שערי ישר חלק א שכג

פרק ו כתבו בתוס' פ"ק דכתובות ד' ס"ו ד"ה דילמא אזלא איהי לגבייהו פי' לתוך ביתם דאפי' בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא בין החנויות דלא חשיב קבוע וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בביתו ולכך פי' בקונטרס שפירש בועל מביתו. עכ"ל. ודבריהם צריכים ביאור, דהנה בבשר הנמצא בין החנויות אף אם נימא דהוי קבוע, מ"מ איכא רוב שנפרש מרוב חנויות המוכרות בשר שחוטה, דכיון דבמקום שנמצא ודאי אין כאן מקום למציאות הבשר וידענו בבירור שמן החנויות הוא בא לכאן ואיכא רוב סבות של פרישה שמן בשר שחוטה הוא, וכ"כ בתינוק המושך ג"כ איכא רוב של השלכה שע"י אב ואם כשרים הושלך, ובמה נפ"מ בזה אם נימא שהתינוק שנמצא בשוק יתחשב כקבוע, דהלא גם בדבר קבוע מהני רוב המקרי, ומאי ראי' היא להוכיח דבתוך העיר לא חשיב קבוע לענין הבועל, ובפשטות משמע מדבריהם דבדבר קבוע לא מהני גם רוב של מקרה המוכיח על הדבר, אבל כבר נתבאר לעיל דאינו כן, דעיקר החידוש שחדשה תורה הוא דדבר קבוע חשוב כמע"מ וליכא מספר הרוב, אבל אם אנו דנים על רוב של מקרה לא שייך זה, ונלענ"ד לפרש דבריהם גם עפ"י דרכנו, דהיכא שאנו דנים על מקרה של פרישה אין נפקא מינה בין אם יתחשב הנידון קבוע או פריש, אלא שהעיקר תלוי באופני הספיקות שעלינו לדון בזה, והנה בבשר הנמצא בין החנויות שהביאו התוס' לכאורה אינו מובן בלא"ה, דהרי כתבו תוס' בכמה מקומות דקבוע לא הוי אלא אם ניכר האיסור במקומו ובשר הנמצא הלא אינו ניכר כלום ואיך יתחשב קבוע, ואיך מדמים ענין זה לאדם שפירש שהרבה מכירים יש לו, אלא נראה דכונתם כיון דסתמא קתני ובנמצא הלך אחר הרוב, היינו אף אם מצא סמוך לחנות באופן שאם הי' יודע לכוין עכשי' המקום שהי' מונח שם הי' מתברר הדבר, משום שהי' סמוך לחנות ממש, באופן דאף לפי"מ דקיי"ל ברוב וקרוב הולכים אחר הרוב, בקורבא כזאת גם לר"ח אזלינן בתר קרוב וכמש"כ הרמב"ן בפ' לא יחפור הובא בקצוה"ח סי' רס"ב סק"ב היכא דהוי כבמקומו ממש ואיכא חזקה כאן נמצא כאן הי' אזלינן בתר קרוב. יעו"ש. ובמצא במקום כזה ואח"כ אינו יודע את המקום, הנה בכה"ג יש לדון הצד הספק גם על המספר, היינו לצרף הבשר עם החנות שהי' סמוך לבשר זה ולדון על הכל יחד אם הוא מקום של בשר שחוטה, ואז הוי דין קבוע דהלא הוא ניכר, דבשעה שמצא אם הי' דורש וחוקר הי' מתברר ע"י החנות הסמוך לבשר זה, ומדקתני שבנמצא הלך אחר הרוב, משמע אף אם נמצא בכה"ג ג"כ הלך אחר הרוב, משום דעכשי' אינו יודע את המקום שמצא בו הבשר, מזה מוכח דכל שלא לקח מן החנויות ממש חשיב פריש והיכא דהוא פריש אנו דנים לעולם על ענין הפרישה, ולכן הוכיח התוס' דגם באדם שפירש מביתו והוא בשוק בתוך העיר חשוב כפירש ועלינו לדון על פרישתו, דאם נאמר דגם בשוק הוא קבוע הי' אפשר לעשות צד הספק על מספר הכשרים והפסולים הנמצאים בעיר והוי דין קבוע כמע"מ, וכ"כ נאמר בכונתם על תינוק הנמצא, דאם נמצא בשוק אף דאפשר דאיכא הרבה בני אדם שהי' מכירים אותו במקומו, ואם הי' ע"ז דין קבוע, לא הי' ראוי לעשות צד הספק על פרישתו, אלא על מספר התינוקות שבעיר, ולא הי' מהני רוב המספר מחמת דין קבוע שהוא כמע"מ, אלא משום דהוא פריש אז עבדינן צדדי הספק על הפרישה, ועפי"ז הדרינן לכלל הענין שבארנו בפרקים הקודמים, דהיכא שצדדי הספיקות הם על איזה ענין של פרישה או רוב אחר מרובא דאיתא קמן שהוא רוב המקרים אין שום הבדל בין אם הדבר הנדון קבוע או לא, וכמו בשתוקי שמכירים את אמו, שהוא קבוע, אם ידעינן שהבועל אזל לגבה אזלינן בתר רוב להכריע על הולד אף שהוא קבוע, ונתחדש לנו ללמוד מדברי תוס' הנ"ל דגם היכא שאפשר למצוא רוב של מקרה תלוי אם נקרא הדבר קבוע או לא, היינו דאם הוא כקבוע אז עלינו לדון על קביעותו ולא על פרישתו, ואם הוא פריש לעולם עלינו לדון על פרישתו, אבל כ"ז בקבוע כזה דיש צדדי הספק גם על קביעותו וכאופן שהבאנו דברי התוס' דעל אדם בשוק אם נאמר שהוא קבוע יש לעשות צד הספק על קביעותו מי הוא האיש הזה, מצד שיש בעיר אנשים כשרים ופסולים, אבל בשתוקי דאף שהוא קבוע מ"מ כיון דאין בזה צד ספק על קביעותו, אלא מצד אביו מי הי', ועל אביו איכא רוב של פרישה, היכא דאזל הוא לגבה משו"ה אזלינן בתר הרוב:

ובחי' בית מאיר יו"ד סי' ק"י סעי' ג' כתב וז"ל אבל בשר הנמצא בשוק או ביד עכו"ם מותר סתימת הלשון משמע אפי' בנמצא ביד עכו"ם בביתו, ובתוס' כתובות ד' ט"ו ד"ה דילמא משמע דנמצא בין החנויות דוקא בשוק שרי דאז חשיב כפירש משא"כ אם הי' נמצא בבית דאז הדר לניחותי' וחשיב קבוע וכן כתבו גבי תינוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית משמע הא בבית חשוב נולד הספק בקביעות וא"כ מאי דמשני הסוגיא דחולין צ"ה נמצא ביד עכו"ם, היינו נמי שעומד העכו"ם בשוק ולא בבית, וצ"ע שלא חלקו הפוסקים, ואולי התוס' לא כתבו אלא בנמצא בביתם הראשון ששם מקומם, אבל היכא שפירש ממקום הא' אפי' בא אח"כ לבית שפיר חשוב פירש עכ"ל. וכמה רחוקים הדברים בעיני, וכנראה שיטת הגאון בעל הבית מאיר שלעולם תלוי אם הנידון קבוע או פריש, וכן נראה שיטתו מדברי' שכתב בסעי' ו' בנתערבה תרנגולת טריפה בכשירות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע"ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלים לגבי ביצה אזלינן בתר רובא, וז"ל עי' כתובות ד' ט"ו כתבו תוס' וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בביתו וע"כ צ"ל דלגבי ביצה החצר לא נחשב ביתה. עכ"ל. דלדברי' אם הביצה חשוב קבוע אז לא מהני רוב המקרה שאנו