שערי ישר חלק א רצח

הנוספים שיטהרו גם הם בכ"ש, ובטל מהם פסול שאיבה וכשבאים אח"כ למקוה עליונה והם אשבורן כשרים הם לטבילת אדם. וכבר נתבאר בדברינו לעיל דמהא דפסק הטור ושו"ע דמי מעין כ"ש אינו נפסל בשאיבה, מוכח דמה דבעינן מ' סאה לטבילת אדם אינו דין כח טהרה בעצם אלא שיעור לטבילה, אבל כח טהרה איכא במעין כל שהוא, אבל בהיתר זה יש לפקפק הרבה, חדא די"ל דבכה"ג כל המקוה היא פסולה משום ביטול ברוב כיון דרוב המים הם פסולים לטהרה משום זוחלים גם המיעוט שאינו זוחל פסול משום ביטול ברוב דל"ד לסדק, דשם ניכר מה שתחת הסדק ומה שלמעלה מן הסדק, אבל כאן שאינו ניכר מה שיש מן המים שאינם זוחלים ומתבטל ברוב, ועוד ש לדון דכמו דזוחלים אינם מטהרים כ"כ זוחלים אינם מתטהרים דכ"ז שהם זוחלים אינם חשובים כמקוה ואיך יקבל כח טהרה, כ"ז שאינם נקראים מי מקוה, וא"כ כשבאים אח"כ למקום אשבורן אין להם מי שיטהרם ונשארו בפיסולם, כיון דמעיקרא לא חל עליהם דין טהרה, אבל בכ"ז פשטות המשנה במעלה הרביעית דקתני מעין שריבה עלי' מים שאובים הרי זה כמקוה לטהר באשבורן וכמעין לטהר בכל שהוא משמע שבשעה שריבה המים שאובים הוא זוחל כדרך מעין ומ"מ מתכשרים המים שאובים לענין זה שיטהרו כשיבואו באשבורן, דאל"כ הרי כל המים שאובים שבאו למעין לא נתכשרו כלום דהרי הם זוחלים והמטהר אותם ג"כ זוחלים, ואף דיש לפרש דמיירי המשנה במעין עומד שריבה עלי' מים שאובים אבל זה דוחק, ויותר קשה לומר כן בדין הטוש"ע דפסק בסי' ט"ו דמעין כ"ש יכול לשאוב וליתן מים כמה שירצה, דהו"ל לפרש דזה דוקא במעין עומד ולא במעין זוחל, והט"ז דמפרש שם דמיירי במעין עומד דסובר שמעין זוחל עדיף עוד דמטהר גם את השאובים שיטהרו גם הם בזוחלים דמהני השקה גם לענין זה, אבל עכ"פ מדין זה מוכח דאין חסרון זחילה מעכב בזה לענין שלא יטהרו המי מעין את השאובים, והטעם בזה י"ל דפסול זחילה הוא רק בטבילה אבל כח טהרה לעולם יש בהם אף כשהם זוחלים, אבל לענין השקה ליכא חסרון כלום בזוחלים, ולפי"ז גם מים טמאים יהי' נטהרים ע"י מקוה זוחלת או נהר זוחל של מי גשמים כשיש בהם מ' סאה וזה דין מחודש אבל פשטות המשנה והפוסקים מוכיחים כן:

עוד יש לצרף בזה שיטת הגר"א שסובר עפ"י שיטת הריב"ש דפסול זחילה הוא משום חסרון מ' סאה שאין הזוחלים מצרפים ומחברים, וכל היכא שמטהר בכל שהוא ליכא פסול זחילה, ובנידון דידן שמי הבאר הם מי מעין הרי כל המים מתטהרים, אף דקטפרס אינו חיבור, י"ל דרק היכא דבעינן שיתחשב המקוה העליונה מחוברת עם התחתונה ע"י הנצוק והקטפרס לא הוי חיבור, או גם הקטפרס והנצוק עצמו בכללו, אבל כל משהו שנוגעת עכ"פ במשהו אחרת, חשובה כמושקת ומחוברת קצת למשהו שני' ברגע אחת, ומשו"ה במי מעין שמטהר בכ"ש כל משהו שנגעה בראשונה במי המעין טהרה את המשהו הנוגעת אליה, שיהי' דינה כמי מעין כ"כ לטהר בכ"ש, וכן כסדר, וממילא קבלו כל המים כח טהרה עד למעלה, והא דתנן דניצוק וקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה וענין לטהרה הוא טהרת השקה, י"ל דזה דוקא אם משיקו במי מקוה, דבעינן שיתחשבו כל המשקים מחוברים יחד שבנגיעת המים שמתחת הקטפרס יתחשב כאילו נגע המים העליונים אל המקוה, על ענין זה קתני דאינו חיבור שהקטפרס אינו מחבר את כל המים, אבל במי מעין דלא בעינן חיבור כללי אלא נגיעת משהו במשהו ולא חיבור כללי על ענין זה לא קתני במשנה כלום. ובמשנה ט' פ"ח דטהרות קתני מקל שהיא מלאה משקים טמאים כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי רבי יהושע וחכמים אומרים עד שיטבול את כולה, דסברי קטפרס אינו חבור, לא נזכר במשנה רק השקה במקוה, די"ל דאם השיקה למעין כל שהוא מהני השקה גם לרבנן, וכן ברמב"ם פ"ז מה' טומאת אוכלים שהביא דין זה דלא מהני השקה ע"י קטפרס וניצוק, נזכר ג"כ רק השקה למקוה עיי"ש הלכה ה'. כ"ז מצאתי לצדד בזה אופנים להיתר, אבל בכ"ז צע"ג למעשה כי יש בזה ספק של תורה לשיטת הסוברים כולו שאוב הוא מה"ת:

ובדין האמור במשנה שקטפרס אינו חיבור לטומאה נתקשיתי זה כמה דהלא עכ"פ כל משהו נוגעת בחבירתה, וכיון דמשקים הוא לעולם תחילה וא"כ כל משהו מתטמאת ונעשית תחילה ומטמאת את המשהו הנוגעת אליה וממילא נטמאו כל המשקים, אח"כ הראו לי שבס' אליהו רבא להגר"א ז"ל בפ"ח דטהרות מ' ט' עמד ע"ז וכתב בזה"ל ואע"ג דכל טפה וטפה נטמאת בחבירתה, נ"מ לטבול יום שנגע שאינו מטמא את המשקה אלא פוסלה עכ"ל. אבל ברמב"ם פ"ז מה' טו"א כתב גם לענין טומאת שרץ וז"ל הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כיצד הי' מערה משקים טהורים לתוך כלי טמא ואפי' ע"ג השרץ הרי העמוד הניצוק טהור עכ"ל. הרי מפורש דגם בטומאת שרץ טהור כל הניצוק, וכן קשה על דברי הגר"א מן המשנה במס' מכשירים פ"ה מ"ט כל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין וכו' מפני שהיא סולדת לאחרי' ע"כ. הרי מוכח להדיא דלאו בטבול יום מיירי דהרי בסולדת לאחריה הוא משום דחוזרת ומטמא כל מה שבכלי העליון כמו שכתב שם הרע"ב ורש"י בנזיר ד' נ' ובטבול יום אי אפשר לטמא, והדרא הקושיא לדוכתה ונלענ"ד די"ל דמשו"ה בנצוק טהור ולא אמרינן דכל משהו נוגעת בחבירתה, משום דהוי טומאת בית הסתרים כדאמרינן בחולין ד' ע"ב ע"ב לענין בשר של אבר מן החי ובגד הנטמא מחמת מדרס שאינו טמא משום מגע מדרס לר' יוסי יעו"ש. וה"נ אף דלא חשיב חיבור מ"מ בית הסתרים הוא דאין ניכר מגעם, ורק בסולדת לאחרי' ניכר מגעתה. אח"כ מצאתי בהג' רש"ש למס' מכשירים שעמד ע"ז