שערי ישר חלק א רצג

ירבו נוטפים על הזוחלים לרווחא דמילתא קאמרינן, א"נ כיון דא"א לצמצם בעינן רובא זוחלים, וכלישנא קמא מיסתבר דבעינן רובא דכשרות ממשנת מקוואות ומשמעתא דיבמות פ' הערל כדבעינן למימר קמן עכ"ל. וצ"ע לדינא דהא נוטפים מדאורייתא, ועי' בפ"ב דחולין ד' כ"ח וכ"ט גבי מחצה על מחצה כרוב עכ"ל והדברים מפליאים מה שייך ענין זה לחקירת מחצה כרוב דהתם אנו דנים על ההלכה איך היתה ההלכה שהורו לנו לשחוט רוב, אם שלא לשייר רוב או לשחוט רוב, וכן לענין תנור שאם נותץ אם חשוב בשבירת מע"מ כשלם או כשבור, אבל כאן איכא בזה פסולים וכשרים ובמחצה על מחצה שניהם מתקיימים ואינם מבטלים זא"ז, ולמה לא יתכשר ע"י הכשרים, ומה דאיכא מים פסולים ג"כ, הלא הפסולים אינם מגרעים את הכשרים דאינם חוצצים בפני הטבילה, ומה דהקשה הש"ך על דברי הראב"ד שהביא לנידון זה מיבמות פ' הערל דבדרבנן בעינן רבי', הלא פסול נוטפים הוא מדאורייתא, לפימש"כ לעיל דלשיטת הראב"ד והרשב"א כמו דמהני השקה לטהר שאובים מפסול שאיבה, כ"כ מי מעין משיקים לנוטפים שיקבלו דין מעין לכל דבר, וכן נתבאר לשיטתם, דמעין מטהר בזוחלים אף שלא במקום זחילתם, וברבו נוטפים על הזוחלים שאינם מטהרים שלא במקום זחילתם הוא רק מדרבנן, ומה"ת מטהרים גם שלא במקום זחילתם כיון שמי המעין ראוים לטהר כ"כ מהני דין השקה על הנוטפים, ומשו"ה שפיר דמה הראב"ד ענין זה לסוגית הש"ס דיבמות הנ"ל אם בדרבנן בעינן רביי'. ומש"כ הש"ך בריש דברי' דמשמע מהשו"ע דבמע"מ הרי הכל כמעין אין זה פשוט כ"כ דזה תלוי בשיטות הנ"ל, דלשיטת הראב"ד והרשב"א הוי הכל כמעין דגם הנוטפים נעשו כמעין ע"י השקה, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש הרמב"ן והריטב"א לעולם אין נוטפים נעשו כמעין אם לא היכא שהזוחלים רובא ומתבטלים הנוטפים ברוב, ולשיטת הרמב"ן אם רבו הנוטפים בגומת המעין מתבטלים, וכל הרואה יראה שהש"ך והט"ז קצרו כאן בבירורי השיטות ומחלוקותיהם, וכל מה שכתב הט"ז בסק"ג לתרץ קושית הת"ה אין דברי' מתקבלים על הלב כמו שיראה המעין עפ"י בירורי השיטות שהבאנו:

פרק כז כתב הטור מקוה שיש לה מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים. אעפ"י שהם רבים על המים שהי' בתוכה תחילה, ובב"י הביא שם דדין זה הוא אף לשיטת הסוברים דלטבילת אדם בעינן מ' סאה גם במעין וכן מפורש להדיא בהרא"ש פ' תינוקת סי' ב' שמעין כל שהוא אינו נפסל בשאובים, ושם מסיק להלכה כשיטת הר"י דלאדם בעינן מ' סאה גם במעין, ומ"מ כתב שם בסי' זה דמעין כל שהוא אינו נפסל בשאובים ויכול למלאות כל מה שירצה ע"י שאובים, וכן הוא להלכה בהטור שהעלה בריש סימן זה דלאדם בעינן מ' סאה וכאן כתב דבמעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנם בתוכה והם כשרים, ולכאורה הם שני דינים המתנגדים זל"ז, דהרי ענין זה שיכול להרבות בשאובים ואין המים הכשרים בטלים ברוב הוא מטעם השקה, שהמים שאובים מקבלים כח טהרה מהמים הכשרים, ואם בהמים הכשרים ליתא כח טהרה לטבילת אדם, איך יקבלו המים שאובים כח זה, דלענין טבילת אדם שוה מי מעין למקוה חסרה שאין בה מ' סאה, ובאמת כן כתוב בהרא"ש בפ' מרובה סי' ג' וז"ל והא דקתני בפ"ה דמקוואות מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול ולא מתכשר במה שהוא מחובר למעין ומעין מטהר בכל שהוא וכו' וי"ל דהא דמעין מטהר בכל שהוא היינו לטבילת כלים אבל לטבילת אדם בעינן מ' סאה כדאמרינן בפ' חומר בקדש וכו' הילכך פסול השוקת לטבילת אדם הואיל ואין מחובר למים שיש בו מ' סאה ובפ' מקוואות פירשנו פ' הגון. עכ"ל הצריך לנו. אבל בתשו' ובפסקי' במס' נדה חזר מזה וזה שרמז כאן במס' ב"ק וכתב שבפי' למס' מקוואות פירש פי' הגון, דשם מתרץ הך קושיא מה דלא מתכשר המים שבשוקת בתירוץ אחר וז"ל. ונ"ל דל"ק כלל, כיון דכלי מפסיק בין בריכה למעין לא מיקרי מחוברים ול"ד למעין שנתן לתוכו מים שאובים, דשם מעין לא בטיל מיני' אעפ"י שריבה עלי' מים שאובים מידי דהוי אמקוה שיש בה מ' סאה שאינה נפסלת אפילו נתן לתוכה אלף סאה שאובים עכ"ל. ועפ"י דברי' אלו כתב להלכה בפסקי' בפ' תינוקת ובתשו' וכן פסק הטור דלא תלי זה בזה דאף דבעינן לטבילת אדם מ' סאה גם במעין, מ"מ מהני השקה במעין כל שהוא אף לטבילת אדם, אבל הא מילתא טעמא בעי מ"ש מקוה חסרה ממעין כל שהוא, ולכאורה הי' מקום לומר כיון דמעין כשר לטהר מים טמאים בכל שהוא דרק לטבילת אדם בעינן מ' סאה, אבל לטהר מים טמאים הוא מטהר בכ"ש כמו שכשר להטביל בו כלים, והשקת מים שאובים הוא כהשקת מים טמאים, דבשניהם הטעם משום זריעה והתחברות, אבל לפי"ז הי' ראוי להיות שגם במקוה שאין בה רק כל שהוא ומילא אותה מים שאובים שתהי' כשרה מה"ת אף לשיטת הסוברים כולו שאוב פסול מה"ת וזה לא שמענו, ומוכרח הדבר דל"ד לגמרי דין השקה של מים טמאים לדין השקה של שאובים שמתחברים למים ראוים לטהרה, דלדין זה האחרון תלוי בכח טהרה של המים, וכיון דמקוה חסרה שאין בה מ' סאה פסולה לטבילת אדם מה"ת כ"כ המים שאובים המושקים. ומקוה זו לא יקבלו כח טהרה לטבילת אדם, וא"כ הדרא הקושיא לדוכתה איך מתטהרים השאובים לקבל כח טהרה לטבילת אדם, ע"י מעין כל שהוא, שאין בעצמו כח לטהר אדם בטבילתו:

ונלענ"ד דמה דפסלינן מקוה חסרה לטבילת אדם אינו דומה למעין כל שהוא,