שערי ישר חלק א שג

והם מטמאים מצד עצמם בלי נוגע דין זה כלל לפירורי השחוטה המחוברים בקיסם זה, וע"כ פועלים אף בשעה שהם מבוטלים מחמת תערובותם, ובזה יתפרשו דברינו גם עפ"י מש"כ התוס' שם בבכורות ד"ה נבילה בטלה בשחוטה לפרש דמיירי כשנימוח הכל יחד והוי כמו מרודד יעו"ש. דכ"ז הוא לענין חיבור, אבל לעניננו הוי כדבר יבש, וכן נמי לענין לענין לח ממש, אם הי' קטפרס דאינו חיבור לענין טומאה מ"מ לעניננו הוי כלח בלח מהטעם שכתבנו, כיון דכל משהו אינו עומד בפ"ע ואי אפשר לחול ע"ז שום דין אם לא איזה שיעור מקובץ שהוא הרוב עם המיעוט יחד, ועל הקיבוץ הוי הדין כפי שיעור הרוב שבו, וכיון דרק מועט שבו הוא טמא חשוב כדבר טהור ואינו מטמא לא במגע ולא במשא, עד שיתוסף עלי' עוד שיעור ממין הטמא ויחזור ויעור ויסתלק דין ביטולו מזה:

ובמקור חיים ה' פסח סי' תמ"ז סק"ח בהא דאיתא שם בשו"ע המחלוקת בנתערב קודם הפסח ובטל בס' אם חוזר וניעור בהגעת הפסח לאסור במשהו שהרמ"א הכריע דבלח אינו חוזר וניעור וביבש חוזר וניעור, והוא כת"ה הובא בב"י, דלא נתבאר החילוק בין לח ליבש, כתב המקו"ח דעיקר המחלוקת תליא בפלוגתא המבואר ביו"ד סי' צ"ט באיסור שנתבטל ואח"כ ניתוסף עוד איסור, והוא אם איסור כמאן דאיתא או כמאן דליתא, ועפי"ז כתב דלפימש"כ הר"י קורקס לישב דברי הרמב"ם דבלח לא אמרינן איסור כמאן דאיתא דמי משו"ה י"ל דגם אינו חוזר וניעור יעו"ש. והנה דברי' תמוהים כמו שתמה עלי' בס' מגן האלף למהרא"ל מפלאצק דמלבד מה דקשה על הרמב"ם והר"י קורקס מסוגיא דבכורות הנ"ל כמו שהקשה המל"מ שהבאנו, לא עיין בגוף הסוגיא דמבואר שם להדיא דבציר ומים אמרינן חוזר וניעור כשניתוסף מים, ועוד קשה לי על דברי' איך תלה פלוגתא זו שבה' פסח לדין חוזר וניעור שביו"ד סי' צ"ט הלא הרא"ש והטור המה מבעלי השיטה הסוברים שם דחוזר וניעור, וכאן בה' פסח סברי דאינו חוזר וניעור, כמבואר בטור סי' תמ"ז וברא"ש פ' כל שעה הובא בב"י, ונלענ"ד דיסוד המחלוקת לענין חמץ בפסח אם חוזר וניעור או לא אינו תלוי כלל בדין הכללי של חוזר וניעור המבואר ביו"ד, דביו"ד נאמר ענין חוזר וניעור לענין אם ניתוסף איסור, ובכה"ג שיטת הרא"ש והטור דביבש אם ניתוסף עד שיהא מן האיסור בהצטרף האיסור המעורב מקודם רוב איסור, הוא אסור מה"ת דהוי כהוכר האיסור, ובדין זה לא פליגי הראשונים וכמו שהאריך בזה הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט, ובלח בלח סברי כ"כ דאם הי' מעיקרא ס' ואח"כ ניתוסף, הנה אז הדין באינו מינו חוזר ונאסר מה"ת וכ"ז הוא משום דחשוב כאילו הוכר האיסור ובמין במינו הוא מדרבנן,, וכבר נתבאר ענין זה בדברינו לעיל בס"ד, אבל לענין חמץ בפסח שהותר בס' משעה השישית, סברי כיון שנעשה כהיתר גמור אינו חוזר ונאסר מזמן הפסח, וכמו דסובר הרא"ש לענין מין במינו שנתבטל ברוב ביבש שאינו חוזר ונאסר אם נתבטל ונעשה כלח בלח, אם נודע התערובות שכבר הותר, והרשב"א דסובר דחוזר ונאסר לאחר הבישול סובר כ"כ בחמץ בפסח דחוזר וניעור, ועוד נלענ"ד בטעמא דמילתא דסברי סיעת הראשונים דבחמץ בפסח חוזר וניעור, דלכאורה קשה מ"ש מדבר שאינו חשוב שנתבטל ואח"כ נעשה דבר חשוב דמבואר ביו"ד סי' ק"א דאינו חוזר ונאסר הרי דלא בעינן רק סבה להתבטל בשעה ראשונה, ואף שעתה נתחדשה סבה שדינו ליאסר בכ"ש, ומה לי אם הדין משהו הוא מחמת דין פסח או מחמת שהוא דבר חשוב, ונראה לי שההבדל בזה הוא מפני דבאמת לא בעינן שתהי' לעולם סבה הראשונה הגורמת דין הביטול, אלא שסבה הראשונה גרמה להתיר לעולם כ"ז שלא יוכר האיסור ויהי' שם תערובות מהאיסור וההיתר, ומשו"ה אף שנעשה אח"כ חתיכה הראוי' להתכבד שאינה בטלה אפילו באלף, אבל אכתי לא נסתלק מזה ענין התערובות, רק שעתה דינה כמע"מ וחסר ערך הרוב לבטל, וע"ז מהני כח הרוב דמעיקרא להתיר אף בזמן שישתנה ויעשה כמע"מ אם לא ניתוסף עד רובו שיתחשב אז כהוכר האיסור, אבל בחמץ בפסח שנשתנה עכשי' הדין דלא בטיל כלל ולא משום דחשיב כמע"מ ע"ז לא מהני כח דין הביטול דמעיקרא כיון דעכשי' נשתנה דין האיסור דלית בי' תורת ביטול, אבל בדבר חשוב שלא נשתנה דינו משאר דברים המבטלים אלא דהוא חשוב והוי כמע"מ וחסר לו עכשי' שיעור המבטל וע"ז סגי כח ההיתר דמעיקרא, זהו שורש מחלקותם בדין חמץ בפסח אי אמרינן חוזר וניעור כשלא ניתוסף מן האיסור:

אמנם שיטת הת"ה והרמ"א שחלקו בין לח ליבש נלענ"ד דתלוי יותר בדין המבואר ביו"ד סי' ק"ב ובאו"ח סי' ש"כ לענין דבר שיל"מ דמבואר שם דבתערובות שמכבר אינו נאסר אף שנעשה אח"כ דשיל"מ ובארנו לעיל בפ"ז ענין זה עפ"י הדרך שכתבנו כאן דבלח שהכל נחשב כגוף אחד, כשחל איזה דין צריך לחול על כל הגוף ואי אפשר לחול על חלק האיסור לחוד ומשו"ה כל שרובו היתר אי אפשר לחול ע"ז דין איסור מחמת חלק המועט שבו, ומשו"ה כשמגיע הפסח אין חוזר וניעור לחול דין איסור חמץ על התערובות זאת שיש בה פחות מס' מן החמץ, והרי זה דומה לענין הרוב האמור בענין אחר כמו ברזל טמא שנתערב בברזל טהור ובללן ועשה מהם כלי דאזלינן בתר הרוב, ורק אם לא הי' ס' דבאינו מינו הי' אסור מה"ת דטעם כעיקר גזרו מינו אטו אינו מינו, ולשיטה זו י"ל דגם אם לא נודע התערובות קודם הפסח ג"כ מותר כיון דמדמינן לדין ברזל טמא אין חילוק בין נודע או לא, ורק לשיטת הרא"ש והטור דסברי דגם ביבש אינו חוזר וניעור משום שכבר הותר, בכה"ג בעינן שיהא נודע התערובות, אבל לשיטתם דסברי דביבש דכל פירור חמץ הוא בפ"ע שאפשר שיחול הדין עלי' בפ"ע דאינו הכל כגוף אחד, ורק מעיקרא הותר מחמת דין ביטול ברוב, סברי דבהגעת זמן הפסח שנשתנה עכשי'