שערי ישר חלק א רפז

ולא נמשך יותר ממה שהי', מימי' פסולים לטהר בזוחלים, והיכא דזוחלים רובא ונוטפים מיעוטא דלא מיפסל דוקא לטהר באותו מקום שהי' מושכים תחילה, אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהי' אסור לטבול באותו מקום שנתרחב, ולאו מדינא אלא מפני מראית העין והכי תניא בתוספתא, ומשמי' דנפשי' תירץ מורי נר"ו דודאי דין הנהרות כדין המקוואות דכי היכי דקיי"ל דכי איכא מקוה כשרה ממלא בכתף וניתן בה אפילו אלף סאה שאובים, דכיון דאיכא מקוה טהרה שלם כראוי תו לא מיפסל בשאובים אע"ג דהוו שאובים מרובים, ה"נ גבי נהרות כיון דהוו כשרים תו לא מיפסלי לעולם אפילו מים שאובים רבו עליהם, מיהו הנ"מ עד המקום שהי' הנהר נמשך תחילה, אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהי' כל אותו מקום שנתרחב אינו מטהר בזוחלים שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל אלא מימי נוטפים שהוסיפו עליהם שאין דינם לטהר אלא באשבורן, וה"נ תניא בתוספתא, מעין שמימי' מועטים וריבה עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד המקום שהי' יכול לטהר מתחילתו. ע"כ. ואתיא בשריבה עלי' ואפילו הרבה על העיקר והיינו מתני' דפ"ק דמקוואות, מעין שמימי' מועטים שרבו עלי' מים שאובים, כלומר והרחיבו המעין, שוה למקוה לטהר באשבורן, פי' מאותו מקום שנתערב ואילך, ולמעין להטביל בו בכל שהוא פי' במקום שהי' תחילה, והיינו אידך דקתני מעין שהי' מושך כנדל וכו' ולהאי שיטתא כל היכא שהזוחלים מרובים על הנוטפים אעפ"י שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלים ובכ"ש כמעין וכו' ולשיטתא דאידך רבנן ז"ל דס"ל דכי רבו נוטפים על הזוחלים פסולים לטהר בזוחלים אפילו במקום שהי' נמשך תחילה משא"כ במקוה שלם של טהרה שאינו נפסל לעולם אעפ"י שרבו מים שאובים, איכא לפרושי דשאני פסול שאיבה דליתא מדאורייתא אפי' במקוה חסר, ולא מיפסל מקוה חסר בשאיבה אלא מדרבנן פסולה ואפילו הי' חסר קורטוב והשלימו במים שאובים ומשו"ה אקילו רבנן בדרבנן, דכי איכא מקוה שלם של טהרה כראוי דתו לא מיפסל במים שאובים לעולם, אבל הא דקיי"ל שאין נוטפים מטהרים בזוחלים אלא באשבורן מדאורייתא ולפיכך כשרבו נוטפים על הזוחלים בטלי זוחלים ברובא ואין נוטפים מטהרים אלא באשבורן, תדע דהא איכא במקוואות קולא אחריתא שאפילו יש כאן מקוה פסול שכולה של מים שאובים ומקוה כשר במקום אחר וחרדלית מים עוברת ביניהם טהרו שניהם, שהשאובים שהושקו למקוה טהרה הוכשרו מדין זריעה כתרומה טמאה שמטהרת בזריעה, אבל בזוחלים אין מטהרים לעולם אלא מימי מעין. עכ"ל. ודברי' צריכים ג"כ ביאור דלכאורה אינו מובן מש"כ לבאר דהטעם מהני במקוה שיש בו מ' סאה שרבו עלי' מים שאובים שהוא מטעם דאקילו רבנן מחמת דפסול שאיבה בעיקרו הוא מדרבנן, דהלא הטעם פשוט משום השקה וכמש"כ הרא"ש בב"ק פ' מרובה וכן כתב במס' נדה בפ' תינוקת. יעו"ש. והנה אף שמוכח מדברי' דסובר דלא כהרא"ש בעיקר דין השקה דלהרא"ש דין השקה הוא מה"ת וכמש"כ בלשונו דאף בלא ראי' סברא היא דהא בהשקה נעשו זרועים ליטהר מטומאתם וה"ה להטביל בהם. עכ"ל ולהריטב"א עיקר ענינן השקה הוא מדרבנן וכל פסול שאיבה הוא מדרבנן וממילא עיקר דין השקה הוא מדרבנן, שהרי הוכיח תדע שהקילו בשאובים מהא דמהני השקה למים שאובים, אבל על כל פנים מאיזה טעם שיהי' כיון דמהני השקה למים שאובים מהראוי להיות מטעם זה דאף אם רבו שאובים על הכשרים אהני, כיון דמדין השקה גם השאובים מתכשרים ממילא אין כאן רוב ומיעוט דהכל כשר, ומהריטב"א מוכח דאף דמהני השקה מ"מ ברבו השאובים על הכשרים לא מהני, רק הוא קולא אחריתא שהקלו, וראוי לבאר ענין זה:

ונראה לי די"ל בזה שני אופנים דברבו לא מהני השקה, דהנה בטעמא דמילתא דלהרא"ש מהני השקה אף אם נותן אלף סאה בבת אחת, הוא בע"כ דסובר דטהרת השקה קדים להתערובות, וקודם שאפשר לכשרים להתבטל מחמת מעוטים כבר נתכשרו הפסולים המרובים דהשקה פועלת משעת נגיעה שנוגעים המים זל"ז, ודין התערובות הוא אחר שנפלו בתוכו ונתערבו, ועוד תנאי אחר צריך לזה שיהי' הדין שהמים השאובים שנתכשרו ע"י השקה יטהרו עי"ז טהרה עולמית אף לאחר שתופסק השקתם מהכשרים, דלשיטת רבינו ירוחם שהובא בש"ך ס"ק קי שהביא דעת הסוברים דגם בהכשר מים שאובים ע"י השקה אם אח"כ הופסק השקתם חוזרים לפיסולם יעו"ש. י"ל דהיכא דרבו השאובים על הכשרים לא מהני השקה, דהרי לשיטתם אין השאובים מתכשרים בהחלט, אלא כ"ז שהם מחוברים להכשרים, ובעצם הם פסולים גם עכשי' ומשו"ה אם רבו השאובים מתבטלים הכשרים במיעוטם ונעשו כולם לפסולים וחזרו השאובים לפיסולם, ועפי"ז י"ל דהריטב"א סובר כדעת הסוברים דבהשקה אם נפסקה השקתם חוזרים ונפסלים, ומשו"ה אם רבו השאובים על הכשרים לא מהני דין השקה, כמש"כ, או דסובר דכיון דעומדים להתערב חשיבי כמעורבים כבר וקדם ביטולם להכשר השקתם, ואם נאמר כתירוץ זה יש לבאר דברי הריטב"א דמשו"ה צריך לבוא עלה משום דין קולא סתם ולא מדין השקה הוא היכא שנותן אלף סאים בבת אחת, דהתם י"ל כיון דמחוברים הם ותיכף יהי' מעורבים קדים בטולם להכשר השקה, אבל אם יפלו בזאח"ז אף דבשאר פסולים הדין דחוזר וניעור, אבל בכה"ג הדין אם כבר הוכשרו המים שאובים מדין השקה לא יחזרו לעולם לפסולם דע"ז לא שייך חוזר וניעור, כיון דהכשרם לא מחמת ביטול ברוב הוא אלא ע"י השקה, ומוכח מהריטב"א דסובר דהשקה לא מהני רק לשאיבה שהוא מדרבנן אבל לפסול שהוא מה"ת, לא מהני השקה כלל, דהרי כתב ותדע שהקילו לגבי שאיבה דליתכשר בהשקה ולשיטתו גם כולו שאוב הוא רק מדרבנן,