שערי ישר חלק א שכז

אין לדברי' מקום כלל, כיון שעיקר הספק על הנמצא בחורי הנמלים מאין ומאיזה תבואה לקחו והביאו לכאן, הוא ספק של פרישה, וכביצה שנמצאת בין התרנגולות, וקושית המל"מ היא תמיה גדולה, ובדפוסים הנדפס מחדש הובא בתוך דברי המרדכי הגהה מאחרון שכונת המרדכי שכיון שבודאי נמצא בהחורים גם קצת מהלקט, וע"ז הוא כונת המרדכי שאסור ליטול מזה לומר שהוא מן הרוב מחמת דין קבוע, אבל גם זה דחוק ורחוק שהרי המרדכי הוכיח מט' שרצים וט' צבורים, ואם נאמר בכונת המרדכי כמש"כ בהגה, הרי גמ' מפורשת היא בפ' התערובות לענין תערובות דלא בטלי דאמרינן גזירה שמא יקח מהקבוע, שליקח מן הקבוע ודאי אסור, ודברי המרדכי תמוהים כמו שתמה המל"מ:

והנה היכא שנתערבו חתיכות בשר טריפה ברוב חתיכות בשר כשר, ואח"כ נמצאת חתיכה קטנה שנחלקה מאיזו חתיכה ואינו ניכר מאיזו חתיכה נתחלקה, דבכה"ג אף שמונחים הכל במקום אחד, נלענ"ד דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, שזה דומה ממש לדין מציאת הביצה בין התרנגולות המעורבות, כיון שתורת הספק בזה על הנחלק הוא שלא מחמת תערובות, דהרי חתיכות גדולות נתערבו, אלא רק נולד ספק מאין נחלק ונפרד וזה דין כל דפריש מרובא פריש, אבל כ"ז אם אינו ניכר מאיזו חתיכה נחלקה, אבל אם ידוע מאיזו חתיכה נחתכה, דין החתיכה שנחתכה כדין החתיכה שממנה נפרדה, וכמו שבארנו לעיל בפ"ו לענין ביצה הנמצאת שהוא דוקא שאינו ידוע מאיזו תרנגולת נולדה, אבל בידוע דין הביצה כהתרנגולת עצמה וכמו שהיא אסורה משום ספק מחמת דין קבוע כ"כ הביצה, כ"כ הכא לענין חלק הנחתך, ודין זה פשוט היכא שהחתיכה לא נפרשה לגמרי עדיין מן הכנופיא, והיכא שנחתך מהחתיכה הגדולה והוציאוה לגמרי מן הכנופיא באופן שאם כל החתיכה היתה מוצאת היתה מותרת, כדין של נכבשינהו דניידי, הנה בכה"ג הוא שאלת ותשו' הגאוני בתראי אם מתירים החלק היוצא ואוסרים החלק הנשאר, או שניהם אסורים או שניהם מותרים, אבל כבר נתבאר בדברינו לעיל במה שאין דעתנו מסכמת לשיטתם, והעלינו שם שתלוי בכמות הנשאר והיוצא, שאם הרוב יצא והמיעוט נשאר הכל מותר ולהיפוך הכל אסור, עי' לעיל פ"ב ולפי"מ שכתבנו בזה לבאר ענין זה של שינוי ופרישה מתבאר הענין ביתר ביאור, דהנה כח הדין להתיר חלק היוצא הוא משום דין פרישה, שדין הנפרש והנפרד הוא כדין ממה שנפרש, וכיון שאנו אומרים שנפרש מן הרוב דינו כהרוב, ולפי"ז אם הנשאר בכנופיא הוא חלק המרובה מזה שיצא, איך אפשר לומר שיהי' דין המיעוט הנחתך כדין המרובים שבכנופיא, ולא כדין החלק הנשאר, שהרי פרישתו מן הכנופיא הוא רק פרישה של שם המושאל, ופרישתו מן החלק שהי' מחובר לו בעצם הוא פרישה ברורה ועצמית, ומשו"ה לא יתכן בשום פנים שחלק אחד יהי' מותר וחלק השני יהי' אסור, כיון שיסוד ההיתר הוא מחמת הדין שחלק הנפרש הוא כדין הדברים שנפרש מהם, אמנם אם החלק היוצא הוא מרובה וחלק הנשאר הוא מועט, י"ל שיהי' מותר הכל, וכמו דמתירים חלק היוצא מחמת פרישתו מן הכנופיא, כ"כ יש להתיר חלק המיעוט הנשאר, ע"י פרישתו מן החלק היוצא, דלעולם יש לדון על המועט שהוא חשוב כנפרש מן המרובה בין אם הוא בפנים ובין אם הוא מבחוץ, דלא שייך לומר שהכלל נפרש מן הפרט אלא לעולם אנו חושבים שהפרט נפרש מן הכלל, ומשו"ה יהי' לעולם דין חלק המיעוט כחלק המרובה בין לאיסור ובין להיתר כנלענ"ד בעזה"י:

פרק ח ומעתה שזכינו לבאר בפרטות הענין מה דקיי"ל כל דפריש מרובא פריש, עלינו לבאר מה דאמרינן בגמ' דנזיר דאם הדר לניחותא חזר לאיסורא, באיזה ענין של פרישה שייך ענין זה, והנה יסוד הראשון הוא מש"כ בתוס' כתובות פ"ק ד' ט"ו וז"ל וא"ת דבנזיר פ"ב משמע דלגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש כיון דהדרא לניחותא, ולאו פירכא היא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקדש השליח, אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד. עכ"ל. ולפי"ז בנידון האמור במס' זבחים בתערובות דלא בטיל ברוב דיש היתר ע"י ליכבשינהו דניידי וכמו דפסק בשו"ע יו"ד סי' ט"ז לענין אותו ואת בנו. אם חזר מה שנייד אל הכנופיא אף שמכירים את החוזר כי מעיקרא הי' פריש, ודאי דחזר לאיסורא, דזה דומה ממש לנידון האמור במס' נזיר, דכ"כ בכל תערובות הוי סבת ספק איסור בכל שעה ושעה שאנו רוצים להשתמש באחד מן התערובות עלינו לספק שמא זה הוא האיסור, וכיון שעכשי' הוא קבוע וספק שקול, אין מועיל לו בירור הרוב מה שנפרש מעיקרא וכמו דלא מהני באשה בירור של שעת פרישתה על שעה שהיא קבוע:

אבל בבשר הנמצא בין החנויות או בשוק שידוע לנו שנפרש מן החנויות רק שאין ידוע מאיזו חנות נפרש, נלענ"ד ברור דאף אם יוחזר הבשר לאחת מן החנויות, אם מכירים את החתיכה הנמצאת בשוק מותר הבשר, כיון דכל הספק על החתיכה עכשי' הוא על שעת פרישתה מאיזו חנות נלקחה ונפרשה, ולעולם אנו דנים על השעה ההיא, ואמרינן כל דפריש מרובא פריש, ומש"כ בחי' בית מאיר בסי' ק"י סעי' ג' לומר לענין בשר הנמצא, בבית הדר לניחותא הוא דברי שגגה במחכתה"ג, וכן בתינוק הנמצא בעיר שרובה ישראל או להיפוך, הנה אם יהי' הספק מחמת התינוקות שיש בעיר, ומכריעים עכשי' שהוא ישראל ע"י רוב מספר של התינוקות שבעיר, ודין קבוע ליכא בזה מחמת שהוא מושלך בשוק, הי' מקום לומר שאם יגדל וידור בבית בקביעות דהדר לניחותא ויחזור הספק למקומו, אבל ודאי פשטות הש"ס אינו כן, דהרי סתמא קתני אם רוב ישראל ישראל ואם רוב נכרים נכרי ובודאי