שערי ישר חלק א רפח

ולשיטתו כמו דלא מהני השקה למי נוטפים שיטהרו בזוחלים כ"כ לא מהני להם שיטהרו בכל שהוא:

ולפי"ז צריך לפרש הך משנה דפ"ק דמקוואות דקתני ברבו שאובים דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא, באחד משני דרכים, או שהם מפרשים כשיטת הר"ן אליבא דהראב"ד וכפירוש שהביא הריטב"א בשם מורו דלאו בחד גוונא הוא אלא מקומות מקומות, והיכא דמטהר באשבורן צריך ג"כ מ' סאה, היינו דאם נפלו מים שאובים בגומת המעין עצמו שם מטהרים בכל שהוא ובזוחלים כדין מעין, ומקום משיכת הנהר שם כל דין מקוה עליהם באשבורן ובמ' סאה (ונלענ"ד דמה שהביא הר"ן בנדרים ליחס שיטה זו בשם "הרמב"ם" הוא טעות הדפוס, וצ"ל "הרמב"ן" דהרי ברמב"ן מפורש בהלכותי' הדברים האלה, וברמב"ם אין משמעות מוכחת לזה וכמו דכתב הב"י דלא מצא בדברי הרמב"ם דברים מוכיחים ע"ז ולפלא בעיני שלא הביא הב"י דברי הרמב"ן והריטב"א הנ"ל) ובנפלו בגומת המעין שדינם כדינם מעין לכל דבר כתב הר"ן דשם חשיבות מימי' מבטלים כל המים הבאים עליהם, אבל אם ריבה במקום משך הנהר למטה כל שרבו נוטפים על הזוחלים נפסל כולו, והדרך השני י"ל דברבו שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא היינו דמהני לענין זה שיהי' דינו כמעין לטהר בכל שהוא לענין טבילת כלים דמה"ת גם במקוה מטהר בכל שהוא אלא שטבלוהו רבנן ובמעין אוקמוה אדינא, וכיון דהוא מדרבנן מהני לטהר בכל שהוא אף שרבו מים שאובים כמו דמהני לענין פסול זוחלים:

אמנם לשיטת הר"ש והרא"ש דמפרשי המשנה דפ"ק דמקוואות הנ"ל כפשטה דהיכא דרבו שאובים מטהרים בכל שהוא כמעין כמו שמפורש בדברי הר"ש בפי' למשנה ג' בפ"ה וז"ל משוך כנדל ריבה עלי' ולא שריבה עלי' מים שאובים דא"כ לא הי' מטהר בזוחלים כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עלי' היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלאה כל אחת מים הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' מימיו זוחלים קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלים וכו' עכ"ל, הרי דמפרש דהיכא דהמים שאובים רבו על הזוחלים לא יטהר לעולם בזוחלים, דאל"כ מאי הקשה מהך דסוף פ"ק דילמא גם שם מטהר בזוחלים היכא דרבו במקום המעין עצמו או במקום זחילתו, והא דקתני דאינו מטהר אלא באשבורן הוא שרבו שלא במקום המעין עצמו כמו שכתב הר"ן אליבא דהראב"ד והרמב"ם, ולשיטתו יש חילוק בין דין זוחלים לדין כל שהוא, דלדין כל שהוא לעולם נשאר עלי' דין מעין אף שרבו השאובים, ורק לדין זוחלים נפסל המעין אם רבו עלי' מים שאובים, ולענין דין מקוה ע"י שאובים שיטת הר"ש דעם הי' כולו שאוב הוא פסול מה"ת אם נשאבו ע"י כלים הראוים לקבל טומאה, וכן מטים דברי הרא"ש בפ' מרובה כדעת הר"ש דכולו שאוב פסול מה"ת, והובא שיטותיהם באורך בב"י סי' ר"א, ובנפלו שאובים אפילו אלף סאה בבת אחת לתוך מקוה כשרה כשרה המקוה דכל המים מתכשרים ע"י השקה ולשיטתם דין השקה הוא גם כן מן התורה, וכמו שכתב הרא"ש הטעם בזה משום דכמו שמתטהרים מים טמאים ע"י השקה שהוא כעין זריעה כ"כ הוכשרו מפסלותם ע"י זריעה, והנה ענין זריעה זו אינה כפשוטה שנתחברו אל מים שאינם תלושים ונעשו כ"כ מחוברים, דא"כ למה בעינן דוקה מקוה שיש בה מ' סאה, אלא דכמו דמהני מקוה שיש בה מ' סאה לטהר המים טמאים ע"י השקה, כ"כ מושכת המקוה כח טהרה על המים שאובים להכשירם מפסלותם, ובפי' המשניות הנ"ל הוא מפרש ע"ד שמפרש הר"ש כמבואר לכל מעין בפירוש הרא"ש על המשניות, וקשה לשיטתם בתרתי, דלדבריהם קמה קושית הריטב"א והת"ה מאי שנא פסול זוחלים מפסול שאיבה דלשיטתם שניהם פסולים מה"ת, ועוד קשה דלפי פירושם בהמשניות הנ"ל יש חילוק בין דין זוחלים לדין כל שהוא, דהיכא שרבו שאובים על המעין הוא כמקוה לטהר באשבורן וכמעין לטהר בכל שהוא, ומאי שנא דין זוחלים מדין כל שהוא:

והנה הרא"ש בפירושו בפ"ה דמקוואות על המשנה הראשונה במעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול כתב בזה"ל והקשה רבינו שמשון למה מים שבשוקת ובתלמי נפסלים כיון שמחוברים במעין והלא אפילו מים שריבה עלי' מים שאובים מטהר בכל שהוא וכו' ונ"ל דל"ק כלל דכיון דכלי מפסיק בין בריכה למעין לא מיקרי מחוברים ולא דמי למעין שנתן לתוכו מים שאובים דשם מעין לא בטיל מיני' אעפ"י שריבה עלי' מים שאובים מידי דהוי אמקוה שיש בו מ' סאה שאינו נפסל אפילו נתן לתוכו אלף סאים מים שאובים עכ"ל. ובמקוה הרי מפורש ברא"ש בפ' מרובה ובפ' תינוקת שהטעם במקוה כשירה שאינה נפסלת הוא משום השקה ומזה משמע דגם מה שהמעין אינו נפסל כשרבו עלי' מים שאובים הוא ג"כ מטעם השקה, היינו דגם השאובים מקבלים כח המעין שיטהרו בכל שהוא, ולשיטתו אי אפשר לומר שהטעם בזה משום דגם פסול כל שהוא לענין כלים הוא מדרבנן, דלשיטתו מה דמהני השקה לשאובים אינו מטעם איזה קולא דאקילו רבנן אלא דין תורה, ואיך מדמה הרא"ש דין טהרת כל שהוא לפסול שאובים לענין שלא יופסל דין מעין שנתרבו מים שאובים, אלא נראה דסובר דכמו דמהני השקה למקוה לקבל כח טהרה להכשיר פסול שאובים כ"כ מהני השקה שיקבלו כח מעין לטהר בכל שהוא, ומ"מ לענין פסול זוחלים לא מהני השקה ולפי"ז איכא בזה שלש מחלוקות בדבר, שיטת הרמב"ן והוא שיטת הרמב"ם שהביא הר"ן בסוגין דלא מהני השקה רק להכשיר פסול שאיבה ועפ"י מה שכתב הריטב"א שהבאנו הוא משום דאקילו רבנן בדרבנן, אבל לענין זוחלים שהוא מה"ת לא מהני השקה, וברבו בגומת