שערי ישר חלק א רצז

אינם מי מקוה, איך יתכשרו ואיך יכשירו את המים הבאים עליהם, ומכש"כ שיש לדון אם יתהוה איזה סדק במקוה התחתונה שהמים שמעל הסדק פסולים לטבול בו לשיטת המהרי"ק שורש קנ"ה שכתב שם דבכה"ג כשר אם תוכל האשה לטבול ולכסות גופה במים שתחת הסדק דוקא, באופן דלפי"ז המים שעל הסדק אינם מי מקוה כלל שהם זוחלים, ואיך יכשירו את המים הנוספים עוד מה ששופכים עליהם, ואם לא יכשירו הלא המים שיבואו לתוך המקוה העליונה הם מים שאובים לגמרי ותהי' רוב המקוה ממים שאובים, ויש ספק פסול מה"ת לשיטת הסוברים כולו או רובו שאוב פסול מה"ת, ואף שהמים המקוריים הם מי מעין ולא מי גשמים, אבל כבר נתבאר בדברינו לעיל שעפ"י שיטת רוב ראשונים דלא מהני השקה לענין זה שיקבלו מים נוטפים כח טהרה לענין זה שיטהרו בזוחלים, ה"ה הר"ש, והרא"ש, הראב"ד והרמב"ן, דמדברי כולם מוכח דלא מהני השקה לתת כח בנוטפים שיטהרו בזוחלים, ואף דלהראב"ד והר"ן והרמב"ן ז"ל מהני בנוטפים שרבו מטעם ביטול ברוב, י"ל דזה רק בנתרבו מעט מעט ולא בכה"ג שמרבים בבת אחת, ועוד דלענין זה נקטינן להלכה דחוזר וניעור, אף דלפי פשטות דברי הר"ן דנדרים משמע דהמים המקוריים חשובים הם לבטל את המים אשר מיתוספים עליהם, וכן כתב להדיא על שיטת הרמב"ן שהר"ן כתב ע"ש הרמב"ם שאם ריבה בגומת המעין שם מבטלים את כל המים הבאים עליהם, אבל עכ"פ להלכה נקטינן כשיטת הרא"ש וסיעתו, דאם רבו הנוטפים על הזוחלים פסולים לעולם לטהר בזוחלים כמבואר בטוש"ע ורמ"א בריש הסימן:

אמנם לכאורה יש להוכיח ענין זה מדברי הר"ש והרא"ש הובא בש"ך סקנ"ה, שכתבו בדין בור מלא מים שאובים ואמה נכנסת ויוצאת שאם הי' האמה מחזקת מ' סאה הי' נטהרים המים שבבור מדין השקה יעו"ש. הרי שע"י מים זוחלים מתכשרים המים שבבור, והטעם בזה נלענ"ד דהרא"ש סובר דאם נשאר מ' סאה תחת הסדק כשר, ומביא ראי' מהך משנה דמה שזוחל מלמעלה אינו מגרע כלום, דהרי אם לא נשארו ג' לוגים מים שאובים כשר אעפ"י שהאמה נכנסת ויוצאת והוו זוחלים, והרמ"א שהביא יש מחמירים - בסי' נ' - דלא כהרא"ש כמש"כ הב"ח והגר"א, ולפי"ז י"ל כיון דלהרא"ש מה שתחת הסדק לא חשוב זוחל וכשר לטבול, בו וכמו שכתב המהרי"ק שהבאנו דלהרא"ש כשר לטבול דוקא מתחת הסדק, י"ל דסובר הרא"ש גם באמה דיש מ' סאה מי מקוה אעפ"י שמה שעובר על הבור הוא זוחלים, אבל כיון שהזוחלים מחוברים מי מקוה שפיר מכשירים את המים שאובים שבבור, דסובר דגם מים זוחלים מחברים, ואף שכתב הרמב"ם אין הזוחלים מערבים הוא לחבר שני מקוואות לעשותם למקוה אחת, אבל לחבר למקוה טהרה מהני גם זוחלים וכן כתב הגר"א בס"ק צ"א, ולפי"ז גם לפי"מ דמביא הרמ"א להחמיר דלא כהרא"ש היינו לפסול כל המקוה אם למעלה המים זוחלים, אבל בנידון דידן שמי הבאר הם מי מעין שאין זחילה פוסלת בהם ונמצא דלכו"ע מים שאובים מתכשרים לענין לטבול בהם בכ"ש, אבל כד מעיינא בזה היטב אכתי תלוי דין זה בדין הסדק שבסעי' נ', דלשיטת הר"ש והרא"ש בנוטפים שרבו על הזוחלים שמי המעין מתבטלים ברוב הנוטפים, ונעשו כאילו כל המים נוטפים, כ"כ בנידון דידן שמרבים לשפוך מים שאובים הרי מתבטלים מי הבאר שהוא מעין ברוב מים השאובים ונהפכו כולם כמי מקוה ואין כאן מעין, ודינם לטהר באשבורן דוקא, ולשיטת היש מחמירים שכתב הרמ"א בסעי' נ', הרי כל המים שבבור הם זוחלים, ובנידון דידן עוד גרע שלא ידעינן היטב מקום כניסת המים הנוספים אם הם נבלעים בתהום המעין או מלמעלה ממקום מדת החיים הטבעיים של מי המעין, דבכה"ג אולי גם להמחבר כל המקוה חשובה כזוחלת, ואף דלאחר נפילת המעין ישארו מ' סאה של מי המעין הטבעיי' י"ל דל"ד בנידון זה לנידון של המחבר דשם הוי סבת נפילת המים מחמת סדק, ומשו"ה כל שלמטה מן הסדק אינם חשובים זוחלים, אבל כאן אולי גם בקרקעית המקוה המים מתמעטים ונבלעים בארץ מחמת כובד המים הנוספים, אבל עכ"פ לשיטת היש מחמירים הנ"ל חשובה כל המקוה הזוחלת כיון שניכר לעין התמעטות המים בכל רגע, ואין כאן מקוה טהרה כלל וממילא כל מה ששופכים עוד הם שאובים כיון שאינם מחוברים למקוה מים כלל ובאים המים למקוה העליונה מים שאובים ע"י המשכה, וע"י המשכה ג"כ אין כשר רק אם איכא רוב מים כשרים וכאן הוי רוב מים פסולים:

אבל איכא בזה צדדים להיתר, היתר א' הוא שיטת הראשונים שהבאנו לעיל דסברי דמהני השקה גם לנוטפים שיטהרו בזוחלים, דלשיטתם כל המקוה כשרה היא והמים הנוספים ג"כ מטהרים בזוחלים, וכל המים הבאים עליהם מיד נכשרים ע"י השקה, והיתר ב' הוא שיטת הר"ש שמפרש המשנה דפ"ו דמקוואות משנה ח' דמטהרים העליון ע"י התחתון שאף דהוי קטפרס מ"מ הקילו לענין שאיבה שהוא דרבנן, היתר ג' לשיטת המחבר דמה שלמטה מן הסדק אינו נפסל משום זוחלים וכאן מיסתבר לומר דהמים הנוספים אי אפשר שיגרמו שיתהוו כל המים עד קרקעית המקוה לזוחלים דעכ"פ איכא מקומות בקרקעית המקוה שהמים אינם נבלעים שם ועומדים על עמדם באופן דכל שהוא איכא לעולם שאינם זוחלים, ולשיטת הר"ש והרא"ש מהני השקה במעין שריבה עלי' שאובים שיהי' דין מעין על הנוספים שיטהרו גם הם בכל שהוא כמו שנתבאר לעיל, והרי זה כזוחלים המחוברים למקוה כשירה שהבאנו מהר"ש והרא"ש דסברי דבכה"ג מתכשרים המים שאובים שבבור, דזוחלים אף שהם אינם כמקוה, אבל מחוברים הם למקוה והמים המושקים אליהם הוי כאילו נתחברו למי מקוה, וכ"כ הכא הזוחלים מחברים המים שאובים אל מים כל שהוא שבתחתית הבאר שהם מי מעין ומתכשרים כל השאובים