שערי ישר חלק א של

פרק ט מיהו יש לעיין בהא דקתני במשנה דמכשירים פ"ב דאם מצא בה מציאה דתלוי ברוב אנשים אם ישראל רובא או נכרים, דהנה בס' בינת אדם בשער הקבוע סי' ט"ז שקיל וטרי שם בט' חנויות דאזלינן בתר רוב בבשר הנמצא, אם תלוי רק ברוב החנויות או ברוב בשר שאם בחנות המוכרות בשר טריפה נמצא בשר יותר מבכל ט' החנויות המוכרות בשר כשר ומסיק שם דהכל תלוי בכמות הבשר, ומוכיח ענין זה מהא דכתב הרע"ב במס' שקלים פ"ז מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה, קרוב לשקלים יתנו לשקלים, וכתב הרע"ב דלמ"ד רוב וקרוב הולכים אחר הרוב מוקי לה בשווים, והתם מפורש בריש הפרק דששה שופרות היו של נדבה ושני שופרות לשקלים, תקלין חדתין ותקלין עתיקין, ואיך אפשר בשווים, אע"כ דר"ל שווים בסכום המעות שבשופרות, והביא שם שהגאון בעל חוות דעת הוכיח להיפוך דלא אזלינן בתר רוב בשר דא"כ במצא אבידה בעיר שרובה ישראל למה חייב להכריז הרי הנכרים עשירי טפי, וכתב ע"ז הגאון בעל בינת אדם הנה גברא חזינא ותיובתא לא חזינא, דאטו אם הנכרי הולך בשוק לוקח מעותיו וכלי תשמישו בידו, ועוד דבשלמא בשקלים שאנו דנים על המעות וכן כאן הבשר שאנו דנים אם הוא טריפה אזלינן אחר רוב מעות או בשר, אבל התם שאין אנו דנים על המעות אלא מי הוא שאבדה אם ישראל או נכרי ולכן אזלינן בתר רוב אנשים, זהו תו"ד שם, ובפתחי תשובה סי' ק"י סק"ב הביא שם דעת הרבה גאונים שכתבו להיפוך, דמסתימת הש"ס והפוסקים משמע דהכל תלוי במספר החנויות ולא במספר הבשר, יעו"ש, ונראה שהענין בזה שהכל תלוי באופני הספיקות, דהנה בתערובות בע"ח שהם פורשים ונדים ע"י כח וסבה שבעצמם, ודאי מסתבר הדבר שתלוי במספר הכמות של הסוגים, ובכה"ג אין רבוי המקומות מועילים, אבל בבשר הנמצא דתלינן שע"י המוכרים והלוקחים נאבד, כתב הרמב"ם דאזלינן בתר רוב מוכרים ולוקחים אם הם ישראל או לא, ובתשע חנויות שצד הספק הגורם לנו הוא שנוי החנויות שהם לפנינו, ואילו ראינו פרישת הבשר מהחנות הי' נתברר הספק, משו"ה בבשר הנמצא אזלינן בתר החנויות, ואף אם ידעינן שבחנות המוכרת בשר טריפה איכא בשר יותר מבכל הט' החנויות המוכרות בשר כשר, משום דכיון דסבת פרישת הבשר אינו בבשר עצמו אלא ע"י לקיחה מהחנות, ואיכא אפשרות בהאי חתיכה שנלקחה, תשעה אופנים המוכיחים להיתר ואופן אחד המוכיח לאיסור אזלינן בתר רוב, משום דעיקר סבת הספק הוא מחמת החנויות, דהרי לא ידעינן כלל אם היום הי' בשר כשר או טריפה בחנויות אלו, ועכשיו נולד הספק רק מאיזו חנות נלקחה חתיכה זו, ומשו"ה אין לנו לדון כלל על מספר הבשר, ועוד י"ל דמשו"ה אזלינן לעולם בתר מספר החנויות ולא בתר מספר הבשר, דפרישה מן החנות הוא דבר המוכיח על הבשר, אבל מקרה של פרישת הבשר משאר הבשר אינו דבר מוכיח כלום, אלא שאנו מבררים על מקרה ההשתנות במי נעשה ענין ההשתנות הזאת אבל אינו דבר מוכיח כלום, ולפי"ז נראה דגם באבידה מה"ט לא אזלינן בתר רוב המעות אלא בתר רוב האנשים האובדים את האבידה, ומה"ט י"ל דגם באבידת בע"ח שיוצאים מעצמם מרשות בעליהם, לעולם אנו דנים אחר רוב הבתים והרשויות שמהם אפשר לצאת אבידה זו, ואין אנו משגיחים על מספר הבע"ח שבעיר, שרוב הרשויות מוכיחים שאבידה זו מהם יצאה, אבל רוב מספר החפצים אינן מוכיחים רק על מקרה האבוד שראוי להקרות בחפץ מסוג כזה מחמת רוב האפשרות, ובתולדה יבורר שחפץ זה הוא מסוג המרובה, ולפי זה לעולם הבירור באבידה הוא ממי נפלה, ולא על האובד מי הוא, וכשאנו אומרים ברוב נכרים שהולכים אחר הרוב אינו משום פרישות של האובד, דאף אם האובד לא זז מביתו ומקביעותו איכא רוב, ומשו"ה אין כאן מקום לדון מענין הדרא לניחותא, שאין כאן בירור על האיש בין האנשים, אלא על האבידה מרשות מי נפלה או יצאה, אף שבארנו לעיל דבממון עיקר הדין תלוי בבעלים ולא בהחפץ, אבל כיון שזהו המוכיח האחרון עבדינן מזה כל צדדי הספיקות והבירורים כמו בט' חנויות, שאף שאין בעצמות הדין של הבשר גרמת החנות, שאין החנות גורמת כלום אזלינן בתר החנויות כ"כ הכא. כנלענ"ד בענין זה:

והנה כאשר נתבאר לנו מגמרא וסברא דכל היכא דאיכא רוב מקומות שמבררים על הפרישה מהיכן היא, אין אנו משגיחים כלום על מספר החפצים, עלינו לתרץ את ההוכחה הגדולה שהוכיח בס' בינת אדם ממשנה דשקלים שהבאנו לעיל, שהוכיח משום דאזלינן בתר רוב מספר המעות, והנה במשנה פ"ו תנן שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין ותקלין עתיקין, קינין וגיזי עולה עצים ולבונה זהב לכפורת ששה לנדבה, ובריש פ"ז תנן מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה, קרוב לשקלים יפלו לשקלים לנדבה יפלו לנדבה מחצה על מחצה יפלו לנדבה, בין עצים ללבונה קרוב לעצים יפלו לעצים ללבונה יפלו ללבונה וכו' זה הכלל הולכים אחר הקרוב להקל מחצה על מחצה להחמיר, וז"ל הרע"ב קרוב לשקלים יפלו לשקלים דבתר קרוב אזלינן דכתיב והי' העיר הקרובה אל החלל והאומר רוב וקרוב הולכים אחר הרוב, מוקי מתני' כגון ששקלים ונדבה שווים, עכ"ל, וקשה איך אפשר בשווים, כיון שהי' ששה לנדבה ושני שופרות לשקלים, אע"כ שווים במעות שבשופרות, הרי אף דאיכא רוב מספר מקומות לא אזלינן בתר רוב שהכל תלוי במספר וסכום החפצים ומזה, הוכיח הגאון בעל בינת אדם דאין רוב מקומות מבררים כלום, וכן ראיתי בס' מראה הפנים על הירושלמי בפ' לא יחפור שהקשה כן על המשנה דשקלים, וכן הביא ראי' זו בס' ב"א בשם החוו"ד: