שערי ישר חלק א ש

טומאה דבטל ברוב, איכא בזה שני ביטולים, א' שהמים נהפכו לציר ע"י ביטול ברוב הציר, והב' שהטמא נהפך לטהור שמיעוט הטמא בטל ברוב הטהור, וכיון דאמר ר' ירמיהו כשנתרבה עוד מים עד שבהצטרף יתרבו על הציר מצא מין את מינו וניעור, ששבו המים המתבטלים לחזור ולהיות כדין מים, ענין זה מהני רק על ענין הביטול הראשון, שלא לחשוב המים הראשונים כציר אלא כמים, אבל אכתי הם מים טהורים, ואיך יטמאו את המים הנוספים, ורק לאחר שיטמאו את המים הנוספים יתעוררו גם הם מטהרתם לחזור לטומאתם, ולר' ירמי' מוכרח הענין שחוזרים לטומאתם קודם שמטמאים, דאל"כ איך יטמאו, ולמדנו מר' ירמי' שסובר דטומאה המתבטלת כמאן דאיתא דמי, היינו דבכל דין שאפשר להמצא בה, שאם יחול הדין לא יהי' הרוב מתנגד אלי', מתעורר הדין לחול כבתחלה, ורק כ"ז שהרוב מנגד אין הדין חל, דזהו הכלל בתורת הביטול דילפינן מקרא דאחרי רבים להטות, דכל דין שנאמר שיש בו בהמיעוט באופן שאם יהי' הדין כתורתו, הוא נגד הרוב, אז אמרה תורה שיהי' דין ההוא בטל וכמאן דליתא, אבל אם יהי' איזה ענין שאפשר שיעמוד הדין על עמדו ולא יהי' שום נגוד מצד הרוב, חזר הדין על עמדו, ומשו"ה כששב דין המים הטמאים שבטלו בציר לחזור כמים ע"י מצא מין את מינו וניעור שאז אם יעמוד דין טומאה על המים הבטלים, לא יצויר שיהי' הרוב מתנגד, משום דתיכף שיחול דין טומאה על מיעוט המים, תיכף יתטמאו כל המים הנוספים, ויהי' רוב התערובות טמאים משום האי טעמא חזר דין טומאה על המים הבטלים, ומזה מוכרח דטומאה כמאן דאיתא דמי, היינו דמילתא תלי וקאי, אם ימצא מקום לחול יחול, ואופן. זה הוא אם יזדמן שאפשר שיהי' הדין ולא ינגד הרוב לזה, ולפי"ז מוכרח כ"כ דאם ישא כל מה שנתערב במשא אחד, שאם יטמא הנושא מחמת שנושא את הכל, הרי הוא נטמא מחמת המיעוט לחוד, באופן שאין הרוב מנגד לזה כלום, ומשו"ה מוכיח הש"ס דלר' ירמי' מוכרח בדין דלטומאת משא לא מהני ביטול ברוב כשנושא כולם כאחד, אבל מהא דטומאה מעוררת טומאה אי אפשר להוכיח ענין זה, דהתם מצא מין את מינו יש לפרש דחשיב מין את מינו גם קודם שחזר לטומאתו רק מחמת שראוי להיות טמא, לכל דין טומאה איכא בודאי סבה המחיבת טומאה, ואמרינן מצא מין את מינו שלכולם יש בהם סבת הטומאה, ומצטרפים להיות לרוב נגד המיעוט המבטל היינו רוב הקדום ומבטלים אותו, ואח"כ שבה הטומאה למקומה, אבל שיהי' דין טומאה קודם שבטל מזה דין הביטול זה לא שמענו בדין טומאה מעוררת טומאה ורק מר' ירמי' למדנו זאת, דמה שמים הטהורים הם מעוררים את הטומאה בע"כ שגם בזמן שלא נסתלק מהם תורת ביטול, הטומאה כמאן דאיתא דמי לפעול בענין טומאתם לדין טומאה שאם תחול הטומאה לא תמצא מתנגדים מן הרבים, ומשו"ה המים טהורים מעוררים את הטומאה שכיון שלאחר שתתעורר יטמאו הטהורים ויצטרפו להיות לרוב נגד הציר, ומהאי טעמא בנבילה שנתבטלה ברוב שחוטה אם נושא את כולם מטמא במשא אף שעדיין הם בתערובות והנבילה עדיין בביטולה היא, אבל טומאתה בתוכה לענין זה שתטמא במשא, בכה"ג שנושא כולם ביחד שאין שום תורת ניגוד על ענין זה מצד הרבים, וההבדל בין מגע למשא אף אם יגע בכל החתיכות ביחד, הוא כעין שכתב הר"י קורקוס כיון דבמגע הוא הרבה מגעות בפעם אחת ועל כל מגע איכא התנגדות של הרוב והוי כמאן דליתא, משו"ה אף דבהצטרפות ידעינן שבודאי היתה נגיעה בנבילה, אבל כיון דליתא דין טומאה על כל מגע בפ"ע לא מהני האי ממ"נ, אבל במשא שהוא משא אחד ובהאי משא נושא את הנבילה, ליכא שום התנגדות על זה מצד הרבים. כנלענ"ד בביאור ענין זה:

ועפי"ז נתישב לי מה דאמרינן שם בסוגיא בבכורות דאם נתוסף מים עד מחצה ג"כ חוזר וניעור, אם לא מחמת דהוי תרי דרבנן, טומאת משקים דרבנן, וטומאת ע"ה דרבנן. יעו"ש ד' כ"ג ע"ב, ובמשנה דתרומות פ"ה איתא דרק בניתוסף תרומה לרובא, דהכא שאני, דלענין שלא יהי' על המשקה שם ציר לחוד גם במע"מ חוזר וניעור, וכיון דטומאה כמאן דאיתא דמי, ממילא יש כאן דין טומאה, דבמע"מ הלא ליכא רוב ומיעוט שינגדו זל"ל, ומצא הדין מקום לחול:

ועפי"ז נבוא לביאור הענין מה דמיסתבר לחלק בין תערובות לח בלח ליבש ביבש, דהנה בפשטות קשה טובא בתערובות לח בלח דאם נאמר טומאה כמאן דאיתא דמי לענין זה שתטמא במשא משום דממ"נ נושא את הטומאה, כ"כ ראוי לומר שיטמאו גם במגע, דההבדל בין מגע למשא שכתבנו שייך רק ביבש, דאף אם נגע בכל פס ידו בשלש החתיכות ביחד, הם שלש מגעות, אבל בתערובות לח בלח דאשבורן הוא חבור לטומאה וטהרה כדתנן בסוף פ"ח דטהרות, שאם נגע בקצה א' של הלח הרי זה כאילו נגע בכל האשבורן, הרי זה עוד עדיף ממשא ביבש אף שנושא את כולם אבל עכ"פ נושא את כל אחד ואחד, ובלח בהגעה אחת סגי בכל התערובות, ואין לומר דגם בלח הוי כנוגע וחוזר ונוגע דע"י החיבור חשבינן כאילו נגע בכל משהו ומשהו, הנה מלבד שחילוק דק כזה אין השכל הולמתו, נלענ"ד שהכונה באשבורן דהוי חיבור שבכה"ג סגי אם נגע בקצה הגוף המחובר, היינו שאי"צ נגיעה אחרת, ולא דחשבינן כאילו נגע בכל משהו שבו, אלא דסגי לענין הבאת טומאה וטהרה בהשקה אם רק היתה נגיעה בקצה הגוף המחובר, ויש להוכיח ענין זה מהא דאמרינן במנחות ד' כ"ד ע"א לענין צירוף כלי בקודש שאם נטמא חצי עשרון בזוית כלי נטמא חצי העשרון השני שבתוך הכלי אף שלא נגעו זה בזה, אף בטבול יום שאינו מטמא רק פוסל, ובעי רב ירמי' צירוף כלי וחיבור מים מהו, כי תנן כלי מצרף מה שבתוכו לקודש ה"מ דגואי אבל דבראי לא או דילמא כיון דמחבר מחבר