שערי ישר חלק א שיב

גאוני בתראי גם החלק הנשאר בבית אינה דיעה רחוקה כמו שהחליט הפר"ח, דרק אם הי' כח ההיתר משום רוב המספר, אז שיטת הפר"ח מסתברת מאד וכמו שהוכחנו לעיל, אבל אם יהי' רוב מחמת המקרה יש מקום לומר דכיון דהוברר עפ"י דין תורה חלק אחד אז מותר גם החלק השני, דברוב המספרי כשאנו דנים על חלק הקבוע נסתר גם כח היתר של חלק הנפרש דחשבינן שהי' מע"מ, אבל רוב המקרה לא נסתר לעולם, דע"י דין קבוע לא חשבה תורה שישתנה ערך המקרים, אך כ"ז הוא למצוא מקום להוראת השליטים הנ"ל, אבל מסתברים הדברים כמש"כ דכל הדין האמור בגמ' ובפוסקים הוא בתערובות גופים ולא בספק המקרים:

ובהא דאמרינן במס' נזיר ד' י"ב דאימור בשוקא אשכח וקדיש הדרה לניחותה, ואיכא חילוק בין אם היא במקום ביתה ובין אם היא בשוק, דלכאורה מוכח מזה דגם בספק המקרה שלא בתערובות גופים שייך לחלק בין קבוע לפריש, הנה בין למאי דמפרשי התוס' בכתובות ד' ט"ו ובפי' הרא"ש שהבאנו למעלה, בין לפי' התוס' בנזיר, הנה באדם אף דלא שייך כ"כ תערובות גופים, שיתחלף ראובן בשמעון, רחל בלאה, מ"מ גם באדם יש הבדל בין אם היינו מכירים את האדם מתחילה ועתה אנו מסופקים עלי' אם נתחדש בו איזה דין לשנות אותו מדין הקדום, לבין אדם שלא ראינו אותו תחילה ועכשי' אנו מסופקים עלי' שמא הוא הוא האיש שנתחדש עלי' הדין, וחילוק זה נלענ"ד מוכח משיטת הרמב"ם שכ' בפט"ז מה' סנהדרין ה"ו, וז"ל אי"צ שני עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק, כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה וכו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א. עכ"ל. ובמס' קידושין ד' ס"ו מוכח דבן גרושה פסולה בשנים, וכן הוכיח בתוס' רי"ד בפ' האומר דבמעיד על אשה שנשבית הוי דבר שבערוה ואין ע"א נאמן ע"ז, הובא בש"ש ש"ו פט"ו, ובש"ש רצה להטות דרך הרמב"ם ולחלק בין מעיד על בן גרושה שהוא פסול הגוף בתולדה, ובאשה שנעשית זונה שאינו בתולדה לא הוי דבר שבערוה, והקשה שם מהא דתנן בפ' האומר באומר על בתו שנשבית שאינו נאמן, ואם נאמר דע"א נאמן ע"ז, הלא היכא דע"א נאמן גם קרוב נאמן, יעו"ש שנשאר בצ"ע, ובאמת נראה שדברי הרמב"ם פשוטים דהיכא שידענו את האיש והי' מוחזק לנו בחזקת כהונה וע"א מעיד עלי' שיצא מחזקתו, הוי כדבר שבערוה, אבל אם בא אחד ממדינת הים וע"א מעיד עלי' שהוא איש כזה לא הוי דשב"ע, וכן מוכח מדברי תוס' רי"ד הנדפס מחדש על הגליון למס' כתובות ד' כ"ג ע"א יעו"ש. ומזה מוכח דהיכא שידענו את האיש עלינו לדון על התחדשות המקרה והשתנות הדין עליו, ובנידון כזה אין ע"א נאמן, וכן יש בזה תורת דין חזקה להעמידו על חזקתו הראשונה, אבל אם בא איש ממד"ה ואנו מסופקים עליו שמא הוא פסול או כשר אז ע"א נאמן עלי' ולא שייך בו תורת חזקה כיון שהספק הוא שמא הוא מן הפסולים ולפי"ז יש לפרש סוגית הש"ס דנזיר בענין זה, דכיון דאמר שאסור בכל הנשים שבעולם, היינו בין הנשים שמכיר אותן ואת קרובותיהן, ובין נשים שלא ידע אותן והנה בנשים שיודע ומכיר אותן ואת קרובותיהן, לא שיך לדון דין רוב ומיעוט ורק יש לדון דין חזקה חזקת פנוי' על הקרובות וחזקת היתר על האשה שבא ליקח, ובענין זה י"ל דהוי כבאו לשאול בב"א או שהחמירו לדון כזה, אבל כשלא הכיר אותן הוא תלוי בדין רוב שאין אנו דנים על המקרה אלא אם הם מסוג זה או מסוג אחר, ובענין כזה הוא כתערובות, ולפי' התוס' בכתובות אנו דנים על האוסר היא האשה המקודשת, דאם היא בקביעותה ומקומה אז דין הספק בזה כמע"מ ואם היא בשוקא ליכא רוב, ובכה"ג אין זה מטעם כל דפריש שיהי' רוב מחמת פרישות, אלא כיון שהאוסר נייד אינו רק מיעוט ואינו אוסר דהרוב נגדו, וכשהאוסר בביתו הוא אוסר, ולפי' התוס' בנזיר שאנו דנים על האשה שנושא עכשיו, כ"כ נאמר שאם אינו מכירה ואשכח בשוק וקדיש הי' מותר משום רוב נשים המותרות לו ורק כשתהדר לניחותה תחזור לאיסורה, וכן מה דילפינן מקרא ודאי מיירי בספק תערובות דלא שייך שם ספק המקרה דישראל לא נעשה נכרי. ובהא דשקלו וטרו בתוס' במס' סנהדרין ד' פ' ובזבחים בנסקלים ונשרפים שנתערבו מה דלא אזלינן בתר רוב וכתבו שם לדון מחמת קבוע, וכן אם מהני מה דנכבוש אותם עד דניידי ולומר כל דפריש, י"ל ג"כ דמיירי בכה"ג שנתערבו נסקלים בנשרפים כמשמעות לשון המשנה, היינו שאין אנו מכירים אותם, ואין הספק על כ"א מחמת שנשכח באיזה מיתה נגמר דינו, אלא שהם במשמר ואנו יודעים שיש בהם נדונים בסקילה ויש מהם נדונים בשריפה ועל כ"א אנו מסופקים שמא הוא מסוג זה או זה:

וכן מוכח ענין זה מדברי הרמ"א יו"ד סי' ק"י סעי' ו' שכ' בזה"ל, נתערבה תרנגולת טריפה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע"ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלים לגבי ביצה אזלינן בתר רובא עכ"ל. ובהגהת בית מאיר שם כתב בזה"ל עי' כתובות ד' ט"ו כתבו תוס' וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בביתו וע"כ צ"ל דלגבי ביצה החצר לא נחשב ביתו עכ"ל. ודבר זה תמוה איזה בית ראוי ליחד להביצה, במקום שנולדה שם ביתה, אבל דברי הרמ"א פשוטים וברורים, דלגבי הביצה אין נפ"מ אם היא קבועה או לא, דאף אם היא אינה קבועה ג"כ ליכא רוב, דאם נבוא לדון מצד התרנגולים הרי הם כמע"מ וליכא כאן רוב כלל, אלא אף אם נימא שהיא קבועה כיון שאין אנו דנים על תערובות ביצים לברר על ביצה אחת שהיא כשירה, וכאן אין כאן רק ביצה אחת והביצה אינה בגדר תערובות עם התרנגולים, אלא שנולדה ביצה וא"י מאיזו תרנגולת נולדה ואיכא רוב אופנים שנולדה מתרנגולת כשירה, ואיכא רוב מקרים על לידה זו ולא רוב המספרי, ובכה"ג אף שהתרנגולים עצמם הם חשובים והוי כמע"מ, אבל אופנים של