שערי ישר חלק א רפט

המעין ששם חשיבות מימיו מבטלים כל המים הבאים עליהם אעפ"י שיהי' הנוספים מרובים על העיקר, וזהו מטעם ביטול, וזה כלל חדש בדין ביטול שיהי' המיעוט מבטל את הרוב וזה לא כדרך שאר הביטולים אלא שהם נעשים טפלים להעיקר, ודין זה הוא רק כשנפלו בגומת המעין, וכן משיטת ר' פינחס הלוי ז"ל לא מהני השקה לפסול שהוא של תורה, ואליבייהו מדחיק הריטב"א לחלק ממקוה שאינה נפסלת ע"י רבוי מים שאובים כנ"ל, שיטה האחרונה היא שיטת הרשב"א שהביא הריטב"א שהבאנו בשם מורי נר"ו דמעין דומה למקוה כמו שמקוה מטהרת שאובים להכשירם שיהי' ראוים לטהר, כ"כ מעין מטהר השאובים להפכם לדין מעין שיהי' מטהרים בכל שהוא ובזוחלים כמי מעין לגמרי, וכן הוא שיטת הראב"ד שכתב הר"ן בסוגין דבכל מקום זחילת הנהר אם רבו השאובים דינם כמעין לכל דבר, והשיטה המכרעת היא שיטת הר"ש והרא"ש והמהרי"ק דלענין זוחלים לא מהני לעולם שום הכשר, ורק לענין לטהר בו בכל שהוא מהני השקה, וכן חלוק הדין לפי שיטותיהם לענין שלא במקום זחילתם הקודמת, דלשיטת הראב"ד והרשב"א היכא דרבו שאובים או נוטפים אז אינו מטהר רק במקום זחילתו, אבל אם רבו הזוחלים על הנוטפים מטהרים גם שלא במקום זחילתם הקודמת, ולשיטת הר"ש והרא"ש גם ברבו הזוחלים על הנוטפים אינם מטהרים שלא במקום זחילתם:

ודבר זה תלוי בפירושיהם במשנה פ"ה דמקוואות והתוספתא, דבמשנה קתני מעין שהוא מושך כנדל ריבה עלי' מים והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הי' עומד וריבה עלי' והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא, ובתוספתא תניא מעין שמימיו מועטים ורבו עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד המקום שהי' יכול להלוך בתחילתו, שהר"ן אליבא דהראב"ד והרשב"א מפרשים דמיירי שהשאובים מרובים מן מי המעין, ובכה"ג מטהרים בזוחלים במקום שהי' יכול להלוך בתחילתו, ובכה"ג מפרשים בפי' המשנה בתרי מקומות דשוה למקוה לטהר באשבורן במקום שלא הי' יכול להלוך, ושם אינו מטהר אלא בארבעים סאה, ובמקום שהי' מהלך מתחילתו מטהר בכל שהוא ובזוחלים, ועפי"ז מפרשים בעדותו של רבי צדוק בזוחלים שרבו על הנוטפים דמטהר בזוחלים הוא אם גם נתרבה שלא במקום זחילתו, וכתב הר"ן דזהו אסהדותי' דרבי צדוק דאי באותו מקום שהי' מהלך מתחילתו פשיטא, דהיכי תיסק אדעתין ששנים או שלשה טיפין יפסלו פרת מלטבול בו, והר"ש והרא"ש מפרשים דהמשנה והתוספתא מיירו שלא רבו השאובים על המים הנובעים אלא שריבה מים שהוסיף מים שאובים, אבל מ"מ מי המעין מרובים על השאובים ובכה"ג יש חילוק בין המקום שהי' מהלך מתחילתו לבין המקום שנמשך זחילתו ע"י הוספת המים:

דבמקום שהי' מהלך מתחילה הוא כמעין לכל דבר, ובמקום שנתרבה זחילתו מטהר דוקא באשבורן, אבל דין מעין יש בזה לטהר בכל שהוא ומשו"ה מפרש בעדותו של רבי צדוק באופן אחר' וז"ל שם העיד רבי צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשירים, כלומר בזחילה הואיל ונוטפים מועטים ואיצטריך לאשמעינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלים אא"כ נוטפים משלימים להם דאלת"ה מאי קמ"ל דא"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ"ד נהרא מכיפי' מבריך עכ"ל. וכן הוא בפי' הרא"ש שם, דלשיטתם דמפרשי המשנה והתוספתא דמיירי שמי המעין מרובים על השאובים ואפ"ה אינם מטהרים בזוחלים במקום שלא הי' יכול להלוך מתחילה, א"א לפרש בעדותו של רבי צדוק כמו שמפרש הראב"ד, דלשיטתם אין המעין מטהר בזוחלים רק במקום זחילתו הטבעיית, משו"ה מפרשים דאסהדותא דר' צדוק הוא דהמיעוט נוטפים הבטלים ברוב מי המעין אינם כמאן דליתא אלא שמיתוספים ומועלים להשלים לשיעור טבילה ועי' בדברינו לעיל שנתבאר ענין זה בס"ד:

ונלענ"ד דגם מה דפליגי בדין הכשרת נוטפים לטהר בזוחלים תלוי במחלקותם בשלא במקום זחילה, דלהר"ש והרא"ש דסברי דמעין לעולם אינו מטהר רק במקום זחילתו, משו"ה גם במקום נטילתו אם רבו הנוטפים על הזוחלים אינו מטהר בזוחלים, והטעם בזה דנהי דמהני השקה שיקנו המים הנוטפים כח טהרה של מי מעין כמו שמים שאובים קונים כח טהרה כשנופלים למקוה כשירה, אבל כ"ז אם מי המעין עצמם יש להם כח טהרה בלא תנאים וגדרים, אבל אם מי המעין עצמם אינם מטהרים בזוחלים אלא רק במקום זחילתם הטבעיי ואם ימשכו להלן ממקום זחילתם גם הם אינם מטהרים בזוחלים, ומשו"ה לא יועיל בזה אם המים הנוטפים יקנו כח מים של המעין ויהי' דינם גם הם כמי מעין אבל הלא אינם במקום זחילתם, וכל מעין ג"כ אינו מטהר שלא במקום זחילתו, ולכן שאני בזה דין זחילה מדין כל שהוא, דלענין דין מעין שמטהר בכל שהוא, שהוא בלא גדרים דלעולם מי מעין בכל שהוא אף שלא במקומו, וכמו דקתני במשנה ותוספתא לפי שיטתם דגם שלא במקום זחילתו מטהר בכל שהוא, משו"ה גם כשרבו מים נוטפים או שאובים מתכשרים המים הנוספים ע"י השקה להיות גם הם מטהרים בכל שהוא, משא"כ לענין זחילה שתלוי בתנאי המקום, בזה שאני דין השקה מדין ביטול ברוב, דברבו זוחלים על הנוטפים ומתבטלים הנוטפים ברוב מטהרים גם הם בזוחלים ומשלימים לשיעור מקוה, כמו שמפרש הר"ש בעדותו של רבי צדוק, אף שלגבי המתכשרים עכשי' הוא שלא במקום זחילה שלהם דביטול ברוב מועיל הדין שיהי' דין המיעוט כדין של המרובים כפי הדין שלהם עכ"פ, וכיון שהמרובים מטהרים בזוחלים במקום זה, כ"כ הו"ה של המיעוט, שדין הביטול מועיל להפך את המיעוט להיות ממש כהמרובים, אבל השקה אינה מועלת לשיטתם רק שיקנו המים הנוגעים כח טהרה של מים הכשרים, ומשו"ה גם אם קנו כח מעין, אבל גם מעין אינו מטהר אלא במקום זחילתו, ובזה מתישב לשיטתם הקושיא הגדולה