שערי ישר חלק א שיא

נזיר שהבאנו שם, ואיך נאמר על הנפרש שהוא מן הרוב והוא היתר דזה אי אפשר דאם הוא היתר והאיסור הוא קבוע א"כ ליכא רוב היתר וזוהי תמיה רבתא, וע"כ נלענ"ד דמה דאמרינן נכבשינהו עד דניידי וכל דפריש מרובא פריש, רוב זה הוא רוב אחר לגמרי, והוא רוב המקרים, רוב של פרישה, כמו בט' חנויות בבשר הנמצא דאמרינן שנפרש מן רוב הקבועים, ובכה"ג אף דקבוע כמע"מ דמי, אבל כשאנו דנים על מקרה הפרישות איכא לעולם רוב אופן הפרישה מן היתר ומיעוט אופן פרישה מן האיסור, והנה ענין בירור של פרישה שייך רק בט' חנויות שהפרישה מחנות המוכרת בשר טריפה מבררת על חתיכה זו שהיא אסורה והפרישה משאר החנויות מבררת להיתר, אבל בתערובות איסור בהיתר חתיכה בחתיכות דלא שייך כ"כ ענין זה דסבת האיסור היא בעצמותה ואינה נפרשת מעצם אחר, אבל בכ"ז יש בזה ענין מושכל לומר שנפרש מן הרוב, והוא כיון דהחתיכות מעורבות והוחזק איסור במקום זה, אמרינן שהנפרש יצא מקביעות האיסור ונפרד ממנו ורוב אופנים איכא בזה לומר שההיתר נפרש מהקביעות אמרינן כל דפריש מרובא פריש, היינו שאחד מן הרוב הוא הנפרש ולא המיעוט הוא הנפרש וכ"ז הוא באופן דמיירי בגמ' בפ' התערובות שנתערב פסול בכשר תערובות ממש תערובות של גופים דאין אנו מכירים את גוף הנידון ואנו דנים עלי' שמא הוא גוף האסור, וכיון שנתחדש בזה עכשי' שאחד נפרש מן התערובות ואנו דנים על הפרוש מי הוא אמרינן שהוא מסוג של הרוב שהי' בזה התערובות, אבל בנידון של העובדא של שאלת הגאונים הנ"ל דנראה שהבהמות לא נתערבו כלום וכל גוף וגוף לא נתחלף, וניכר כ"א במראהו וצביונו אלא שנמצא נקב בבני מעים שהי' הבני מעים מעורבים, ונפל ספק מאיזו בהמה הוא והוי ספק על כל בהמה מחמת עצמה שמא הי' בה נקב וספק זה הוא שלא מחמת תערובות, ובכה"ג נראה דלא שייך כלל ענין רוב של תערובות, לא ביטול ברוב ולא הלך אחר הרוב, ואין שייך בזה לא קבוע ולא פריש, ורק עלינו לדון על מקרה הטרפות באיזה מהם קרה מקרה זו, והנה אף דיש בזה על כל בהמה רוב המקרים שהיא לא נטרפה שברוב בהמות מהז' שנשחטו כאן לא קרה בהם מעשה המטריף, אבל אי אפשר להתיר מטעם זה דא"כ נתיר את כולם וזה יהי' שקר, ול"ד ענין זה לשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלך בא' מהם וחבירו הלך בשני, דאף בנשאלים בב"א מה"ת מוקמינן כ"א אחזקתו, דשם ספיקו של כל אחד הוא מחמת עצמו שאינו יודע באיזה שביל הלך, אבל כאן הספק על כל אחת, שמא בית הכוסות הנקוב ממנה הוא או מבהמה אחרת מהשבעה בהמות הנשחטות בזה, אבל עכ"פ ענין רוב דפריש לא שייך בזה דאיך יועיל בזה לומר דע"י שנתחדש בבהמה זו שנפרשה מהבית לומר ענין בירור, שבה לא נמצא בני מעים נקובים, מחמת שמקרה הפרישות מוכיח שהיא מן הרוב, ולא נולד בה מעשה המטריף, דרק היכא שהבהמות עצמם מעורבים הם שייך לומר שגוף זה הנפרש הוא מהגופים של סוג הרוב, אבל הכא שאנו יודעים ומכירים את הגוף ויציאתו הוא כביאתו ואין כאן תערובות כלום והספק הוא רק על המקרה, באיזו בהמה קרה ענין זה, איך יברר יציאתה מן הבית על ספק מקרה של מעשה המטריף וזה דבר שאין השכל הולמתו, ולפי דברינו בזה הנה גם הנפרשות אסורות מספק של תורה, דאין כאן ביטול ברוב מחמת שאין בהם שום תערובות כלל, ואין המיעוט מנגד כלל להרוב, ורק המקרה גורמת ספק על כולם יחד כמש"כ, וע"כ הנני דן בקרקע לפני רגלי הגאונים ז"ל דאין להתיר בנידון זה שום בהמה, כמו הנשארות בבית כ"כ הנפרשות, אם לא שלאחר שחיטה נתערבו הבהמות הנפשטות כולם זב"ז ואין ניכרות כלל והוי תערובות כשאר תערובות, אז חזר הדין לדין תערובות האמור בגמ', אבל אם ניכרות הן כ"א בפ"ע ואין בהן שום תערובות רק על כל אחת הוי ספק ממקרה המטריף, לא שייך בזה לא ענין קבוע ולא ענין כל דפריש מרובא פריש:

אמנם בכ"ז יש מקום קצת לומר דיש איזה חילוק בין קבוע לפריש גם היכא שאין הגופים מעורבים, דבפשטות איכא על כל אחד רוב, שבו לא נעשה מקרה המטרפת, אלא שאין רוב כזה מהני דא"כ נתיר כולם מחמת זה, וזה יהי' שקר, ומשו"ה ליכא בזה דין רוב, כיון דאי אפשר שיועיל על אחד מהם, דמאי חזית להתיר את זה יותר מהאחרים, ומשו"ה י"ל דרק היכא שהם קבועים יחד דממ"נ איכא בקביעות זו אחד שהוא אסור, נפקע מכאן דין אחרי רבים להטות, אבל אם נפרש אחד מהקביעות והוא נדון לעצמו, ועלי' יש רוב המכריע מצד המקרים, הנפש הזה ניתר מכח רוב והשאר נאסרים ואף דלכאורה הוא דבר שלא נזכר בכה"ג בגמ' אבל מ"מ י"ל כיון דסתמוהו הפוסקים בהיתר דליכבשינהו דניידי לומר דמועיל רק בתערובות גופים ולא בספק המקרה נקטו דגם בספק המקרה מועיל היתר זה, דהנה לדוגמא בהא דמבואר ביו"ד סי' ט"ז סעי' י"ב בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו, ניכבשינהו דניידי ממקום קביעותם ויקח אחד מהם וישחוט דכל דפריש מרובא פריש ושנים הנותרים אסור לשוחטם היום, דהנה לפ"מ שכתבנו לחלק בין תערובות גופים או ספק מקרה, יהי' דין זה דוקא כלשונו שנתערבה הבהמה בשאר הבהמות, אבל אם לא נתערבה הבהמה ורק הולדות נתערבו, ושחטו היום ולד אחד וא"י מאיזו בהמה הי' ולד זה, לא יהי' תקנה זו לשחוט אחת ע"י הפרישה, וכיון דלא כתבו הפוסקים להדיא חילוק זה, אולי סברי דגם בכה"ג מהני לפרוש אחד ע"י דניידי ולהתיר ע"י היתר רוב, ועכ"פ נראה לי דלפי מה שנתבאר דמה שנפרש מן הקביעות אין היתרו ע"י רוב מספרי אלא ע"י רוב המקרה או רוב פרישות היינו רוב אופני הפרישות או רוב מקרה המטרפת, מעתה י"ל דדעת המתירים בתשו'