שערי ישר חלק א שלד

שובכות ולבעלים של כל אחד בפרט, כיון דאין ביניהם שום הצטרפות לצרף כולם יחד, אבל לענין איסור והיתר בכה"ג שצירנו לעיל שיהי' ד' חנויות מוכרות בשר כשר, וג' בשר נבילה וג' בשר טריפה נלענ"ד ברור שאין להתיר הבשר מדין כל דפריש מרובא פריש, לומר שנפרש ודאי מהד' חנויות המוכרות בשר כשר, כיון דעלינו לברר על החתיכה זו שאינה משני הסוגים האחרים יחד, שאינה נבילה ולא טריפה רק בשר כשר, ולברר נגד שני הסוגים יחד אין כאן רוב, דשני הסוגים יחד עולים במספר החנויות על הכשרות, ומשו"ה ליכא בזה תורת רוב להכריע על הבשר שהוא בשר כשר, אבל כ"כ נראה דאין לאיסור לומר דודאי הבשר אסור הוא או מחנויות של נבילה או משל טריפה, כיון דאין איסורם שוה אינן מצטרפות לרוב, ואף דעכ"פ שניהם מורים לאיסור, אבל כיון שהם משני שמות אינם מצטרפים, כמו שדיינים בכה"ג אינם מצטרפים ואף שהבאנו לעיל דברי התומים דפסק בכה"ג דמצטרפים דהוו שנים נגד אחד המתיר, כבר כתבנו לעיל מה דחלוק בזה דיינים מחנויות, דבדיין מה שסותר את דין חבירו גם זה דין הוא, ומי שאוסר באכילה הראה ראיות לדברי' נגד דברי המתיר, וכן מי שהורה לאיסור הנאה הורה נגדו, ואיכא שנים החולקים עלי' לסתור את דברי' ובטלה הוראתו בזה, אבל בחנויות וכן כל רובא דאיתא קמן ליכא תורת הוכחה לבטל את הספק מאפשרות ההיפוך לומר שבודאי לא נפרש הבשר מחנויות אחרות, אם לא שיהי' תורת רוב והוכחה שהבשר הוא מחנות זאת וכדומה, ועל הוכחה זאת בעינן רוב מסוג אחד כמו בדיינים, דאף הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה דפסק כמהרי"ק לא כתב רק אם כולם מסכימים לדין אחד רק מטעמים שונים, אבל אם כל אחד מורה דין אחר, כמו שאחד יורה שראובן חייב לשמעון חפץ מיוחד, והשני על דמים. והג' יפטור אותו לגמרי שנאמר שיצטרפו, זה לא נזכר ברמ"א, וע"כ נלענ"ד דבכה"ג בדין איסור והיתר כמו שצירנו לענין חנויות שהדין שקול בלי בירור, ואם יהי' קרוב לאיזה חנות, בכה"ג מהני הוכחת קורבא כיון דליכא רוב גמור המברר הוי קורבא דאורייתא:

אמנם יש לפקפק במה שכתבנו לחלק בין ניפול הנמצא לדין איסור והיתר דהרי גם במוצא אבידה איכא בזה כעין איסור והיתר דלענין מצות השבת אבידה שאמרה תורה עד דרוש אחיך שדרשו חז"ל דרשהו אם רמאי הוא והוא ע"י סימנים או עדים, ולענין זה המוצא לברר הוכחת בעל שובך זה נגד שאר בעלי השובך יחד לידע אם שלו הוא או של אחרים, ולענין זה הלא אצל המוצא מצטרפים שני השובכות יחד, ואיכא רוב נגדו שאין הניפול שלו ואיך הוא מחזיר לזה נגד הרוב אבל באמת נלענ"ד דלק"מ דהנה בהא דקתני במשנה זו מחצה על מחצה יחלוקו שמעתי רבים מקשים מהא דאמרינן בפ' אלו מציאות, סימנים וסימנים יניח ולא אמרינן יחלוקו משום דעל מוצא אבידה מצוה להניח אצלו עד שיברור הבעלים האמתיים, ובחלוקה אינו משיב כדין, ולמה קתני בניפול הנמצא שבמע"מ יחלוקו ולא אמרינן יניח והענין בזה דהיכא שמתחילה מצא אבידה סתם ואח"כ באו שניהם ונותנים סימנים לא מקיים מצות השבה ע"י חלוקה משו"ה יניח, אבל בניפול קודם שהגביה כבר הי' מונח הניפול באופן כזה שאם יבואו הבעלים לדון ע"ז הי' הדין שיחלוקו, ונמצא שהמוצא מצא חפץ שידוע דינו ששייך לשני בעלים, וכפי זכותי הבעלים קודם, כן המצוה על המוצא להמציא לבעליהם, והרי אם יאבד הולד של מחליף פרה בחמור שדין חלוקה עליו למ"ד יחלוקו וימצאהו אחד ששורת הדין שיחלק ביניהם, כ"כ הכא, ולפי"ז בניפול מדין מצות השבת אבידה הוא כפי שורת הדין של קודם המציאה ואז הוא דין מדיני ממונות, שלכל אחד מבעלי השובכים יש דין עם שאר בעלי השובכים עם כל אחד בפרט ואין כאן ענין הצטרפות שני בעלים יחד, וזה נכון ומסתבר:

ועפ"י הדברים שבארנו יתפרש לנו היטב המשנה דשקלים שהעמדנו דברינו עלי', דבמשנה זו נצטיר הענין שחקרנו עליו דששה שופרות היו של נדבה ושבעה שופרות מיוחדים משבעה סוגים, ועפ"י הכללים שנתבארו לעיל בדברינו כסתימת כל הראשונים, דבחנוית אין אנו משגיחים כלל על מספר החתיכות אלא על מספר החנויות, והנה איכא רוב בשל נדבה נגד כל סוג וסוג ממיני הקדשים שבשופרות, ומשו"ה מעות שנמצאו אין עליהם הוכחת רוב לומר ודאי של נדבה הם דנגד זה איכא רוב שופרות מסוגים שונים, וכן להיפוך ליכא תורת רוב לומר דודאי אינם של נדבה, כיון דסוגים שונים הם אינם מצטרפים לרוב, וכל היכא דליכא תורת רוב גמור מהני הוכחת קורבא להכריע את הספק כיון דליכא רוב נגדו, ומשו"ה בנמצא בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים, קרוב לנדבה יפלו לנדבה, מחצה על מחצה יפלו לנדבה היינו דבכה"ג מהני ג"כ הוכחת קורבא לברר דרק משני השופרות הקרובים למציאת המעות הוא, שאזל מזה הספק משאר השופרות, ולא שייך לומר גם על זה שלא יצטרפו שני סוגים יחד להכריע דין קורבא, דרק לענין רוב שנעשה ע"י הצטרפות לרוב שייך לחלק בין רוב המצטרף מסוג אחד לבין רוב מסוגים מיוחדים, אבל הוכחת קורבא שהוא מחמת קורבת המקומות אין נפ"מ בין סוגים מחולקים או לא, ומשו"ה בנמצאו המעות בין שני שופרות, כיון דליכא כאן דין רוב, הוכחת קורבא מבררת שלא יפול הספק בזה, רק על שני השופרות הקודמים למציאת המעות, אכן גם באופן זה יש לדון כיון דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, אם בשופר אחד משני שופרות סכום המעות מרובה על של חבירו מהראוי לומר שיתברר דמשל שופר המרובה הוא, היינו דמדין הוכחת קורבא יתברר שלא יהי' תורת הספק בזה רק על שני השופרות הקרובים, ולברר מאיזה שופר משני השופרות האלו יתברר ע"י רוב מספר הכסף שבשניהם, וע"ז כתב הרע"ב דלמ"ד רוב וקרוב הלך אחר הרוב מוקי לה בשווים, היינו שני השופרות אלו שווים במספר הכסף, דלא כמו שסבר