שערי ישר חלק א שיח

דבתינוק הנמצא בבית הו"ל קבוע שהוא משום דכמה תינוקות פסולים בעיר ומספקא לן שמא הוא מהתינוקות הפסולים, אין דברי' מחוורים בזה לענ"ד דודאי הדין אחד הוא אף אם לא יהי' בעיר רק תינוק זה ולא יותר, דאין הספק בזה על תערובות תינוק בתינוקות, אלא שהספק הוא על הבית אם הוא בית ישראל או בית נכרים, והוי כט' חנויות, דאין נפ"מ אם הי' עוד בשר בשאר חנויות או לא, ועיקר היסוד בזה כיון שהספק הוא על מקום הקבוע, שהמקום גורם להוכיח על מה שבתוכו, והדבר מוכרח כן, דאם נימא שעיקר הספק בתינוק הוא מחמת תינוק פסולים שבעיר, מהראוי להיות דאם הלך התינוקות הזה מן העיר, שיהי' דינו כפריש, כמו בתערובות דלא בטלי ופריש אחד דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, וכן בנמצא ואח"כ יושב בביתו ראוי לומר הדר לניחותי', והרי כמו שהשיג על הב"מ כן קשה ג"כ על דברי' בעצמו אלא עיקרן של הדברים הוא כמש"כ דהספק בזה על המקום שנמצא התינוק וספק זה הוא יהי' לעולם כן אף אם נפרש אח"כ התינוק, וכמו בלקח מן הקבוע שנעשה אח"כ פריש, וזה פשוט וברור:

וכן משכ"כ הגאון בעל הש"ש להכריע בעיקר הדין שתלוי דין של הולד אם האם לפנינו, דלגבי דידה חשוב הולד כמו שלקחתו מן הקבוע, וכשמתה האם אז לגבי דידן כשאנו דנים מי הולידו הוא לעולם כפריש, אינו נלענ"ד, דלדברי' מה שאמר רבא בתבוקי דהוי ספק שמא אזלא איהי לגבי' הוא דוקא היכא שהאם לפנינו, הנה לפימש"כ בפ"ג שהחילוק בין נמצא ביד ישראל לנמצא ביד נכרי הוא מפני שכל דין נאמנות לישראל וכל הדברים שהוא מוסר לנו עלינו לקבלם כמו שהם ואין לנו ספיקות אחרים לספק בזה, משו"ה כתורת הספק של הלוקח מן החנות כן הדין לכל העולם, אבל אם נמצא ביד מי שאינו נאמן, אז עלינו לעורר הספיקות לעצמנו והוי כנמצא בשוק, ולפי"ז אם נמצא ביד ישראל שאינו אומר לנו כלום, הוי כנמצא ביד נכרי, ורבא דאמר לענין שתוקי דהוי ספק אם אזלא איהי לגבי' או הוא אזל לגבה, מיירי בשותקת או שמתה, ובשותקת דמי כמתה, דכיון שאינה אומרת כלום עלינו לדון בזה מחמת המציאות, דזה רחוק לומר דמיירי שהיא ג"כ אומרת שספק לה אם היא אזלא לגבי' או הוא אזל לגבה דזה דבר רחוק שהיא לא תדע דבר זה, ומלשון הש"ס מוכח להדיא שאנו בעצמו מסופקים בזה, ולפי"ז נלענ"ד ברוב דגם כשמתה האם עלינו לספק שמא אזלא היא לגבייהו והוי קבוע, ודלא כמש"כ בש"ש דיש חילוק בין שותקת למתה, דדברי' תמוהים גם לשיטתו דסובר דאף בשותקת כיון דאצלה הוי ספק חל הדין על כל העולם, דא"כ גם כשאינה לפנינו כל שלא מתה ראוי להיות דינה לכל העולם, ולמה מתיר כשאינה לפנינו, וכן בבשר למה מותר כשהלך הלוקח, ולא מצאתי פתרא לתרץ דברי' בזה:

אבל הדרך ששיירתי לעצמי בענין זה הוא לענ"ד עפ"י היסוד שכתבנו לעיל בפ"א דפריש וקבוע אינו תלוי בזמן לידת הספק אלא במין וסוג הספיקות הגורמים לספק עלינו את הדין, דבלוקח מן החנות סוג הספק שגרם את הספק, הוא ספק החנות, שבשעה שלקח הי' ספק לו איזו חנות היא, וכשאנו באים לעשות בירור ע"י רוב עלינו לברר על החנות מה היא וזה ספק של קבוע, ובפריש אין הספק לנו על החנות עצמה אלא על חתיכת הבשר מאין נפרשה ונלקחה, והוא ספק של פרישה דע"ז מהני רוב, וכ"כ נראה לפרש שבתינוק הנמצא בשוק בעיר כרובה ישראל הוא ממש כבשר הנמצא, דסבה הגורמת לנו לספק הוא מציאותו כאן, שצדדי הספק מאין בא לכאן מאיזה בית נפרש התינוק, היינו דגם כאן אין המיעוט והרוב ממספר התינוקות שבעיר, אלא מספר אנשי העיר שאנו מסופקים עליהם, וסוג ספק זה הוא ספק של פרישה, כלומר הסבה של מציאות התינוק כאן, ואין אנו דנים כלל על סבת מולדתו, מי הולידו, וכמו בבשר הנמצא אין אנו דנים על עיקר הספק אם בשר זה נשחט או בשר נבילה הוא, אלא מאיזה חנות נלקח הבשר, והוא דכיון דסוג הספק שגרם לנו הדין הוא סבת מציאות הבשר, משו"ה אנו דנים רק על המוכיחים ולא על עצם הסבות הגורמות האיסור, וההיתר, וכשיש לנו רוב שנפרש מחנות מוכרת בשר שחוטה הוא מותר, ואם ליכא דין רוב אסור, כ"כ בתינוק הנמצא אין אנו דנים על עיקר הסבה הגורמת איסור והיתר על הולד, אלא הסבות המוכיחות, והוא מאיזה בית וע"י מי מאנשי העיר הובא התינוק לכאן, וכשאנו דנים על המקרה לעולם איכא רוב, דבזה לא שייך קבוע, דע"י דין קבוע שהוא כמע"מ, לא משתנה דין אופנים של המקרים, כמש"כ לעיל בפ"א, אבל אם הי' בזה אופנים הגורמים ספק של סוג עצם הדין האוסר והמתיר בודאי הי' הדין לדון רק על צדדי הספק מסוג זה ולא לדון על המוכיחים, ולפי"ז נראה דבשתוקי שמכירים את אמו ואין מכירים את אביו שאין לנו צדדים לספק על מציאות התינוק כאן כיון שידעינן את אמו שילדה אותו, ועלינו לספק רק על סבת מולדתו והוא מי הולידו ובנידון כזה ג"כ איכא שני סוגי ספק, הספק מצד אחד מי ומי אביו או מי הוא הבועל, ובנידון זה אם הי' הבועל בביתו והוא קבוע וכמע"מ, אין לנו בירור על הבועל הוי ספק שקול, אבל כ"כ יש לעשות צד הספק מצד אחר ע"י מי נולד שהוא ספק על סבת הולדתו, ובכה"ג איכא רוב שהוא רוב המקרים, וע"כ עלינו למצוא טעם מפני מה נקטו חז"ל דבכה"ג עלינו לדון על האב מי הוא, ולא לדון על יצירת הולד ע"י איזו סבה נולד ונוצר:

ונלענ"ד שהטעם בזה כיון דמקור הספק אחד הוא בין אם נבוא לדון על סבת היצירה של הולד, ובין אם נבוא לדון מי הוא הבועל ובעיקר הדין בזה הבועל הוא הגורם את האיסור, משו"ה נקטו חז"ל דסוג הספק שבזה הוא מי הי' הבועל, ומשו"ה כשאנו באים לברר על הבועל מי