שערי ישר חלק א שיט

הוא וע"כ תלוי דין הבירור אם אזל הוא לגבה איכא רוב המברר שהוא כשר, ואם אזלא היא לגבי' והוא קבוע דהוי כמע"מ הוי ספק שקול, ובהא דכתב הרמ"א בסי' ק"י בתרנגולת טריפה שנתערבה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם שהביצה מותרת דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, דלכאורה דומה לולד שתוקי, דהרי גם בביצה יש לדון על התרנגולת שילדה את הביצה, וכשנבוא לברר על התרנגולת אם היא כשרה או טריפה, והיא קבועה וכמע"מ היא, אלא שאין אנו דנים לברר את התרנגולת שילדה את הביצה, רק אנו מבררים את סבת לידת הביצה שהוא רוב המקרה, נראה לי שהטעם בזה כיון שמצאנו את הביצה ביניהם, ועלינו לדון מתחילה על הדברים המוכיחים כמו בשר הנמצא בין החנויות שהדברים המוכיחים הם שגרמו את הספק שהם אחרונים בזמן, שכל מה שהוא מאוחר בזמן הוא הגורם את הספק, וכ"כ כל מוכיח היותר קרוב אל לידת הספק הוא מעולה יותר לברר את הספק, ומשו"ה בבשר הנמצא בין החנויות אנו דנים רק פרישת החתיכה מן החנות, ולא על החנות שהיתה החתיכה מונחת שם, וכ"כ בביצה הנמצאת בין תערובות תרנגולות, שהמוכיח האחרון הוא פרישת הביצה מן התרנגולת, משו"ה אנו דנים רק על הפרישה הזו, ובפרישה לעולם איכא רוב, וכ"כ בתינוק הנמצא שפרישתו מבית מולידיו הוא המוכיח האחרון, משו"ה אנו דנים עלי' צדדי הספק וכשיש רוב על מקרה זו מהני, אבל בשתוקי שמכירים את אמו, שאין שום ספק על פרישתו לכאן, והספק שנופל בזה הוא אבוה מאן הוא, וספק זה אינו על המוכיח אלא על עצם סבה הגורמת האיסור, ובסבה הגורמת האיסור כל הקדום בזמן הוא מקור הגורם את האיסור, משו"ה אנו דנים על הבועל ולא על סבת יצירת הולד ע"י הבועל, אף שענין זה הוא מאוחר, והכלל בזה לפ"ד הוא שבמוכיחים אנו דנים לעולם על המוכיח האחרון, ובסבה הגורמת איסור אנו דנים לעולם על הגורם הראשון שהאחרון הוא כתולדה מוכרחת מהראשון:

אמנם עדיין יש להקשות למה לא נימא גם בשתוקי שיהי' נדון עפ"י ספק של יצירת הולד שנחשוב ענין יצירה זה כמוכיח ולא כסבה הגורמת האיסור, וכמו בבשר הנמצא שאין אנו דנים על הסבה העיקרית אם הוכשר הבשר ע"י שחיטה או לא אלא על המוכיח שהוא מציאות הפרישה מן החנות, ונלענ"ד שהטעם בזה דלכאורה קשה איך מהני בבשר הנמצא לברר ההוא בשר שחוטה ע"י רוב של מקרה הפרישה, דהלא כבר נתבאר בכ"מ עפ"י דברי הרא"ש דרובא דאיתא קמן אינו בירור אלא דין התורה הוא שיהי' דין המיעוט כהרוב מקרא דאחרי רבים להטות, אבל באמת עדיין הדבר שקול הוא ככל ספק דעלמא, וענין זה שייך רק כשאנו דנים על עיקר בירור של איסור והיתר, אבל בכה"ג שהבירור הוא על המוכיח שיש לנו רוב שנפרש מחנות המוכרת בשר שחוטה, ובירור זה אינו בירור באמת, אלא שהדין שיהי' כמו שנפרש מחנות המוכרח בשר שחוטה, ובירור זה אינו בירור באמת, ובאמת אין פרישה מחנות כזאת גורמת שום דין, ואיך מהני רוב כזה, דבשלמא אם הי' רובא דאיתא קמן חשוב כמברר באמת את המציאות, הי' מובן הענין גם בבשר הנמצא, דכיון שנתברר לפנינו שנפרש הבשר מחנות המוכרת בשר שחוטה, ממילא מבורר שהבשר בשר שחוטה הוא, אבל כיון שאינו בגדר ברור המציאות אלא דין מחודש שיהי' הדין כאילו נפרש מחנות זו, וענין זה לא שייך הכא דהרי פרישתו אינו גורם באמת שום דין, ונראה שבע"כ עלינו לומר דבאמת הפרישה גורם הדין, דכיון דאם יראה אדם ענין זה של הפרישה עפ"י דיני התורה עלי' להתנהג כאילו ראה את עצמות הסבה של איסור והיתר, מהאי טעמא חשבינן סבת הפרישה כסבה גורמת שנוכל לומר שיהי' דין חתיכת בשר הנמצא כדין בשר הנפרש מחנות מוכרת בשר שחוטה, וכ"ז שייך רק בסבה מוכיחה, שיש אפשרות ביד אדם להכירה ולדעת אותה, אבל ביצירת הולד אם נבוא לדון ע"ז מדין מוכיח ומעיד על הדבר שלא בתורת סבה הגורמת את הדין, לא שייך ע"ז דין רוב, כיון דמוכיח זה אין באפשרות האדם לראותו ולהכירו, איך נימא שיהי' הדין כאילו ראינו מוכיח כזה, שמצד דין מוכיח ומברר אין במוכיח כזה שום דין כיון דאי אפשר שיגרום דין בעולם, ולעיל בשע"א פ"א כתבנו ענין זה לענין ספק רוב. יעו"ש, ומשו"ה אם נבוא לדון על היצירה של הולד עלינו לדון ע"ז שלא בתורת מוכיח על האיסור וההיתר אלא בתור סבה עצמיית הפועלת על עצם דין האיסור וההיתר, וכל שאנו דנים על עצם סבת האיסור עלינו לדון על מקור הראשון הגורם את הדין, ומהאי טעמא הי' פשוט להו לחז"ל דכל שמכירים את אמו אם מסופקים אנו על האב, עלינו לברר על הבועל מי הוא, ומשו"ה אם הוא הי' בביתו ובמקומו הוי ספק שקול אף אם הי' רוב העיר כשרים, ולא מהני בזה רוב המקרה של יצירת הולד ע"י כשר דהכלל בזה שלעולם אנו דנים רק על צדדי הספיקות שהדין נותן לדון עליהם. עוד נלענ"ד דיש לחלק בין דין ביצה האמור בדברי הרמ"א ביו"ד סי' ק"י לבין דין שתוקי, דדין ביצת טריפה הוא משום דין יוצא מן הטמא ודין פסולי יוחסים אינו משום יוצא מחמת שנולד ונוצר מן פסולים, אלא משום הכתוב לו הלך אחר פסולו, ומשו"ה בביצה עלינו לברר אם יצא מן הטמא או מן הטהור, ובירור זה הוא ענין פרישה אבל ביוחסין עלינו לברר אבוה מאן הוא ומשו"ה עלינו לברר על האב ובזה חלוק אם הבועל הי' בקביעות או לא:

פרק ה כתב הרשב"א ז"ל בתוה"ב שער ב' בית ד' וז"ל ולפיכך מי שלקח בשר כשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראוי' להתכבד ואח"כ נמצאת טריפה במקולין ולא נודע חתיכות הטריפה בין שאר החתיכות ואינו יודע מאיזה לקח אם מן הטריפות או מן