שערי ישר חלק א שיז

שכתבו דמיעוט היתר הבטל ברוב איסור לא מצטרף לענין מלקות יעו"ש. ולפי"ז נוכל לומר לשיטה זו דראי' המטמאת משום דרוב דמים מן המקור שהוא רובא דאיתא קמן, שאף שהאשה טמאה כטומאת נדה מה"ת לכל הדברים, אבל אם נכנסה למקדש לא תתחייב קרבן, דלא עברה על איסור כרת אלא על עשה של אחרי רבים להטות, ומדתני ר' חייא שחייבים על ביאת מקדש מוכח משום דרוב ומצוי הוא דרוב זה אינו כרובא דאיתא קמן אלא רובא דליתא קמן מחמת שמצוי יותר שתראה מן המקור ולא מן העלי', ורוב זה הוא כרוב נשים אינן אילונית דאמרינן במס' סנהדרין דבכה"ג הוא כבירור גמור דמהני אף לענינים הנולדים אח"כ ע"י מעשה חדשה, וגם לפימש"כ יתישב מה שרצה לישב בס' ש"ש בהא דאמר רבא שם ש"מ מדר' חייא תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאורייתא וש"מ איתא דר' זירא, ופריך הש"ס והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההיא, ובתוס' שם כתבו בהא דאמר ש"מ רובא דאורייתא חשיב לי' רובא דליתא קמן דברובא דאיתא קמן קרא הוא אחרי רבים להטות, יעו"ש. דלכאורה מאיזה טעם חשוב רובא דליתא קמן, ולפימש"כ מוכיח רבא מר' חייא דבע"כ מה שחייבים על ביאת מקדש הוא משום הך רוב מצוי שהוא רובא דליתא קמן כרוב בהמות כשרות הם וכיוצא בזה אבל מטעם רוב דאיתא קמן שהוא מחמת רוב דמים אין חייבים על ביאת מקדש כמש"כ, ומוכח מר"ח דגם רובא דליתא קמן הוא מה"ת וכמש"כ:

פרק ד אמרינן במס' כתובות ד' ט"ו נבעלת בשעת קרונות כשרה לכהונה אבל פירש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי, כי הא דכי אתי רב דימי אמר זעירי אר"ח הולכים אחר רוב העיר וכו' והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין הולכים אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא מ"ט גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר, ורוב העיר נמי אי דקרא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ל"צ דקרא אזלא איהי לגבייהו דהוי לי' קבוע ואר"ז כל קבוע כמע"מ דמי, ופירש"י דבפריש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי אף שידעינן שרוב העיר מן המשיאים לכהונה, משום דגזרו לענין יוחסין משום אזלא איהי לגבייהו דאז הוי קבוע ומה"ט הולד הוא שתוקי, וכן מפורש במס' קידושין ד' ע"ג לענין שתוקי דאם אזלא איהי לגבי' הוי הולד שתוקי דהוי ספק. ממזר יעו"ש. והנה לכאורה קשה מ"ש:

שתוקי מולד הנמצא בעיר שהרוב ישראל שתינוק. הנמצא חשוב כישראל, והוי גם כשר ולא חיישינן שמא אבי' הי' ממזר או נכרי, ונימא ג"כ שמא אזלא איהי לגבייהו, ובתשו' נוב"י ח' אהע"ז סי' ז' דן שם לענין פנוי' שילדה ולא נבדקה ממי נתעברה ואח"כ מתה האם שאזלינן בתר הרוב, משום דהולד חשוב לעולם כפריש כמו תינוק הנמצא בעיר שרובה כשרים, והא דאמרינן במס' כתובות הנ"ל דיש לחוש שמא אזלא איהי לגבייהו והוי קבוע, הוא רק כשהאם לפנינו ועלינו לדון גם על האם ולגבה דין כשרות דידה אי אזלא היא לגבייהו ודאי הוי ספק של קבוע, וממילא אז גם על הולד כ"כ הוי דין קבוע, אבל כשאין האם לפנינו אז לענין הולד אין חילוק בין אזלא היא לגבי' או לא, ובס' בית מאיר לאהע"ז סי' ד' סעי' כ"ו כתב על דברי הנוב"י וז"ל ותמהני דא"כ איך מפרש רבא (בקידושין ד' ע"ג) דאם אזלא היא לגבי' הוי קבוע מה קבוע שייך בד"ת על התינוק הנפרש, אטו יאמר דסברתו סברא דאורייתא מתוך דדיינינן על אמו אף התינוק חשוב קבוע, אבל לענ"ד במחכ"ת נעלם ממנו דברי תוס' כתובות ד' ט"ו ד"ה דילמא כתבו וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית הרי מבואר דשתוקי אם אזלא היא לגבייהו אף התינוק שאתה בבית לא חשיב פריש כ"א קבוע, דבריהם מוכרח מרבא כנ"ל, ומה שכתב ביו"ד סי' ק"י סעי' ו' בהג"ה ואם נתערבה וכו' ביצה ביניהם הביצה מותרת, ע"כ צ"ל דלגבי ביצה החצר לא נחשב ביתה עכ"ל:

ובס' ש"ש ש"ד פי"ז אחרי הביאו שם דברי הנוב"י והב"מ הנ"ל כתב וז"ל ונראה שהבין דהא דחשיב הולד קבוע היינו לפי שנמצא אתה בבית, וא"כ היכא דהשתוקי הלך למדינה אחרת ראוי להיות מיקרי פריש ולא מצינו חילוק בין שתוקי שבבית או שבשדה, והראי' שהביא הב"מ מהא דכתבו תוס' גבי תינוק מושלך דלא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, התם בתינוק אם הוא בבית ולא פריש כלל ודאי הוי קבוע ממש כיון דכמה תינוקות פסולים בעיר ומספקא לן שמא זה התינוק הוא מהתינוקות הפסולים וקבוע כמע"מ דמי, אבל פנוי' שילדה אם הולד חשיב פריש אפי' אתה בבית כיון דאין הספק אלא שמא נתעברה מפסול, וכיון דתינוק חשיב פריש הו"ל דין פריש אפי' בבית, ומסיק שם להכריע דבאמת בשתוקי לעולם חשיב הולד פריש, והא דמפורש במס' קידושין וכתובות הנ"ל דמספקינן שמא אזלא איהי לגבייהו והוי ספק של קבוע הוא רק אם האם לפנינו, ואצלה חשוב ספק של הולד כלקח מן החנות, דהיא נתעברה ממקום קבוע אם אזלא לגבי', ומשו"ה ספק שלה הוא דין לכל העולם, כמו גבי בשר הנמצא ביד ישראל שלקח מן החנות, אבל אם מתה האם הר"ז כמו גבי בשר שאם מת הלוקח, אז חשוב הכל כפריש וכמש"כ הרשב"א בתוה"ב הבאנו דברי' לעיל בפ"ג, ומסיק להלכה כהנוב"י אבל לא מטעמי' יעו"ש:

ולענ"ד נראה שלא יצאו ידי חובת ביאור בענין זה, דהנה השגת הב"מ על הנוב"י ודאי נכונה היא, דאיזו סברא היא שדין ספק שעל האם יגרום דין על הולד, וכן מה שמשיג הש"ש על הב"מ ג"כ הוא נכון וברור, דודאי אין חילוק בשתוקי אם הוא בבית אמו או במקום אחר כיון שעיקר הספק אבוה מאן הוא וממי נולד, אבל מש"כ הש"ש לדחות דברי המ"מ בראיתו מדברי תוס' כתובות שכתבו