שערי ישר חלק א שכב

מוכרח, דלפימש"כ י"ל דגם להר"ן היכא שיודע מאיזו חנות לקח והספק הוא על החנות בכלל על כל הנמצא בתוכה דאסור גם חתיכה שלקח קודם שנולד הספק, היינו דאם הנשאר בחנות הוא רוב, מכיון שנאסר כל הנמצא בחנות גם חתיכה זו תאסר מכאן ולהבא כנלענ"ד בענין זה:

ובחי' הגהת בית מאיר ליו"ד סי' ק"ו הקשה על מש"כ הש"ך בסקי"ד דלפ"מ שפירשו הב' ח והאחרונים דברי הטור דס"ל אם ידוע שיש טריפה בחנות אחת ולא נודע באיזו מהן ולקח מאחת מהן וידוע מאיזו מהן לקח הו"ל קבוע וכו' א"כ מוכח דהטור ס"ל כהר"ן דהא כתב ע"ז וכ"כ כתב א"א הרא"ש ז"ל דכל מה שלקחו קודם ספיקא הכל מותר ולאחר שנולד הספק הכל אסור עכ"ל. אבל באמת לא משמע כן מתשו' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז דמיירי התם להדיא בנתערבו החתיכות זו בתוך זו, דאעפ"י שהן חתיכה הראוי' להתכבד שרי כשלקחו קודם ספיקא, עכ"ל הש"ך. והקשה ע"ז בחי' בי"מ דאף אם הרא"ש מיירי בקבוע דרבנן מ"מ מוכח דסובר כהר"ן דהלא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכן הקשה שם על הט"ז, יעו"ש, והנה מדברי הט"ז מוכח להדיא מה שמותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק הוא דוקא בקבוע דרבנן, וכן משמע מדברי הפמ"ג בענין זה, אבל באמת לפימש"כ בין להרשב"א ובין להר"ן לא נזכר שום רמז לחלק בין קבוע דאורייתא לקבוע דרבנן, אלא כל אחד לשיטתו סובר דמותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק, אלא שבתערובות חנויות כשיודע מאיזו מהן לקח, לשיטת הרשב"א אסור מטעם שכתבנו, דס"ל דאמרינן קבוע למפרע, ולהר"ן מותר דלא אמרינן קבוע למפרע, אבל בתערובות חתיכות כגון חהר"ל הרי גם הרשב"א מתיר כמו שמפורש להדיא בתו"ה ובמשמרת הבית, ואם נאמר דהרא"ש מיירי בתערובות חתיכות, אין ראי' דסובר כהר"ן דבכה"ג הלא גם להרשב"א מותר וצדקו מאד דברי הש"ך בזה, אבל בעיקר הענין לפימש"כ י"ל דבתערובות חנויות ויודע מאיזו לקח גם להר"ן נאסר גם מה שלקח קודם שנודע הספק, וגם הר"ן מיירי רק בתערובות חתיכות, רק בטעם ההיתר מחולק הר"ן עם הרשב"א. אמנם מה שנראה מפשטות דברי הש"ך דהר"ן חולק על עיקר דין של הרשב"א והרא"ה היינו בנידון שצייר הרא"ה שנודע עכשיו שחנות אחת מוכרת בשר טריפה בידועה, היינו שכבר נודע לרבים שבחנות זו הוא בשר טריפה אלא שלוקח זה לא ידע, שלשיטת הר"ן גם בכה"ג מותר זה ודאי קשה, שמדברי הר"ן מוכח להדיא היפוך זה, חדא ממה שכתב ונפ"מ מי שלקח ממקולין, ואח"כ נודע שהיתה טריפה ביניהם שהוא ממש כאופן שכתב הרשב"א, ואם חולק על הרשב"א ומתיר יותר גם אם הי' מעיקר חנות מוכרת בשר טריפה בידוע הו"ל להר"ן לציר אופן זה שהוא יותר חידוש, ועוד ממה שכתב כיון דדין קבוע הוי חידוש אין לך בו אלא משעת חדושו היינו משעה שנעשה קבוע, ובנידון שצייר הרא"ה שכבר נודע לרבים כבר הי' קבוע, אלא שהלוקח לא ידע, אלא נראה ברור דבאופן שצייר הרא"ה אסור לכו"ע מה"ת, דלא בעינן שיהי' נולד הספק להלוקח מעיקרא, אלא כיון שהי' ראוי לספק ע"ז מעיקרא, חשבינן כאילו כבר נולד הספק, ומשום זה אין לעשות עכשיו ספק חדש על הפרישה, דרק בלקח אחר והניח את הבשר, לגבי דידן חשבינן שעכשיו נולד הספק, דאולי האיש שלקח הכיר וידע מה שלקח, כיון שהחנויות ברורים, אבל בלקח הוא ולא הכיר כלום רק סבר וטעה שכולם כשרות אמרינן דכבר הי' ספק זה, וכמו שביאור הרא"ה ז"ל, ורבינו הרשב"א הודה לו בזה:

ובהא דאמרינן במס' נזיר באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, משום דכיון דהיא נחה ולא ניד הוי קבוע כמע"מ, וכי תימא אימור בשוקא אשכח וקדיש, הדרא לניחותה, ומפרשי התוס' והרא"ש דכונת הש"ס הוא על האשה שקדש השליח, הבאנו דבריהם לעיל בפ"א, דלכאורה קשה לפי"מ שביאר לנו הרשב"א דגם בלקח איש אחד מן החנויות והניח והלך לו, אף שידענו שמן הקבוע לקח לגבי דידן הוי פריש, משום דכל תורת הספק נולד עכשיו לאחר שפירשה החתיכה, אין נפ"מ בזה מה שהיתה מעיקרא בשעת פרישתה בקביעות, הלא כ"כ באשה שנתקדשה דמעיקרא בשעת קדושי' לא הי' שום ספק ורק עכשיו נולד הספק ומה נפ"מ בזה אם בשוקא אשכח וקדיש או קדשה בביתה, ועלינו לדון רק עכשיו בשעה שנולד הספק אם היא קבועה או לא, ונלענ"ד דזה גופא הוא מה שמתרץ הש"ס הדרה לניחותא, כלומ' דאין נפ"מ אם היתה מעיקרא בשעת קידושין קבועה או לא, שהעיקר תלוי בזה איך היא בשעת לידת הספק שהוא בשעה שרוצה לישא אשה, נופל ספק שמא המקודשת כבר היא מן קרובות אשה זו שרוצה לישא עכשיו, וכן נראה עיקר ענין זה, דאם הי' חשוב בכה"ג שתורת הספק הוא למפרע, ואז הי' רוב משום דבשוקא אשכח וקדיש, לא הי' נגרע היתר זה מחמת שהדרא לניחותה, וכמו דאסרינן בחתיכה שנפרשה אף שעכשי' הוא פריש אם חשיב שכבר נולד הספק כמו בנידון שצייר הרא"ה והרשב"א, כ"כ אין לאסור מה שעכשי' הוא קבוע אם חשבינן שכבר נולד הספק בשעה שהי' פריש, אלא ודאי בטעמא דמילתא דמסיק הש"ס דאסרינן משום דהדרא לניחותא הוא מטעם דאין לדון בכה"ג שספק של עכשיו הוא נולד כבר למפרע, אלא כל שעה ושעה תורת הספק ע"ז מצד עצמו מחמת שידעינן שאשה אחת בעולם היא מקודשת לו, ועל כל אשה ואשה יש לספק שמא המקודשת היא מקרובות אשה זו, והא דקאמר הש"ס וכ"ת שמא בשוקא אשכח וקדיש, היינו שמא תאמר דתלוי הדבר איך היתה האשה בשעת קידושין, לא כן הוא, אלא תלוי במצבה של עכשיו שעכשיו הוא תורת הספק בזה בין להיתר ובין לאיסור: