שערי ישר חלק א שכא

האיסור קודם שלקח, אעפ"י שלאחר שלקח נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרינן בי' דליהוי קבוע למפרע, ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ נודע שהיתה טריפה ביניהם דשרי, כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע, דדין קבוע שיהא כמע"מ חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חדושו ואילך, כלו' משנעשה קבוע אבל למפרע לא. עכ"ל. ונלענ"ד דהר"ן סובר כהרשב"א ולא מטעמי' דהרשב"א סובר דבכה"ג שנמצא טריפה במקולין שלא הכיר בה אדם עד עכשי' אין תורת הספק למפרע לומר שכבר הי' ענין הספק, אלא חשבינן שכל דין הספק נתחדש עכשיו, ומה"ט הוא דומה לבשר הנמצא, דלא שייך לומר שכבר הי' הספק, דהאדם שלקח אולי ידע והכיר בה כיון שהחנויות הם ברורים, כ"כ הכא כיון שלא הכיר שום אדם שנמצא שם טריפה עד עכשי', לאחר שנפרד חשבינן שעיקר הספק נולד עכשיו לאחר שנפרשה החתיכה, והר"ן סובר דגם בנתגלה עכשיו שיש טריפה במקולין חשבינן כאילו הי' הספק כבר וכמו שסובר הרא"ה דאין חילוק בין ידעו בו רבים או לא, אלא אף אם נימא דהוי ספק למפרע, ועלינו לברר למפרע דהחנות שהי' מונח שם חתיכה זו הי' כל הנמצא בה בשר כשר, מ"מ הוי רוב דעל זמן ההוא איכא רוב המספר משום דכיון דאז לא הי' עוד איסור ניכר וידוע, לא הי' בזמן ההוא דין קבוע על החנויות, ולפי"ז נלענ"ד ברור שבנידון שצייר הרא"ה ז"ל שנודע עכשיו דחנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע, היינו שכבר הי' נודע לרבים ענין זה, רק הוא הלוקח לא ידע מזה, שבאופן זה גם להר"ן ז"ל הוי קבוע למפרע, כיון שכבר הי' קבוע, דמה שידוע וניכר חשוב קבוע, ורק היכא שנמצא עכשיו שהי' טריפה במקולין דמעיקרא לא הי' ידוע וניכר, לא אמרינן דעי"ז שנודע עכשיו שמעיקרא הי' טריפה במקולין שיהי' קבוע למפרע, והחילוק בין הר"ן והרשב"א הוא, דלהרשב"א מה שלקח מן המקולין קודם שנודע הספק הוא מדין כל דפריש מרובא פריש, שהוא רוב המקרה של פרישה, ולהר"ן אינו כן אלא רוב המספר, דמעיקרא קודם שהי' קבוע גם רוב המספר מהני. ולפימש"כ איכא נפ"מ לדינא בין הר"ן והרשב"א היכא שנודע עכשיו דבחנות אחת הי' רק בשר טריפה, ולא נודע באיזו חנות והלוקח ידע מאיזו חנות לקח, דהוא מה שאמרו האחרונים תערובות חנויות, דמכאן ולהבא אסור, או משום דהוי חהר"ל, או משום דהוי של שני בני אדם שאינם עומדים להתערב, ולהב"ח והד"מ אפשר דהוא מה"ת, ומה שלקח קודם שנודע הספק, נלענ"ד שלהרשב"א אסור בכה"ג, דלפימש"כ סובר הרשב"א דגם כשלא הי' ידוע מעיקרא חשוב קבוע, אלא דצדדי הספק הוא כהספק של בשר הנמצא שחשבינן שנולד הספק עכשיו, ומשו"ה אין לנו לספק רק מהיכן נפרשה החתיכה, וזה שייך רק בתערובות חתיכות או בחנויות שאינו יודע מאיזו לקח, אבל כשיודע מאיזו חנות, ורק אין ידוע באיזו חנות נמצא בשר טריפה, דבכה"ג אין תורת הספק על החתיכה זו שלקח מהיכן נפרשה, שהרי יודע את החנות שהיתה שם חתיכה זו, המסופקים אנחנו על כל החנות אם הנמצא שם הוא בשר כשר או לא, ועלינו לברר למפרע שחנות זאת כל הבשר שנמצא בתוכה הוא בשר כשר ע"י רוב המספר, וזה דין קבוע ממש, ולשיטת הר"ן שבארנו וסובר להיפוך שתורת הספק הוא למפרע משעה שהותחל הבשר להפרש ממקולין, אלא דאז לא הי' על המקולין דין קבוע, כ"ז שלא הי' ידוע לשום אדם ממקרה הטריפה יש מקום לומר דגם כשיודע את החנות שלקח הבשר והספק אם בה הי' בשר טריפה, מותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק, כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע ומהני רוב המספר לברר על זמן ההוא שכל מה שנמצא אז בחנות זו הי' הכל בשר כשר, ורק משעה שנולד הספק חל איסור על הנמצא בחנות זו, כמו שנאסרו שאר החנויות הנכנסים בספק זה, ובשר הנפרש קודם שנולד הספק מותר, דבזמן ההוא עדיין לא הי' דין קבוע ומכאן ולהבא נעשה קבוע:

אמנם נלענ"ד דגם לשיטת הר"ן שאלה זו תלוי' בשאלת תשובת גאוני בתראי הידועה שהבאנו לעיל בפ"ב בחצי כבש הקבוע וחצי השני פריש, דיש מתירים הכל ויש אוסרים הכל, והפר"ח מכריע דהקבוע אסור מן הדין והנפרש מותר, דכ"כ בנידון דידן שיודע את החנות שהי' שם הבשר, דאם מה שלקח הוא בשר כשר הרי אז כל הנמצא בחנות הוא כשר, ואם הנמצא בחנות אסור גם חתיכה זו אסורה, כיון דאין כאן תערובות חתיכות, ולפימש"כ לעיל דבכה"ג שאי אפשר לעשות צדדי הספק על הדבר הנפרש לחוד רק לצרף הכל ביחד את מה שבחנות עם חתיכה זו:

תלוי ברוב ומיעוט שאם מה שנפרש הוא רוב והמיעוט הוא הנשאר בחנות, אז נגרר מה שבחנות אחר הרוב שנפרש והכל מותר, ואם הרוב נשאר בחנות והמיעוט נפרש הכל אסור, ולפי"ז גם להר"ן אינו פשוט להיתר בכה"ג, ולכן מה שכ' בפמ"ג סי' ק"ו על דברי הש"ך סקי"ד לבאר להלכה ענין זה שפשוט יותר להתיר בתערובות חנויות ביודע מאיזו לקח, שהוא קבוע דרבנן, מכמו קבוע דאורייתא. היינו שנודע עכשיו החנות האחת שבה נמצא הטריפה, וא"י מאיזו לקח שהוא קבוע דאורייתא יעו"ש, ולפימש"כ הוא להיפוך, דבנידון שקורא הפמ"ג קבוע דאורייתא ודאי שרי להרשב"א ולהר"ן, מלבד לשיטת הרא"ה שחולק על הרשב"א, ובנידון שקורא הפמ"ג קבוע דרבנן, לפימש"כ לכו"ע אסור אם יודע מאיזו לקח, ואפשר דמה"ט כתב הש"ך דלהרשב"א אינו מותר רק בתערובות חתיכות, ועיקר הכונה בזה שיהי' תורת הספק מאיזו לקח כמו בתערובות חתיכות וה"ה בחנויות כה"ג אם אפשר לספק מאיזו לקח, אבל בתערובות חנויות שיודע מאיזו לקח והספק הוא על החנות בכלל בכה"ג אסור ודאי להרשב"א, ובזה יתישבו דברי הש"ך מהשגת הפר"ח שהבאנו לעיל, דהעיקר תלוי בזה אם אפשר לעשות צדדי הספק רק על החתיכה הנפרשת לדון עלי' מאין לוקחה זאת, אבל מש"כ הש"ך שלשיטת הר"ן מותר גם בתערובות חנויות שלא כהרשב"א אינו