שערי ישר חלק א כח

באמת לא ניתר כלל עי' הביטול כיון דהמציאות האמתית אינו גורמת לנו שום דין איסור והיתר ואצלינו אין לנו רק דין ספק משו"ה מובן היטב מה שהוקשה לנו בביאור דברי הרשב"א שדן בספק ביצת טריפה משום יש לו מתירין להמתין עד שיתברר אם התרנגולת כשירה, דהרי עצם הטריפה אם היא טריפה אין לו מתירין ובטל ברובא וממילא ליכא שוב שום ספק. אבל לפ"ד דזה דהביטול אינו מועיל באמת על אמתית הדבר ורק מסור דין האיסור הנהוג אצלינו עם החפץ המעורב א"כ אין לנו לדון דין ביטול רק על האיסור הודאי שנולד מחמת הספק ואיסור זה אפשר שיותר אח"כ בלי ביטול כשיתברר ע"י טעינת ביצים מחדש משו"ה מצריך הרשב"א לטעמי' דאין המתיר עתיד לבוא בודאי, אבל בלא"ה יש מקום לומר דאיסור ספק גרע מאיסור ודאי דאיסור ודאי אין לו מתירין וזה אפשר שיותר ובספק ליכא דין ביטול על עצם איסור טריפה שבו אם הוא באמת כן כיון דאינו אסור לנו רק מספק כנ"ל ונכון הוא. וכן נמי לענין ספק תרומה לא שייך כלל לדון מדין נתגלגל בדרבנן דלפ"ד בספק תרומה א"צ אחד למאה לענין ביטול משום ספק דרבנן לקולא אלא מטעם ודאי, דכיון דדין ביטול אינו מועיל רק לבטל את דין הבא ע"י לידת הספק תרומה ולא את התרומה בעצם ואיסור זה שאסר לנו מטעם ודאי הוא איסור אחר ככל איסורין בודאי דבזה אין שום ספק לנו שיהא ספק תרומה כודאי ועדיף זה מספק דבר חשוב דשם הוי ספק דרבנן ובספק תרומה אין לספק כלל שמא צריך אחד ומאה ע"י איסור תרומה דמה שהוא תרומה בעצם אינו מגרע ולא מועיל כלום לדין ביטול דהביטול חל לעולם רק כפי ערך האיסור דאיכא אצלינו על דבר המתערב כנ"ל, ובנוגע אצלינו כל איסור הבא מחמת ספק משונה הוא מאיסור הודאי, דהודאי יש לו שם לווי תרומה או חמץ או איסור גיד והספק הוא איסור סתמי ואין לנו לספק כלל שמא הוא תרומה באמת או חמץ וכדומה דמה שהוא באמת אינו נוגע לנו כלל כנ"ל. ודו"ק:

ובתשובת רע"א סי' ס"ד פלפל שם בחכמה בדין נתגלגל בדרבנן ועי"ש שהביא משו"ע יו"ד סי' שי"ד דספק בכור אסור להטיל בו מום אף בזה"ז שאיסור הטלת מום בבכור הוא רק מדרבנן ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, ונגד זה הביא מהרמב"ם ה' אה"ט פי"ד ה"ח בספק משקין טמאים שנגעו בכלי דהמשקין טמאין מספק והכלי טהור דטומאת משקין ליטמא הוא מה"ת ולטמא כלי הוא מדרבנן, ועי"ש שחילק בין חתיכה אחת לב' חתיכות דבההיא דבכור כיון שאם דנים לגיזה ועבודה ספיקו לחומרא ה"נ מחמרינן במילתא דרבנן שיש בו אבל בב' חתיכות כמו המשקין והכלי אין דנים מזה על זה ועי"ש שהביא חזוק לדברי' ממ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ו סקי"א דביצת תרנגולת שיש בה ספק בשחיטה מותרת מטעם ספיקא דרבנן הרי אף דספק הוא בתרנגולת דהוי ספיקא דאורייתא מ"מ מקלינן בביצתה יעו"ש ולא מצאתי בדברי' הק' טעם מספיק כ"כ דגם בחתיכה אחת לא הוחזק לודאי רק אסור מספק ולמה נחמיר גם בדברים שהם מדרבנן. וע"כ נלענ"ד וע"פ דרכנו יש מקום ליישב הפסקים הנ"ל בדרך ישר ומסתבר, דהנה לפמש"כ דכל ספק איסור שדינו לחומרא מה"ת או מדרבנן נתוסף עלי' איסור חדש כל זמן שיהי' בספק ואיסור זה הוא איסור חדש וסתמי מלבד עצם האיסור שגלוי כלפי שמיא, ולפ"ז בספק משקין טמאין דלגבי עצמן אזלינן לחומרא ונתחדש עליהם דין איסור ודאי היינו דאם הם משקין של תרומה אסור לכהן לשתותם ודאי דמחמת הספק של תורה נאסרו בודאי להרמב"ם מדרבנן ולהרשב"א מה"ת אבל לא נתוסף עליהם דין טומאה ודאי דרק בספק טומאה ברה"י קי"ל דהוי כודאי טמא, אבל היכי דליכא דין ודאי טומאה רק שאנו מחמירין ככל ספק של תורה החומר הזה הוא רק בנוגע להנהגה ולמעשה שעלינו להתנהג עם המשקין שנטמא מספק כמו חומר הדין של משקין טמאים ודאי וענין זה הנוסף הוא רק איסור אכילה ושתי' וכדומה ודין טומאה נשאר בספק דמה שאינו נוגע למעשה נשאר בספק ומשו"ה כשנגעו המשקין אלו בכלי נתעורר הספק מחדש דמה דאיכא איסור ודאי על המשקין אינו אוסר את הכלי בנגיעה ולענין מציאות הטומאה הם בספק ונולד ספק אם טמאו את החבית שנגעו בה וספק זה ספק דרבנן הוא דמשקין אינם מטמאים כלי אלא מדרבנן משו"ה אזלינן לקולא ככל ספק דרבנן, אבל בדבר שהאיסור המחודש ע"י לידת הספק יוכל לגרום דין על חתיכה אחרת לו יהא שדין גרמא זו יהי' מדרבנן כגון אם נבלע טעם של חתיכת ספק טריפה בחתיכה כשירה תהי' כל החתיכה אסורה משום חתיכה נעשה נבילה אף שדין חנ"נ הוא מדרבנן, דכיון שחתיכה ראשונה נאסרה איסור ודאי ע"י הספק דינה ככל מאכלות אסורות שאסרו חז"ל כל חתיכה כשירה שנבלעה בה טעם האסורה ונעשית נבילה ודין זה דומה ממש לדין מהריב"ל בבשר ספק טריפה שבישל בקדירה ושהתה הקדירה מעל"ע זה בלוע הי' אסור ודאי ע"י דין ספק מה"ת, לחומרא וליכא עכשיו ספק רק ודאי איסור דרבנן וכל כיוצא בזה שדין השני בא בתולדה מחמת איסור הראשון בכל כה"ג אף שהדין השני הוא מדרבנן לא אמרינן ספק דרבנן לקולא, משא"כ בספק משקין טמאים שנגעו בכלי דאי אפשר לאסור הכלי רק מחמת טומאת המשקין ולא מחמת איסור האכילה ושתי' של המשקין וע"י הספק לא נתחדש טומאה רק איסור ודאי ולא טומאה. ודו"ק:

וכן י"ל בהא שהביא הגרע"א מביצת תרנגולת שיש בה ספק בשחיטה דלא שייך שם לאסור את הביצה ע"י איסור המחודש הודאי שנולד ע"י מקרה הספק בהתרנגולת דרבנן לא אסרו רק ביצת נבילה אבל מה שתהי' התרנגולת אסורה מחמת איסור אחר אינו בכלל גזירת חז"ל וכשאנו דנים על הביצה עלינו לדון על עצם הספק אם שחיטת התרנגולת היתה כהוגן או לא והוי ספק ביצת נבילה שזה ספק דרבנן דאזלינן לקולא, דמחמת שנאסרה התרנגולת בודאי ע"י לידת הספק אין איסור צרה