שערי ישר חלק א רצ

שעמדו עלי', דמהני השקה למים פסולים להתכשר כמי מקוה וכן מהני השקה לשיטתם לנוטפים או שאובים שיטהרו בכל שהוא כמעין, ולענין לטהר בזוחלים לא מהני השקה בשום פנים, ולפימש"כ מתבארת שיטתם בטוב טעם. בעזה"י:

אמנם עוד עלינו לבאר שיטת הראב"ד והרשב"א דמהני לשיטתם ברבו שאובים על המעין שמטהרים גם בזוחלים במקום זחילתם הקודמת, ושלא במקום זחילתם אינם מטהרים בזחילה ובכל שהוא, דנראה שהא דמתטהרים גם השאובים הוא מדין השקה וכמו דמוכח מלשון הריטב"א שהביא בשם מורו שהבאנו לשונו לעיל שכתב דודאי דין הנהרות כדין המקוואות, דכי היכי דקיי"ל דכי איכא מקוה כשרה ממילא בכתפו ונותן בו אפילו אלף סאה מים שאובים וכו' ה"נ גבי נהרות כוון דהוו כשרים תו לא מיפסלו לעולם אפילו מים שאובים רבו עליהם, ובמקוה דמהני ברבו השאובים על הכשרים הוא מטעם השקה, ולפי"ז קשה טובא למה שלא במקום זחילתם נפסל כל דין מעין מכאן, הלא כיון דכבר נתכשרו המים שאובים ע"י השקה כשהי' במקום הזחילה ולמה כשנמשכו שלא במקום הזחילה נפסלו, ועוד הלא גם שלא מקום הזחילה מי המעין כמו שהם, דהרי כשרבו זוחלים על הנוטפים לשיטתם מטהרים גם בזוחלים כפי שיטתם בביאור עדותו של רבי צדוק, ולמה אינם כשרים גם הנוטפים שלא במקום הזחילה ג"כ ע"י השקה, והנה בלשון שהביא הריטב"א בשם מורו, כתב הטעם בזה דמשו"ה אינו מטהר שלא במקום זחילתם רק באשבורן שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל, אלא מימי נוטפים שהוסיפו בו שאין דינם לטהר אלא באשבורן, עכ"ל הבאנו לעיל, והנה אם מטעם השקה הם מתטהרים במקום זחילתם ודאי קשה למה נפסל עכשי' אם נשארו מי המעין במקום הזחילה ושטיפת המים להלן ממקום הזחילה הוא מן המים הנוטפים לחוד, הלא כבר נתכשרו ומים שהוכשרו כבר אינם חוזרים ונפסלים לשיטת כל הפוסקים, והדיעה הסוברת ששאובים חוזרים ונפסלים אם נפסקה השקתם הוא דעת י"א שהביא רבינו ירוחם, הבאנו לעיל, ועוד הכא גם עכשי' הם מחוברים ומושקים אל המעין דהרי אין הפסק ביניהם, ואפשר לומר שהוא מדרבנן דגזרו משום מראית עין, וכמו שכתב שם הריטב"א בשם רב פינחס הלוי לשיטתו דגם ברבו זוחלים על הנוטפים אינו מטהר בזוחלים משום מראית העין, וכן נראים מדברי הריטב"א שכתב במסקנת שיטת מורו וז"ל ולהאי שיטתא כל היכא שהזוחלים מרובים על הנוטפים אעפ"י שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלים ובכל שהוא כמעין אפילו באותו מקום שנתרחב יותר וליכא מפני מראית העין דכו"ע ידעי דכיון דזוחלים מרובים בטיל נוטפים לגבייהו, וגם באותו מקום שנתרחב ונמשך יותר לא סגיא ודאי דלא הוי רובא דהנהו מיא דתמן מן הזוחלים דמרובא פרישו. עכ"ל דלכאורה אינו מובן למה לנו לחדש חדשות משום מראית עין שלא נזכר חשש זה בגמ', אכן אם נאמר דלשיטת מורו מוכרח דחשו חז"ל להך חששא דמהאי טעמא כשרבו נוטפים על הזוחלים אינם מטהרים בזוחלים ובכל שהוא, ומשו"ה צריך לנו לחלק דהיכא שרבו זוחלים מטהרים גם שלא במקום זחילתם ולא חיישינן למראית עין, דכו"ע ידעי דרוב מים הם זוחלים, וכן מדויק ענין זה יותר בלשון מורו עצמו, שכ' שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל, ודבר זה לא מצינו בשום מקום בדיני התערובות לומר שלא שטפו ממי המעין כלום, ובכל דוכתא אמרינן המדומע מדמע לפי חשבון, ורק אם נאמר שכל הדין בזה הוא משום מראית עין, י"ל שכונתו שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלום, הוא לפי דעת בני אדם הרואים שיסברו כן, ויאמרו שנוטפים מטהרים בזוחלים. ועפ"י מה שבארנו דלשיטת הר"ש והרא"ש אם רבו נוטפים או שאובים על מי מעין נפסלו מי המעין מלטהר בזוחלים וכן הוא שיטת המרדכי, וכן מטים דברי הרמב"ם בפי' על המשנה פ"ק דמקוואות דמפרש המשנה דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין בכל שהוא בחד מקום שכתב בזה"ל הנה אלה המים משותפי המשפט דין המקוה והמעין כי הוא מטהר בכל שהוא כדין מעין ואינו מטהר אלא באשבורן, ולהראב"ד והרשב"א אף אם רבו נוטפים על הזוחלים מטהר במקום שהי' מהלך בתחילה, לפי"ז נלענ"ד בהא דכתב הטור מקוה שיש לו מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכה תחילה. עכ"ל. דכתב הב"י ע"ז וז"ל ורבינו סתם וכתב דמעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים ולא פירש אם עדיין עלי' דין מעין לגמרי לטהר בזוחלים ובכל שהוא או נתבטל ממנו דין מעין לגמרי בשני הדברים יחד, או לא נתבטל אלא באחד מהם, וזה ודאי קצר במקום שאמרו להאריך, ומ"מ כבר נתבארו הדברים במה שכתבתי. עכ"ל. ובד"מ כתב שעט וז"ל ולא ידעתי מה הי' לו לרבינו לכתוב עוד אי מטהר בזוחלים שזה מבואר לעיל שמעין שרבו עלי' מי גשמים אין מטהר ע"י זחילה ולכן אין לטבול בנהרות לדעת ר"י כל זמן הפשרת שלגים ואפילו לר"ת אינו מותר אלא מטעם דנהרא מכיפי' מבריך, אבל אם הי' הרוב מי גשמים לכו"ע אין מטבילים בו דרך זחילתו, כש"כ כשמרבה עלי' שאובים שאסור לטבול בו דרך זחילתו ופשוט הוא. עכ"ל. ובאמת אין מדברי הטור שהביא הד"מ דבר מפורש להכריע בין הני רבוותא, דהטור לא כתב רק דלהלכה נקטינן כמ"ד דאין טובלים בנהרות, כר"י דפסק כן, אבל הלא בביאור פסק זה איפליגו הראשונים, דלהראב"ד והרשב"א והר"ן אין טובלים בנהר רק במקום שנתרחב זחילתו, ולהרא"ש והר"ש אין טובלים כלל אם לא באשבורן, אלא שהאמת יורה דרכו דשיטת הטור הוא כהרא"ש, וכונת הטור כאן הוא על מקוה שיש לה מעין נובע, וזה מדויק בלשונו שכתב יכול לשאוב וליתן בתוכה הוא במקוה שיש לה מ' סאה או מעין נובע, ומקור דברי' הוא