שערי ישר חלק א שלג

את המציאות עפ"י דרכי הטבע מחמת שהוא יותר מצוי שהם בחזקת רוצחים, כמו דילפו בגמ' סוטה ד' מ"ה ע"ב מקרא דכתיב כי ימצא פרט למצוי, מהני בירור זה על שאר העיירות לפוטרם מהבאת עגלה כנלענ"ד בעזה"י:

ועפ"י הכלל הזה שאמרנו יתבאר לנו שיטת הרמב"ם שהשמיט מה דמתרץ בגמ' דמשו"ה לא אזלינן בתר רובא דעלמא משום דמיירי ביושבת בין ההרים, וכבר תמה ע"ז בכ"מ שם. וז"ל ויש לתמוה על רבינו למה לא כתב חילוק זה דיושבת בין ההרים, ונ"ל לדחוק ולומר שסובר רבינו דקושיא דליזיל בתר רובא דעלמא לאו קושיא היא דפשיטא דקרובה בעינן דבקרובה תלי רחמנא ואי הוי אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדים לעיר הגדולה שבעולם, ומאי דא"ל ביושבת בין ההרים, לפי דרכו השיב, אבל לקושטא דמילתא ליתי', עכ"ל, והנה הכ"מ בעצמו הרגיש שהתירוץ דחוק מאד, שהרמב"ם ידחה סוגית הש"ס עפ"י סברא דנפשי', וגם מש"כ דבקרובה תלי רחמנא לא אבין דברי', דהלא אם העיר הרחוקה מהעיר הקרובה מרובה באנשי' לא אזלינן בתר קורבא, ולענ"ד נראה דהרמב"ם מפרש מה דפריך הש"ס וליזיל בתר רובא דעלמא אין הכונה שאם נמצא עיר גדולה ביותר בסוף העולם שתהי' אותה העיר חייבת בעגלה כיון דכתיב בתורה ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל דמזה מוכח שרק אלו העיירות הם בדין זה של הבאת העגלה כלו' אלו העיירות שאין עיר אחרת מפסקת בינם לבין החלל, אלא יפרש בכונת הש"ס בקושיא דליזיל בתר רובא דעלמא הוא לתלות בעוברים ושבים דעלמא, וכמו דכתב כן בפי' ר"ח על הש"ס, והכונה שיהני הך רוב לפטור את העיר הקרובה, וע"ז מתרץ לי' ביושבת בין ההרים, אבל וכ"ז הוא לפי סוגית הש"ס בפ' לא יחפור בקושיא ופירוקא, אבל לפי האמת לפי"מ דמוכח מסוגית הש"ס בסוטה דמניחים עיר שאין בה בי"ד שקרובה ומרובה ומודדים אל שאר העיירות, דלא מהני הוכחת רוב וקורבא לפטור שאר העיירות, ליתי' לקושיא כלל ליזיל בתר רובא דעלמא, כיון דאי אפשר לחייב רובא דעלמא אזיל מזה דין רוב או קרוב, ולפי"ז מדחה הרמב"ם סוגית הש"ס דפ' לא יחפור מחמת סוגיא המפורשת בסוטה, אשר שם הוא הלכה ברורה וכאן בב"ב הוא רק שקלא וטריא, ובדרך זה אזיל הרמב"ם בהרבה מקומות בפסקי' כידוע, וזה ענין נכון בעזה"י. ובהגהת מיימוני שם על הרמב"ם בדין עיר שאין בה בי"ד כתב וז"ל ריצב"א פירש דאיירי שיש שלש עיירות עומדות כחצובה בשתים יש בהן בי"ד ובאחת אין בה בי"ד כדאמרינן פ' לא יחפור, עכ"ל, ונראה בכונתו שהעיר בזה ג"כ מקושית תוס' ב"ב הנ"ל, היינו דבפ' לא יחפור מוכח שמה שחייבה תורה את העיר הקרובה הוא מחמת הוכחה שמשם הי' ההורג ואיך מניחים עיר שאין בה בי"ד ומחייבים את העיר הרחוקה ממנה, ומתרץ דמיירי בשלש עיירות עומדות כחצובה, דאף אם העיר שיש בה בי"ד רחוקה מעט מהעיר שאין בה בי"ד, לא הוי קורבא דמוכח כ"כ לפטור עי"ז את העיר שיש בה בי"ד, וקורבא כזאת לא מהני רק לחייב יותר את הקרובה מהקרובות, אבל לברר גם לפטור את כולם בעינן קורבא דמוכח הרבה ואם העיר שאין בה בי"ד מפסקת בין החלל להעיר שיש בה בי"ד הוי קורבא דמוכח הרבה, ומש"כ כדאמרינן בפ' לא יחפור, נראה בכונתו דמהא דפריך ליזיל בתר רובא דעלמא, מוכח דהיכא דאיכא הוכחת רוב שההורג הוא מעלמא מהני גם לפטור כולם מהבאת עגלה, כנלענ"ד בכונתו והרמב"ם שהשמיט מה דמתרץ בגמרא ביושבת בין ההרים, מסתברים הדברים שסובר כמו שבארנו, והיכא דאיכא עיר מפסקת פטורה מקרא דכתיב סביבות החלל, ובאמת י"ל דבעיר מפסקת הוי הוכחה גמורה, ואולי זהו טעמא דקרא, דהרי בט' חנויות היכא שאין דלתי המדינה נעולות ג"כ לא אזלינן בתר רובא דעלמא, משום דחשבינן להוכחה גמורה שאין הבשר מעלמא, כ"כ אולי גם חשבינן להוכחה גמורה שאין ההורג מעלמא היכא דאיכא עיר מפסקת:

ועתה עפ"י המתבאר לנו דבדין עגלה ערופה אין עיקר הוכחת רוב וקורבא להוכיח על ההורג מאין בא אלא רק להוכיח על העיירות הנכנסות בכלל מצות הבאת העגלה מי מהן המחויבת נראה לי לחלק בין ספק באיסור והיתר לדין עגלה ודין ניפול הנמצא, דבדין עגלה וניפול הוכחת רוב וקרוב באים רק לברר על עיר אחת נגד שני', וכן בשובך אחד נגד השובך השני, ובשני ענינים אלו אם יהי' שתי עיירות בינוניות ואחת גדולה אשר בהצטרף שתי העיירות הקטנות הם עולים במספר האנשים יותר מהעיר הגדולה, ונמצא החלל קרוב יותר לאחת מהעיירות הקטנות, שנראה מן פשטות הסוגיא ומסתימת לשון הרמב"ם העיר הגדולה חייבת בהבאת עגלה, אף שבהצטרף שתי העיירות אחרות הם מרובות במספר אנשיהם, משום דאי"צ בכה"ג רק הוכחה על יתרון החיוב שעיר זו חייבת יותר מכל אחת העיירות האחרות ונגד כל אחת בפרט איכא רוב מעליא בעיר זו נגדם, וכן בניפול הנמצא צריך לבעל שובך זה כח וזכות של הוכחה יותר על כל אחד מבעלי השובכות האחרים, וכן מוכח קצת מהא דפריך הש"ס והא איכא דנפיש מיני' ולא משני דשני שובכות אלו נפישי מהשלישי, וכן בפירכת הש"ס מקרא דעיר הקרובה דדחיק הש"ס לאוקמי בדליכא דנפיש, דמיירי קרא דוקא בששתי עיירות הן שוות במספר, שלא יעלה אחת על השני' במספר איש אחד, והלא יותר מרווח לאוקמי בשלש עיירות שאינן שוות במספר, אלא נראה דבכה"ג העיר שעולה מספר אנשי' חייבת בעגלה, וכן כששלשתן שוות הקרובה חייבת, וכן הדין בניפול וכמו שאמרנו, דבכה"ג כשאנו דנים על העיר הגדולה בנוגע לחייבה בהבאה עלינו לדון רק נגד כל עיר מהעיירות האחרות בפרט, שעיר זו מחויבת יותר מכל עיר ועיר מהעיירות האחרות, וכן בשובכים של שלשה בני אדם הדין כמו לענין עגלה, ולענין דיני ממונות עוד מסתברים יותר הדברים דלא בעינן רק שיהי' הוכחה לבעלים אלו נגד כל אחת מהשני