שערי ישר חלק א שכ

הכשירות כל אותן שלקחו כבר מן המקולין קודם שנודע שיש שם טרפות מותרות לפי שלא נודע האיסור אלא לאחר שפירשו אלו, וכשבא לאלו הספק בפורש בא להן וכל דפריש מרובא פריש, והיינו סיפא דברייתא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב, אבל אסור לאחר מכאן ליקח מן הקבוע במקולין. עכ"ל ובס' בדק הבית כתב וז"ל ולפימש"כ בענינים אלו הוא הדין אם הי' בעיר זה עשר חנויות מוחזקות לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע איזו היא, ואח"כ נתברר לנו שא' מהחנויות אלו בשר נבילה, הרי מה שלקח מותר שבשעה שנולד הספק כבר פירשה זו ואזלינן בתר רובא ע"כ, ואגב חורפא אמרה וליתא וכד מעיינת בה שפיר משכחת להו דלא דמיין כלל, דאילו בנמצא דאזלינן בתר רובא הספק שנולד לנו על שעה זו על חתיכה זו עם היות החנויות ברורים שאין בהם ספק והספק שעלי' הוא על שעה זו ולא על שעת פרישתה מן החנויות, אבל בשר שניקח מן החנויות בעודן כולן בחזקת היתר כשנתברר שאחת מן החנויות אסורה אין תורת הספק הזה על שעה זו, שאין תולדת הספק מצד עצמה, אלא מצד ברירת החנויות שנתברר עכשי' שאחת מהן אסורה ומתוך כך נולד בה ספק על אותה שעה שהוא פירשה בידי הלוקח מהן א"כ ספק זה אינו מחודש, אלא גלוי מילתא בעלמא הוא שתחילה הי' נעלם ממנו שהי' סבור שכולן מותרות וכשנתברר שאחת אסורה איגלאי מילתא למפרע שבשעת מקח חתיכה זו כשפירשה מהן באותה שעה הי' ספק שלה וזה ברור. עכ"ל. ובס' משמרת הבית להרשב"א ז"ל כתב ע"ז וז"ל אמר הכותב הוא חלים והוא מפשר, שהמחבר לא על חנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע אמרה דאעפ"י שזה לא ידע שיש כאן חנות מוכרת בשר נבילה כיון שלקח משם מן הקבוע לקח, והמחבר לא כתב כאן כן אלא בשנמצא שם ספק טריפה או אפי' ודאי טריפה לאחר שלקח, שזה לא נולד לנו במקולין עד לאחר שקנה זה, וכל מה שלקח מתחילה ולאחר שפירש נולד לנו הספק הזה אם לקח מן הטריפה או מן הכשירה מותר, דזה כנמצא הוא, דמ"ש מט' חנויות, דודאי מי שלקח מן הקבוע לקח אלא שלא נולד לנו הספק בעודו בקבוע אלא בפורש ומשום כך מותר, ואעפ"י שידענו בבירור שלקחו מי שלקחו מן הקבוע, שאין בשר נמכר בעיר אלא במקולין עכ"ל. והנה בנידון שכ' הרא"ה שכבר הי' חנות אחת מוכרת בשר נבילה והלוקח לא ידע בשעת לקיחתו דהוי קבוע, שהודה לו הרשב"א בזה, מובן הטעם בזה כמש"כ לעיל דעיקר ההבדל בין לקח לנמצא הוא צדדי הספק שעלינו לדון בזה, וכיון דבנידון כזה מה שגרם הספק הוא מחמת שנודע לנו כי חנות אחת מוכרת בשר נבילה, ועתה אף שהלוקח מסופק מאין לקח וספק זה הוא כספק פרישה, אבל באמת סבת הספק הוא מכבר בשעה ראשונה, ועכשי' ג"כ עלינו לברר את החנות שלקח משם מה החנות הזאת, וכל שעלינו לברר את החנות הוא ספק של קבוע דהרי גם מעיקרא כבר הי' חנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע) ואופן דאיפליגו הרא"ה והרשב"א הוא אם נודע אח"כ שבמקולין זה שלקח זה, נתערב טריפה באופן שאינה בטלה ברוב, כגון שהיתה חתיכה הראוי' להתכבד, דהרא"ה סובר דגם בכה"ג אסור גם מה שלקח קודם שנודע הספק וכמו בלקח אחר שנודע הספק והרשב"א סובר דבכה"ג מותר, והש"ך ביו"ד סי' ק"י סקי"ד הביא שם דברי הרא"ה והרשב"א ומפרש שעיקר החילוק להרשב"א הוא בין תערובות חתיכות לתערובות חנויות. יעו"ש. והפר"ח שם הקשה עלי' דמלשון הרשב"א במשמרת הבית שמדמה זה לנמצא אף שידוע שמן הקבוע לקח מוכח להדיא שאין החילוק בין תערובות חנויות לתערובות חתיכות, דאף אם נודע עכשי' שבמקולין אחד כל הנמצא שם הוא טריפה ודאית רק שאין ידוע איזהו דמכאן ולהבא ודאי אסור, או משום דתערובות מקולין לא בטיל ברוב כמש"כ כמה אחרונים, או בפשטות דחהר"ל אינה בטלה, גם בכה"ג להדיא מוכח מלשון הרשב"א דמותר מה שלקח קודם שנולד הספק, דהרי הרשב"א, דייק בלשונו דעיקר הטעם בזה משום שנודע שחנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע, מה"ט הודה להרא"ש בנידון שצייר הרא"ה, ונלענ"ד בכונת הרשב"א שעיקר החילוק בזה באיזה ספיקות שעלינו לדון בזה דבבשר הנמצא אף שידוע לנו שנלקח ממקום קביעות, אבל אין לנו לדון על החתיכה רק מצד עצמה מאיזו חנות היא נפרשה, ואין לנו לדון כלל על החנות שהיתה חתיכה זו מונחת שם, כיון שלא ראינו את החנות ולא עלה לנו שום ספק עלי', וסובר הרשב"א דגם בלקח מן המקולין אף שלקח בעצמו ועתה שכח באיזה מקולין, דלכאורה הרי זה דומה ללקח מחנות ושכח מאיזה חנות, וכמו שדמה הרא"ה שני ענינים אלו, אבל כיון דבשעת לקיחה לא הי' שום דין ספק על החנות דכולן הי' בחזקת כשרות ושום אדם לא ידע שנמצא טריפה במקולין, ורק עכשי' נודע שנמצא במקולין טריפה, ונולד מזה ספק, נמצא שדין הספק הוא רק עכשי' לאחר שנפרש הבשר והוי תורת הספק רק על חתיכה זו לבד, וכשעלינו לדון רק על החתיכה זו לאחר שפירשה אין עושים צד הספק רק מאין נפרשה שזהו ספק של פרישה דאזלינן בתר רוב, והרא"ה סובר כיון דבאמת במציאות כבר הי' טריפה במקולין בשעת לקיחתו, חשבינן כאילו כבר הי' תורת הספק אז בשעת לקיחתו, רק הוא לא ידע, ומשו"ה מדמה זה כאילו נודע עכשי' שחנות אחת מוכרת בשר שחוטה, והרשב"א מחלק בין היכא שנודע עכשי' שחנות מוכרת בשר נבילה בידוע, שכבר הי' נודע לרבים, חשבינן שהי' ראוי לספק כבר על מקום לקיחתו מה הוא וחסרון ידיעת הלוקח אינו מועיל כלום לשנות את תורת הספק והרא"ה אינו מחלק בין טריפה שנודע כבר לרבים לבין היכא שלא ידע שום איש כיון דבאמת כבר הי' טריפה מעורב או במקולין אחרים או במקולין זה עצמו:

והר"ן בפגיה"נ כתב בענין זה בלשון אחר וז"ל וכתבו בתוס' דלא מיקרי קבוע אלא כשהי' האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע