שערי ישר חלק א שכח

לא נאמר דין זה רק בשעה שיהי' נע ונד, אלא ודאי מוכח דגם אם יבנה בית וידור בו יהי' לעולם דינו כדמעיקרא, והטעם לזה משום דבאמת בתינוק מושלך אין צדדי הספק בזה מחמת מספר התינוקות שבעיר, אלא מחמת מספר הבתים והמשפחות הדרים בעיר ההיא, וכמו בט' חנויות שאין צדדי הספק מחמת מספר החתיכות אלא מחמת החנויות, כ"כ הוא בתינוק מושלך, משום דאם הי' ידוע מאיזה בית הוא נלקח הי' מבורר הספק, שאם נלקח מבית נכרים ודאי הוא נכרי וכן להיפוך, ונמצא דלעולם סבת הספק הוא על שעת פרישתו ומשו"ה לא אמרינן בזה הדרא לניחותא, ומש"כ בחי' בית מאיר הנ"ל לחלק בין אם חזר למקום הראשון או לא, דברי שגגה הם, דבאשה דאמרינן במס' נזיר דהדרא לניחותא הוא אף אם תדור אח"כ בבית אחר, ולא תשוב לבית הראשון שפירשה ממנו בשעה שקדשה השליח, דמה לי בית הראשון או בית אחר, כיון דהספק הוא על של עכשי' שמא היא מהנשים האסורות עלי', רק בשעה שהיא בשוק יש היתר ע"י רוב מספר הנשים המותרות לו, ובשעה שהיא קבוע חוזר הספק למקומו:

אמנם נראה לענ"ד מה דיש חילוק בין התערובות דלא בטלים ברוב להך תערובות דאסור בכל הנשים, דהרי בדין דאסור בכל הנשים אם הדרא לאיזה בית בקביעות אמרינן הדרא לניחותא, ובדין התערובות דאמרינן נכבשינהו עד דניידי אם אח"כ חזר לקביעות אחרת, לא אמרינן הדרא לניחותא, והטעם בזה משום דאין המובן כל דפריש שוה בשניהם, דבדין התערובות האמור בפ' התערובות דאמרינן ניכשינהו דניידי ונימא כל דפריש, הכונה בזה דהפרישות הוא התחלקות ופרישות מן הכנופיא שגרמה הדין הקביעות, ומשו"ה אף אם אח"כ הוכנס לבית להיות קבוע שם, מ"מ הוא חלוק ומפורש מן הכנופיא, ועדיין איכא האי רוב שנחלק מסוג המרובה שגורם לו להיות כהרוב, אבל באשה שאנו מסופקים עלי' שמא היא אסורה עלי' מחמת שיש מיעוט נשים בעולם שנאסרו עלי' ע"י הקידושין, גם בשעה שהיא ניידא כגון שקדשה עכשי' בשוק אין פרישות זו משום התחלקות מן הכנופיא לומר שחלק הנחלק דינו כהגוף שנחלק ממנו דהרי גם כשהיא בביתה לא היתה בכנופיא אחת עם הנשים האסורות עלי', דלענין לחשוב בכנופיא אחת נראה דצריך שיהי' יחד בבית או בחצר אחד, שיהי' מצורפים כערך ההצטרפות וההתחברות הצריך לענין דין ביטול ברוב, אלא כשהיא בביתה ליכא רוב המתיר מחמת דרוב נשים בעולם מותרות לו, דרוב מספר לא מהני בקבוע, דקבוע כמע"מ דמי, ועי' לקמן בפ' שבארנו שם שיטת תוס' בס"ד, ובשעה שהיא נייד מהני רוב המספר של רוב נשים המותרות, כיון דאז ליכא דין קבוע, ואף שכתבנו לעיל בפ"א לשיטת הטור בעינן שיהי' גם מיעוט האיסור הנמצא ברוב המכריע ג"כ נייד דאל"ה ליכא רוב:

דלפי"ז גם באשה אם גם היא עכשי' נייד, בעינן שיהי' גם ברוב נשים המותרות שאר הנשים האסורות שלא בקביעות, דאל"ה הוי כמו דאיכא בעולם מחצה נשים מותרות ומחצה אסורות, אבל בענין זה שהוא ספק לנו בשעה זו, אם מיעוט הנשים האסורות עלי' הם קבועים או נדים, גם לשיטת הטור אין לחוש לזה, דהרי הוי כעין ספק ספיקא, וכמו שהבאנו לעיל דברי הרשב"א, ובענין זה מוכרח לפרש כן, דאם נימא דהתם אנו דנים מחמת פרישות מן הכנופיא עלינו לומר דכל העולם כולו מצטרף לכנופיא אחת, א"כ גם כשהיא בשוק חוץ מביתה לא יצאה מן הכנופיא, והי' ראוי לומר דלא יצויר כלל שתתחלק מן הכנופיא אלא ודאי התם כונת הש"ס דכשהיא בשוק אינה קבוע מחמת שהיא שלא במקומה, ואיכא רוב המכריע ע"י מספר ומשו"ה כשתשוב לדור באיזה בית הדרא לניחותה, דהרי עכשי' קבועה היא, משא"כ בתערובות שהם בחבורה וכנופיא אחת, דכשנחלק ונפרד מן החבורה דאמרינן כל דפריש אינו משום רוב המספר אלא משום רוב המקרה שחלק הנחלק דינו כהמרובה, לא יחזור לקביעותו רק אם יחזור לשוב אל מקום הראשון להיות שנית יחד עם הכנופיא הראשונה, ובזה יתישב מש"כ התוס' בנזיר ובגיטין ד' ס"ד, דהא דאסור בכל הנשים הוא רק משום קנס ולא מדינא, דכיון דאין האיסור ניכר במקומו לא חשוב קבוע, דלכאורה הוא תמוה, דהרי בכל התערובות שאין ניכר האיסור חשיב הש"ס לקבוע מדרבנן, ולפימש"כ הוא מובן דבכל תערובות חשבי רבנן לקבוע מה שידוע דבכנופיא אחת איכא קביעות להאיסור, משא"כ באשה שאין האיסור ניכר ואינם בכנופיא אחת ליכא שום קביעות גם מדרבנן אלא קנסא הוא. ואף שכתבנו לעיל דלא מהני בתערובות מה שיהי' נייד, אף דליכא קבוע לא יהני רוב, דעלינו לדון על כל אחד ואחד, ויהי' שקר כמש"כ תוס' זבחים, אבל כ"ז היכא שבאמת עלינו לדון על כל התערובות, כמו בנסקלים ונשרפים שנתערבו, או בתערובות בהמות וכדומה, אבל בנידון זה שהנושא אשה לא ישא כל הנשים שבעולם, אי אפשר לבוא לודאי שקר, מהני רוב המספר אף דליכא רוב המקרה של פרישה. כנלענ"ד בענין זה:

והנה יש לעיין בהא דמוצא מציאה בעיר שרובה נכרים דתנן במס' מכשירים דאינו חייב להכריז, ובמע"מ חייב להכריז, דלכאורה יש לדון לפימש"כ התוס' דהיכא דהאיסור וההיתר גורמים הספק גם עכשיו, הדר לניחותא אמרינן ואיך מותר להחזיק המציאה ע"י הכרעת הרוב שבעל אבידה זו הוא נכרי שמא עכשי' הוא בביתו והוא קבוע והוי כמע"מ, ודבר זה העירני אחד מן התלמידים בלמדי לפניהם בימי חרפי בהישיבה, והנה לענין האמור במס' מכשירים שהוא לדין הכרזה דברוב נכרים אינו חייב להכריז, י"ל בפשטות דכיון דחיוב הכרזה תלוי בתחילת נפילת האבידה, דאם לא הי' חיוב הכרזה בשעת נפילה פטור לעולם, כמו אבידה שלא היתה שוה פרוטה ואח"כ הוקרה דאמרינן במס' ב ד' כ"ז דילפינן מאשר תאבד פרט לאבידה שאינה שוה פרוטה, דבעינן שתהי' משעת אבידה שיעור דין אבידה, ונראה פשוט דלאו דוקא לענין שיעור