שערי ישר חלק א כט

איסור על הביצה כלום ואין שייך זה כלל לדינו של מהריב"ל או לספק דרוסה שנתערב בבע"ח, דשם הדינים שהם מדרבנן באים מחמת האיסור הודאי שנתחדש בחתיכה הראשונה ע"י מקרה הספק, ועפ"ז מה שדן הגרע"א בספק איסור דאורייתא שבטלו במזיד דיהא מותר גם לדידי' נראה ברור דזה דומה לדינו של מהריב"ל דהרי בכל איסורין איזה שיהי' אסרו חכמים לבטל במזיד ואם ביטל קנסו לאסור לדידי' ולמי שנתבטל בשבילו וספק איסור זה נעשה איסור ודאי מה"ת או מדרבנן ודינו ככל איסורין שביטלו במזיד. וזה ברור:

ועתה עלינו לבאר סוג איסור הטלת מום בבכור בזה"ז אם הוא בתולדה מחמת איסור גיזה ועבודה ואכילה שחיטת חוץ או מחמת קדושת בכור בעצם, דלכאורה הדבר פשוט דמשום קדושת בכור הוא כמטיל מום בקדשים באופן דלפי"ז בזה"ז דליכא רק איסור דרבנן גם בודאי בכור מהראוי להיות מותר להטיל מום לכתחילה ככל ספק דרבנן לקולא דמחמת איסור הודאי שנתחדש ע"י הספק שאסור בגיזה ועבודה איסור זה אינו רק איסור מעשה אבל דין קדושה לא נתחדש בו והוי ספק אם הוא מקודש לענין הטלת מום, אמנם י"ל דענין קדושה אינו נראה לעין בני אדם אלא ע"י הפרישה והתרחקות השתמשות של הדיוט וכיון דבספק בכור ג"כ מופרשים ההדיוטים להשתמש בו בגיזה ועבודה ונקרא מקודש אצל בני אדם והוי בכלל גזירת חכמים לענין הטלת מום, וכן כתב להדיא בס' חת"ס יו"ד ס' ש"ו וז"ל והנה לענ"ד גם לדעת רש"י ותוס' ורא"ש הנ"ל לא שייך הכא למימר ספיקא דרבנן ולקולא כיון דאפילו איסור דרבנן ליכא אלא משום דמיחזי כמטיל מום וא"כ גם בספק בכור הואיל לענין גיזה ועבודה דאורייתא אנו מחזיקין אותו לבכור מספיקא דאורייתא שוב אם אנו מטילים בו מום בידים אין לך נראה מטיל מום בקדשים יותר מזה יעו"ש שהאריך בענין זה, הובא דברי' בקצרה בפ"ת יו"ד סי' שי"ג סק"א. וכן מה שהביא הגרע"א בתשו' הנ"ל מש"כ התוס' חולין ד' צ"ז ע"א ד"ה אמר רבא דר"ת החמיר בתרנגולת שנמצא בה חטה להשהותה עד אחר הפסח אף דיש ספק שמא חשיב כמעוכל ע"ש, י"ל דבחמץ מחמירין יותר וכמה חומרות מצינו לענין חמץ לענין ריחא מילתא, ומה"ט נראה דאין להוכיח מדברי תוס' אלו נגד האחרונים הפוסקים דבספק של תורה דנתערב באופן דלא מהני ביטול מדרבנן כגון בע"ח ודבר חשוב דאם לא נודע הספק עד שנתערב מקילין משום דהוי ספק דרבנן ועי' מנחת יעקב כלל מ"ג סקכ"ה שהכריע כן להלכה גם בלא הפסד יעו"ש וכן הביא דברי' הפמ"ג סי' ק"י בש"ך סקס"ג והכא החמיר ר"ת לענין ספק משהו אף דלא ראינו את החיטה עד אחר שנבלעה טעמה בתרנגולת וכוותי' דר"ת נקטינן להלכה בלא חולק כמש"כ באו"ח סי' תס"ז סעי' י' יעו"ש, אלא דאין לדמות חומרא דחמץ לשאר איסורי הנאה דרבנן. ועפ"י מש"כ לעיל לבאר ענין נתגלגל בדרבנן עפ"י כללים מושכלים בכל איסורי דרבנן מלבד איזה יוצא מן הכלל מסתבר סברת האחרונים שחלקו בין נודע ללא נודע דלא שייך לומר דע"י ספק תורה נעשה איסור ודאי רק אם הי' הספק בפ"ע ונאסר מחמת לידת הספק אבל כשלא נודע עד אחר שנתערב לא נתחדש עלי' איסור דאיסור זה אינו חל במציאות דקמי שמיא גליא ורק בשעה שנולד לנו הספק, ועתה שנולד הספק בשעה שכולם מעורבים לא שייך שיאסר לנו זה המעורב בפרט אם לא שיחול איסור על כל התערובות מטעם דכיון דעפ"י דין דרבנן ליכא הכא ביטול כלל משום דהוי בע"ח או דבר חשוב והוי כמו ביטול, אבל עכ"פ אין בזה רק ספק איסור דרבנן שאוכל איסור ספק בלא ביטול עפ"י דין דרבנן דאיסור ודאי לא חל מעולם על הספק איסור בין מעיקרא ובין עכשי', וגם אם עוד נשאר מקצת מן הספק בעולם שחל עלי' איסור ודאי מחמת ספק, נלענ"ד שאין שייך זה למה שנבלע או נתערב כיון שאיסור זה חל מכאן ולהבא ומעיקרא עדיין ספק אם הי' דבר אסור או לא. ודו"ק:

פרק ט גרסינן בגמ' פרק הגוזל קמא ד' צ"ט ע"ב ההוא מגרומתא דאתאי לקמי' דרב טרפי' ופטרי' לטבח לשלומי דמי פגעו בי ר"כ ור"א בההוא גברא אמרו לי' עביד בך רב תרתי אילימא תרתי לגריעותא איבעיא לי' לאכשורי' כר"י בר"י וטרפה כרבנן ואי נמי כרבנן דאיבעי' לי חיובא לטבחא ומי שרי למימר כה"ג והתניא לכשיצא לא יאמר אני מזכה וכו' אלא תרתי למעליותא דלא אוכלך ספק איסורא ומנעך מספק גזילה עכ"ל הש"ס. ופירש"י דלא אוכלך ספק איסורא דמספקא לי' הילכתא כמאן אי כרבנן דאסרי אי כר"י בר"י דמכשר ומנעך מספק גזילה דאי כשרה היא הוי טבח פטור עכ"ל. ולכאורה קשה טובא כיון דספק תורה אסור ודאי להרשב"א מה"ת ולהרמב"ם מדרבנן ועכ"פ עשה הטבח מעשה לאסור את הבהמה הרי הזיקו ודאי ולמה יפטר הטבח מספק מאי נפ"מ לענין היזק אם אסר מטעם זה או מטעם אחר, עוד קשה טובא דהרי מערב תרומה בחולין הוי היזק ודאי ולמ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק חייב מה"ת אף דבאמת לא נאסרו החולין והם מותרים כבתחילה, דגם לשיטת הראשונים דאמרינן בשאר איסורין חתיכה נעשית נבילה, הוא רק בלח שנבלע ביבש אבל בתערובות יבש ביבש לכו"ע לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה, ואפ"ה חשיב היזק גמור משום דאסר את החולין מחמת ספק שמא הם תרומה:

ונראה לע"ד דאף דספק איסור אסור לנו בתורת ודאי אבל איסור זה לעולם יהי' כאיסור מן החוץ ונחשב כהיזק שאינו ניכר, דהנה לפמש"כ בחי' הרמב"ן בכללי גרמי בזה"ל, אבל במחיצת הכרם שנפרצה הרי יש מחמת יאושו שהוא הגורם ערבוב שהו מבטל השורה ואוסר תבואתו של זה והיזק ניכר הוא שמאחר שנתיאש הערבוב אוסרו ואיסור ניכר לכל ואעפ"י שאתה יכול לעקור הגפנים ולא יהא האיסור ניכר שם, שנוי החוזר לברייתו