שערי ישר חלק א שיג

לידה, עכ"פ איכא רוב אופנים בכשרות ומיעוט בטרפות, ועל ענין זה לא מהני מה שהתרנגולים הם כמע"מ, וכן אין נפ"מ בין אם הביצה קבועה או לא כיון שאנו דנים על הלידה של הביצה. ונראה לי ברור דדוקא שאינו ידוע מאיזו תרנגולת נולדה הביצה מהני רוב זה, אבל אם הי' ידוע אופן לידת הביצה שהיתה מתרנגולת אחת מן התערובות, אז גם הביצה אסורה כמו התרנגולת, דשם ליכא רוב כלל על הביצה שהרי ידוע אופן לידתה, אם לא שנצרף גם את התרנגולת, וכיון שהתרנגולת אסורה מספק גם הביצה נגררת אחרי', וזהו שכתב הרמ"א בלשון זה דוקא ונמצא ביצה ביניהם, שהוא להורות שאין ידוע מאיזו תרנגולת נולדה, דרק בכה"ג שנמצא הביצה ביניהם אבל בידוע מאיזו תרנגולת אסור, ומזה ראי' לדעת האוסרים בתשו' הגאונים גם את חלק הנפרש ולא מטעמם, אלא כמש"כ לעיל, דבתערובות גופים אם נפרש חלק הדין דאזלינן בתר רוב, דאם רוב נשאר בקבוע או להיפוך המיעוט נגרר אחר הרוב, ורק כשנמצא ביניהם אז איכא רוב ע"י הלידה וכמש"כ, ולשיטת הש"ש שהכריע כדעת הסוברים דגם חלק הנשאר בבית מותר הי' ראוי להיות כ"כ דע"י לידת הביצה תהא מותרת התרנגולת והוא דבר זר ותמוה:

פרק ג תניא תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, וכתב רש"י ספיקו אסור משום דכל קבוע כמע"מ דמי, ובנמצא בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזו פירש הלך אחר הרוב הואיל והבא לפנינו לא במקום קביעת לקחה וכבר פירשה ע"י אחר וכל דפריש מרובא פריש עכ"ל. והנה לפי"מ שבארנו בפרקים הקודמים לא מהני מה שהדבר שאנו דנים עליו הוא פרוש מן הקבוע, אם דרוש לעשות הרוב ע"י דברים הקבועים, דכיון דמספר הרוב שאנו באים לחשוב הם מהדברים הקבועים עלינו לחשוב כמחצה על מחצה ממילא ליכא רוב, ומטעם זה כתבנו דהא דמהני בנפרש אחד מן הקבוע, הוא משום דבאופן כזה יש לנו תורת רוב מסוג אחר והוא רוב שבא ע"י חשבון רוב המקרים, היינו דבשר הנמצא בשוק אנו חושבים בכה"ג רוב ע"י מקרה של אופנים שאפשר להפרש הבשר משם, והנה יש לנו ט' אופנים שבאפשרות להיות הבשר כשר, ואופן אחד שהבשר הוא טריפה, ואזלינן בתר הרוב שנפרש הבשר באופן שהוא כשר ועל ענין סוג רוב זה לא מגרע לן מידי לענין החשבון לחשוב תשע החנויות שמוכרות בשר שחוטה למספר הרוב אף שהם קבועים וכמע"מ חשובים, משום דכיון שאנו דנים על אופן הפרישה ואופני הפרישות אינו תלוי כלל אם נפרש מדבר קבוע או מדבר שהוא נייד, דרק כשאנו דנים על עצמות הדברים המעורבים אם דבר זה הוא ממספר הרוב או ממספר המיעוט, בכה"ג אמרה תורה שמספר המיעוט הוא שקול לחשוב כמספר הרוב אם המיעוט הוא קבוע, אבל כשאנו דנים על המקרים הנולדים דלא שייך בהם ענין קביעות אזלינן לעולם בתר הרוב, זהו יסוד העיקרי בדין קבוע ופריש ואף דהוא פשוט לענ"ד אבל אחרי שלא נתבאר בהדיא בדברי המפרשים, ע"כ הארכנו קצת ביסוד זה שהוא מפתח הראשון בדין פריש וקבוע:

ולפי"ז ראוי לבאר בלקח מאחד מן החנויות וא"י מאיזו מהן לקח מה דאמרינן דספיקו אסור שהוא מה"ת דחשבינן דליכא בזה רוב המברר, דלכאורה לפי מש"כ לו יהא דליכא רוב מברר על עצמות החנות מה היא משום דקבוע כמע"מ דמי, אבל עכ"פ הי' בזה גם פרישת הבשר ע"י האיש שלקח ועל ענין הפרישה יש לנו רוב המברר, ויברר רוב זה על הבשר שהוא כשר, ואף שנולד הספק בקבוע עכ"פ לא הוי רק ספק, וכיון דאיכא בזה רוב המברר, יותר ספק זה הנולד ע"י קביעות, ע"י רוב של סוג אחר של פרישה, דהרי גם בספק של קבוע אם הי' בזה רוב המברר הי' מהני, אלא שאמרה תורה דליכא בכה"ג רוב משום דכמע"מ חשוב, אבל אם יהי' על ספק זה של קביעות רוב מסוג אחר ודאי שיהני, וכשאנו מכריעים ע"י רוב של פרישה אין קביעות החנויות סותרת בירור זה כלום, דעל ענין הפרישה אין דין הקביעות שייך לזה כלום, ונלענ"ד ביאור ענין זה, דלא כמו שנראה בהשקפה ראשונה מאיזה פוסקים שהעיקר ההבדל בזמן לידת הספק, דלפימש"כ לא יתורץ בזה עיקר הקושי שבזה, דאף שנולד הספק בקביעות, מ"מ הרי אפשר שרוב המקרה של פרישות יברר על הבשר שהוא כשר, אלא שהיסוד בזה דעיקר דין של רובא דאיתא קמן, אינו בירור כשאר הבירורים, אלא. דין תורה להכריע את דין המסופק לנו, וכמש"כ לעיל עפ"י דברי הרא"ש בכ"מ, ואם יהי' איזה ספק שאינו נוגע לדינא לא יברר הרוב כלום בזה ויהי' ספק המציאות כאילו הי' מחצה על מחצה ולפי"ז לא מהני בירור של הרוב רק להכריע על הספיקות שגורמים לספק עלינו את הדין להנהגה ולמעשה, ומשו"ה בלקח מן החנויות וא"י מאיזו לקח הספק שגורם לספק עלינו את הדין על הבשר הזה, הוא החנות שבה הי' נמצא הבשר הזה, דאי אפשר לספק מאין בא הבשר לידו דהרי בשעת לקיחה ראה מאין הוא נוטל את הבשר, אלא שספק הי' לו על המקום שמונח בו הבשר הזה, אם הוא מקום המיוחד לבשר כשר או לבשר טריפה, וספק זה גורם לספק עליו דין הבשר שבידו, ועל ספק זה שעל החנות עצמה, אמרה תורה שכיון שהוא קבוע כמע"מ דמי, אין מספר הרוב מברר כלום, ועל ענין הפרישה לא יברר הרוב כלום שספק הפרישה אינו גורם בזה ספיקת הדין כלום, וכל ספק שאינו גורם דין הספק למעשה אין הרוב מכריע ומברר כלום, אף שאם לו הי' מברר את הפרישה הי' נכרע גם הספק שגרם הדין, אבל כיון שעכשיו אין לנו נפ"מ לדון על הפרישה, כיון שיודע וזוכר סבת הספק שלקח מחנות והי' ספק לו איזו חנות היא אם חנות מוכרת בשר כשר או מוכרת בשר טריפה, ורק ספק זה גורם