שערי ישר חלק א שלה

הגאון בעל ס' בינת אדם שכונת הרע"ב ששוה מספר שופר של שקלים למספר הכסף של ששה שופרות נדבה יחד, דזה דוחק, אלא רק שני השופרות שביניהם נמצאו הכסף שוים במספרם, והדברים נכונים בעזה"י, ונצלנו מהראי' שהוכיח הגאון הנ"ל ממשנה זו נגד סתימת הפוסקים דאזלינן בתר חנויות, ועוד יש להוסיף בזה דכיון דבדין איסור והיתר לענין הנהגה צריך להתנהג כפי חומר מכל הסוגים הגורמים הספק, ובמעות הנמצאים בין השופרות אם לא יהי' הספק רק על השבעה שופרות יהי' החומר שבהם קיני עולה, ושופרות של נדבה עוד חמור מקיני עולה שמין זבח הוא, לפי"ז איכא הצטרפות קצת לענין זה שרוב של שופרות הנדבה לא יכריע לבטל הספק מהשבעה שופרות האחרים, אבל גם השבעה אינם מכריעים את הספק לגמרי והוי ספק שקול, וכן נראה לי דגם לפי דעת החולקים על הרמ"א שרבים המסכימים לדעת אחת מטעמים שונים שאינם מצטרפים לרוב, אבל מ"מ רב מספרם משנים שמסכימים לדעה אחת שלא יתבטלו מטעם מיעוט כנלענ"ד:

בס' בינת אדם שער הקבוע סי' י"ד הביא בשם תשו' מהרי"ל שכ' בתשו' סי' קס"ט על שאלת בעל התה"ד אם נשחטו צאן הרבה לאחד כ' ולשני ט"ו ולג' ה' וכל אחד מכיר את שלו ואח"כ הותזו ראשיהם ולקח כ"א צאן שלו ולא ידעינן הי מינייהו קדים ונמצא טרפות בראש אחד מהם, אם יש לומר שבאותו של כ' הי' הטרפות שלדידי' איכא רובא כההיא מעשה דא"ז דלאחד הי' כ' אתרוגים ולא י' ולא' ה' ובא אנס וגזל כמה אתרוגים והסיר הסימנים ופסק הא"ז דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, ואלו שגזל הי' של זה שהיו לו כ', הובא בחו"מ סי' רצ"ב, ועיי"ש מה שהשיב לו מהרי"ל בכמה אופנים לחלק בין כל דפריש לשאר דוכתי, ולענ"ד כל הענין והשקלא וטריא בענין זה הוא תמוה, דלפי"ד הק' אם יהי' בענין ט' חנויות התחלקות הבעלים ישתנה הדין, כמו לדוגמא אם יהי' הט' חנויות המוכרות בשר כשר לבעלים מיוחדים חנות א' לכל איש, והחנות המוכרת בשר נבילה לבעלים אחרים, ויהי' מספר החתיכות בשר שבחנות זו מרובה ממספר כל חנות וחנות המוכרת בשר כשר, ורק בהצטרף יעלה מספר החתיכות שבהחנויות כולם על מספר שבהחנות המוכרת בשר נבילה, שמדין אבידה וגניבה יהי' שייך הבשר הנמצא בין החנויות לבעל החנות המוכר בשר נבילה כמו שבארנו מסוגית הש"ס דב"ב, ולפי"ד יהי' דין הבשר כדין נבילה ג"כ וזה לא יתכן בשום פנים, ומה ענין דיני ממונות לדין או"ה, דלדין ממון כל בעלים עושה ספק מיוחד, ולדין איסור והיתר כל החנויות מסוג ההיתר מצטרפים למספר אחד ולסוג אחד, ומסתימת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שלא חלקו בדין ט' חנויות מוכח להדיא דאין חילוק בין אם הם כולם לבעלים אחד או לבעלים מיוחדים, וע"כ מה שדימה בעל תה"ד ענין זה בנמצא טרפות בראש א' לנידון של האו"ז בגניבת האתרוגים הוא תמוה, דשם שהוא דיני ממונות שעיקר הגורם הספק הוא התחלקות הבעלים שאם הי' כולם של איש אחד לא הי' בזה שום תורת הספק, ומשו"ה תלוי המיעוט והרוב בערך המספר שהי' לבעלים זה או זה, אבל בספק טריפות שהספק בזה על החתיכות או על הבהמות מצד עצמם מה שייך בזה התחלקות הבעלים לחשוב על ידם המיעוט והרוב וזה ברור לענ"ד:

פרק י כתבו בתוס' פגיה"נ ד' צ"ה ד"ה ספיקו אסור וז"ל דכל קבוע כמע"מ דמי והא דקיי"ל דמדאורייתא חד בתרי בטיל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור אבל הכא ידוע האיסור בדוכתי' וחנות המוכרת בשר נבילה, ובדבר חשוב אפילו מעורב לא בטיל ואמר כל קבוע וכו' כדאמר בפ' התערובות (זבחים ע"ג) גבי תערובות בע"ח דחשיבי ולא בטלי דפריך ונמשיך ונקריב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני נמשיך (בתמי') הוי לי' קבוע וכל קבוע כמע"מ וכו' ועיקר הטעם אינו משום קבוע אלא משום דבע"ח לא בטלי כמו דבר שדרכו לימנות עכ"ל וז"ל הר"ן וא"ת ובההיא דהתערובות כיון שאין האיסור ידוע היכי קרינן לי' קבוע, א"כ אין לך איסור שיהא בטיל לעולם, י"ל דבכל האיסורים ודאי כל שמעורב ואינו ידוע לא מיקרי קבוע דאדרבה ברובא בטל, וכיון שהוא מתבטל אי"א לדונו כקבוע, אבל התם בע"ח נינהו וחשיבי ולא בטלי וכיון דלא בטלי הוי לי' קבוע, עכ"ל. ומדבריהם למדנו ביסוד דין של קבוע שלכאורה הי' מקום לומר שספק של מיעוט קבוע בתוך הרוב, אמרה תורה שלא יהני בירור של רוב דאיתא קמן, וכמו שנראה מגדולי האחרונים שנקטו כן לאמת ונביא דבריהם לקמן, באופן דלפי"ז לא הי' שייך דין קבוע רק לגרוע את דין בירור של הלך אחר הרוב, ולא הי' ענין לגרוע את דין ביטול ברוב, דהתם הענין שהמיעוט מתהפך מאיסור להיתר ונעשה ממש כהרוב, והראשונים ז"ל שנקטו בפשיטות דבקבוע ליכא דין ביטול ברוב מוכח להדיא דמפרשי דמה שאמרה תורה בקבוע שהוא כמע"מ, הכונה בזה דליכא בזה רוב, שמיעוט הקבוע נחשב למחצה ומה"ט פשוט להו להראשונים ז"ל דבקבוע ליכא דין ביטול ברוב, כיון שהמיעוט נחשב למחצה, ומשו"ה הקשו דלפי"מ דאמרינן בפ' התערובות דכל תערובות בע"ח הוי ג"כ קבוע, א"כ איך משכחת לה דין ביטול, ותרצו דלא הוי קבוע רק אם ניכר האיסור, וכל איסור שאינו ניכר אינו קבוע ואדרבה הוא מתבטל, ורק אם אינו מתבטל חזר להיות כקבוע שאסור ליקח ולמשוך מן הקביעות לומר שהוא מן הרוב:

והנה לא נתבאר בדבריהם היטב מאיזה טעם חשבו חז"ל בע"ח דלא בטלי כקבוע אף שאין האיסור ניכר, והכלל בקבוע הוא דוקא אם האיסור ניכר, דזה ודאי אי אפשר לומר דכל כמה