואינו מעורב ועוד מש"כ משא"כ שאר בע"ח דחשבינן להו דבר המעורב הוא למותר דפשיטא דשאר בע"ח אינם יודעים מה הם, וע"כ נראה לי דמש"כ הגאון בס' בינת אדם יסוד חדש דמה שניכר לאדם אחד בעולם חשוב כניכר ותלה את זה בדברי המע"מ הוא יסוד רעוע כמש"כ, והדברים פשוטים הם כשיטת הב"ח וכמש"כ בשיטת הרמב"ם:

ועפי"ז נראה לי דמש"כ בכו"פ בסי' ק"י סקי"ב וז"ל מיהו רמ"א לקמן סי' קי"ד ס"י כתב אם ידוע שמקצת א"י ודאי נותנים בו ומקצתם אינם נותנים הולכים בו אחר הרוב אבל אסור ליקח מביתו דהו"ל קבוע, ע"ש. ש"מ דאפילו באין האיסור ניכר הו"ל קבוע, מיהו י"ל דע"כ ישראל ראה שא"י נותן בו יין דאל"כ מנא לי' שא"י נתן בו ודאי יין הא אינו רואה, וצ"ל שראה ישראל את המעשה ואמר והלך לו, וא"כ אף דלדידן לא מינכר האיסור, מ"מ כיון דיש ישראל היודע רק אינו לפנינו, מ"מ לענין קבוע מינכר האיסור קרינן לי', דעכ"פ ישראל יודע עכ"ל. והדברים תמוהים בעיני דלפי"ד אם נודע שישראל ההוא שאמר לנו כבר מת בטלה במיתתו גם הקבוע וישתנה הדין להיתר וזה ודאי אינו אמת, והדברים פשוטים דגם באינו ניכר הוי קבוע אם הוא דבר שאינו מתערב, וכאן שמקצת הא"י שנותנים בו יין הוא תלוי בהנהגתם ודרכם של הא"י והם אינם מתערבים וכל א"י הוא מופרש לעצמו, ומה דקשה לי' מאין אנו יודעים הלא פשוט הוא דהרבה ראו, אבל לא שמו על לב