שערי ישר חלק א רצב

שנמשך שלא למקום זחילתו אינו מטהר בזוחלים, ולחומר הקושיא נלענ"ד דיש חילוק בהרחבת המעין והמשכתו ע"י הוספת מים נוטפים לבין המשכתו ע"י התחדשות מדרון בהקרקע המעכבת זחילתו, דהיכא שמים הנוספים גורמים להמשיך זחילת המעין להלן ממקום הליכתו אז אינו מטהר בזוחלים, ומשו"ה מפרשים בעדותו של ר' צדוק כשזוחלים רבו על הנוטפים שהוא דוקא במקום שהי' מהלך בתחילה, דבכה"ג כיון שאינו זוחל המעין מחמת עצמו ומקור חיותו אלא שהמים הנוספים מסייעים להיות זוחל, משו"ה אינו מטהר בזוחלים אלא במקום שהי' מהלך בתחילה, אבל אם הוסיף את המדרון היינו שחפר מן הקרקע המעכבת זחילת מי המעין וכשהוסרה סבה המעכבתו הוא זוחל מחמת טבעו בכהאי גוונא גם במקום שנמשך זחילתו הוא מטהר בזוחלים, וכן יש להוכיח מהא דתנן במשנה פ"ה, מ"ו בגל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם והכלים טהורים, וממשנה זו הוכיחו כמה ראשונים דלטבילת אדם בעינן לעולם מ' סאה, דאף שמטהר זוחלים כמעין, מ"מ בעינן מ' סאה, עי' בנמוקי הגרי"ב על משנה זו שהביא בשם תוה"ב הארוך שכ' כן בשם ר"ת, דממשנה זו ג"כ קשה לשיטת הר"ש והרא"ש ומהרי"ק דמעין אינו מטהר בזוחלים רק במקום זחילתו ואיך מטהר הגל שנתלש, ועי' בש"ך סק"ל מש"כ בשם מהרי"ק על ענין זה שלא בטל דין מעין בגל שנתלש, ומזה מוכח דאם זוחל במקום אחר שלא מחמת הוספת מים חשוב הכל דרך זחילתו, כ"כ נאמר אם נמשך זחילתו ע"י הורדת תחתית העפר בין ע"י לחות הקרקע ובין ע"י חפירת ידי אדם, כל מה שמושך וזוחל חשוב הכל מקום זחילתו:

ובזה מתפרשים לי היטב בטוב טעם דברי הר"ש בפ"ה מ"ג בהא דתנן שם מעין שהוא משוך כנדל ריבה עלי' והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא עכ"ל משנה. וז"ל הר"ש שם משוך כנדל שמימי' זוחלים במקומות הרבה וכו' ריבה עלי' ולא שריבה לו מים שאובים דא"כ לא הי' מטהר בזוחלים כדתנן לעיל ספ"ק אלא ריבה עלי' היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלאה כל אחת מים:

הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' זוחלים קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלים ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן, ובסוף פ"ק הבאתי בריייתא מתוספתא כיוצא בזו דקתני מעין שמימיו מועטים וריבה עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד מקום שהי' יכול להלוך מתחילתו, דריבה עלי' היינו שעשה בריכה לפני' ונתמלאה מים וכו':

הי' עומד, כלומר שאותו מעין לא הי' מימיו זוחלים אלא עומדים' בריבה עלי' שהרחיב מקום עמידתו:

והמשיכו מקום ם הרחבתו עשה זוחלים שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלים, מאחר דעיקר מקום המעין אינם זוחלים עכ"ל. דפשטות דברי' תמוהים מאד, כיון דגם במעין שהי' זוחל מתחילה אינו מטהר רק במקום שהי' מהלך בתחילה למה קתני במשנה בסיפא הי' עומד שלפי' הר"ש הוא שלא הי' זוחל כלל אלא מימיו עומדים הלא גם בזוחל אינו מטהר חוץ ממקום זחילתו, ועפ"י מש"כ נפרש דברי' דבר דבר על אופנו, ושני כללים בזה, דהיכא שהי' זוחל מעיקרא ועשה בריכות ע"י חפירה וכיוצא בזה, הנה מה שניתוסף ברוחב כגון שהי' רוחב המעין אמה ועכשי' נעשה בריכה שרחבה כמאתים ויותר, כל עודף הרוחב אינו מטהר בזוחלים, וזה שכתב תחילה דמן הצדדים אינו מטהר בזוחלים, אבל מה שמושך באורך אם גם ניתוסף ע"י חפירה הוא מטהר בזוחלים, כיון שמוצא מקום מדרון הוא זוחל והולך כדרך זחילתו, אבל כ"ז אם הי' זוחל קצת רק שהמשיך זחילתו, אבל אם הי' עומד בלי זחילה כלל, ועכשי' נעשה זוחל ע"י חפירה אז אינו מטהר בזוחלים ומפרש הרישא דמתני' הרי כמו שהי', דע"י שעשה בריכה וניתוסף הרוחב לא נגרע דין המעין לפי מדת הרוחב שהי' מהלך בתחילה, ואם הי' עומד אף שהמשיכו לאורך אינו מטהר בזוחלים כנלענ"ד בעזה"י:

ובמה שבארנו יתפרש היטב לשיטת הר"ש והרא"ש מה שנתקשה הראב"ד הובא בב"י בשמו מספר בעלי הנפש וז"ל הא דאמרינן על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשרים איכא לאקשויי מינה על ההיא דאבוה דשמואל דעביד לבנתי' מקוואות וכו' שמא ירבו נוטפים על הזוחלים הא מחצה על מחצה לא בעי אשבורן, והכא אמרינן על הזוחלים שרבו על הנוטפים הא מחצה על מחצה בעי אשבורן, ואיכא למימר דהא דרבי צדוק משום דאי אפשר לצמצם הוא ומספיקא בעינן רובא וכו' יעו"ש וכ"ז הוא לפי שיטת הראב"ד דמפרש בעדותו של ר' צדוק דמיירי שהלכו המים חוץ למקום זחילתם, וכן מפרשי הך דאבוה דשמואל דחייש שמא ירבו נוטפים על הזוחלים שהוא ג"כ שלא במקום שהי' זחילתם מעיקרא וכמו שמבואר בר"ן בנדרים והובא בב"י, ולשיטתו הקושיא חמורה, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש לק"מ דבעדותו של רבי צדוק מפרשים דמיירי במקום שהי' מהלך בתחילה ורק אסהדותא דילי' הוא שהנוטפים משלימים לשיעור ובכה"ג ודאי אם יהי' מחצה על מחצה שאין הנוטפים בטלים ברוב וכל חד קאים אדינו, בודאי אין הנוטפים משלימים כיון שאינם מטהרים בזוחלים, ובנידון דאבוה דשמואל ג"כ דוקא רוב נטפים בעי אשבורן משום דכיון דאיכא רוב מתבטלים הזוחלים ברוב הנוטפים והוי כאילו כולם נוטפים, כמש"כ הרא"ש בפי' לנדרים, אבל מחצה על מחצה לא בעי אשבורן, כיון דכל אחד קאים אדינו מתטהר הטובל ע"י המעין שיש בו כשיעור וא"צ להשלמת הנוטפים, וזה פשוט. ומאד נפלאים בעיני דברי הש"ך בסק"י וז"ל משמע אפילו אין הזוחלים רובא רק הם שוה בשוה כל שאין הנוטפים רובא הרי הוא כמעין וכ"כ ב"י בשם הראב"ד וכו' אבל צ"ע שבספר בעלי הנפש שלפנינו ד' ס"ו ע"א איתא איפכא ומסתברא דמתני' עיקר דבעינן רוב מים חיים, וההיא דאמרינן שמא