שערי ישר חלק א רפו

אני ה' שונא גזל בעולה וכו', יעו"ש ואם נאמר שהגזל הוא רק בהנטיעה ולא בהפירות אין זה גזל ע"ג המזבח, הרי מוכח מזה דלענין דין שמים חשוב אדמתך, משום שעיקר היניקה משלו, אבל לענין משפט הקנינים חבירו משותף בפירות, אמנם לפי"ז קשה לשיטת רש"י בסוף פ' השולח דמפרש דלמ"ד אין קנין לנכרי להפקיע אם מכר קרקע לנכרי מחויב מה"ת לקנות הפירות מהנכרי ולהביא ביכורים שהוא חיוב גברא, יעו"ש. ולמה תנן במשנה בנוטע בתוך שלו ומבריך דאין מביאים ולא אמרינן שמחויב ליקח מחבירו את חלקו בהפירות ולהביא ביכורים, ומזה מוכח דאף אם יקנה אח"כ את הפירות לא יתחייב בהבאת ביכורים, ולפי"ז צריך לומר דענין הגזילה האמור בירושלמי וכן לפי' ר"ח בדברי עולא שאמר גזלן הוא ואין מביאים ביכורים, שאינו משום קנין בפירות אלא שהמביא הוא גזלן, וכן משמע הלשון גזלן הוא ולא אמר שהפירות גזולים המה, וחשוב גזל ע"ג המזבח משום שבא ע"י גזל. אבל מסוגית הש"ס בסוכה ד' ל' מוכח דאם קנה ע"י יאוש שוב לא הוי מצוה הבאה בעבירה. וצ"ע. אבל איך שנפרש ענין הגזילה בזה מ"מ מוכח ענין זה דאיכא הבדל בין דין שמים למשפטי הזכותים והקנינים, דלענין דין שמים שהצריכה תורה שיהי' הגידולים מהאדמה שלו, חשבינן כאילו כל הגידולים מהאדמה שלו ומיעוט היניקה של חבירו אינו מגרע כלום, ולענין פגיעה וגזל משל חבירו גם יניקה זו פועלת דין גזל, ולפי"ז באילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אינו ענין לדין זו"ז גורם, דדין המעשר תלוי בדיני הזכותים והקנינים, כנלענ"ד בענין זה:

פרק כ"ו גרסינן במס' נדרים ד' מ' אמר רבן אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפי' מתבריך ופליגי דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי בלבד. אבוה דשמואל עבד להון מקוואות לבנתי' ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. ומפורש במס' שבת ד' ס"ה בטעמא דאבוה דשמואל ודשמואל שאין טובלים בשאר נהרות הוא מטעם דחיישינן שמא רבו נוטפים על הזוחלים, וכתב הרא"ש בנדרים בפירושו וז"ל אין המים מטהרים בזוחלים דחיישינן שמא רבו עלי' נוטפים שמי גשמים רבו על העיקר מי הנהר ונתבטלו ברוב ולא אמר קמא קמא בטיל שכל דבר שדרכו ליגדל וגם גדל בלי הפסק לא אמר קמא בטיל כמו שנבאר לקמן בפ' הנודר מן הירק ד' נ"ח ע"ב וכיון דאינו בטל נהפכו כולם לנוטפים, ותנן במס' מקוואות הנוטפים כמקוה ומקוה אינו מטהר בזוחלים. עכ"ל. ולהלכה פסק בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ב' כמ"ד דאין טובלים בנהרות מטעם זה ולא כמ"ד נהרא מכיפי' מתבריך, ובט"ז שם סק"ג הביא בשם ת"ה סי' רצ"ד וז"ל שמעתי מקשים מ"ש נוטפים דפסלי זוחלים ברבייתם ומפקינן להו מתורת זוחלים ומים שאובים דפסלי המקוה לגמרי ואפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכה אפילו אלף סאים שאובים בבת אחת לא יפסלוה כמש"כ בסי' זה סעי' ט"ו במקוה, ובמעין אפילו כל שהוא, ותירץ הת"ה דרק לענין שאובים מהני השקה עפ"י מש"כ הרא"ש דהוי כזריעה לעשות מתלושים כמחוברים אבל לענין פסול זוחלים שהוא פסול מטעם אחר לא מטעם תלושים, לא מהני השקה, והב"ח תירץ דרק לענין שאיבה שהוא פסול מדרבנן מהני השקה ולא לענין פסול זוחלים שהוא מה"ת, והט"ז הקשה על הני תירוצים דמהא דתנן בפ"ה דמקוואות מעין שהוא משוך כנדל והמשיכו הרי הוא כמו שהי', שלדעת הט"ז מיירי בנוטפים שרבו על מי המעין ומוכח דמהני השקה גם לנוטפים שיטהרו בזוחלים, עוד הקשה על תירוץ הת"ה מה חילוק בין זה לזה מה לי שהתלוש נעשה עי"ז כמחובר או שהמחובר נעשה מחובר כמוהו, ועי' בדברי' מש"כ לתרץ ענין זה, וכאשר לפי ענ"ד לא נתבאר בדבריהם הענין כראוי, ע"כ עלינו לבאר שיטת הראשונים ומחלקותם בפירושי המשניות בענין זה, ובזה יתורץ בס"ד קושית הת"ה ופרטי הדינים המסתעפים מזה:

והנה בעיקר קושית הת"ה כבר כתובה בהריטב"א לנדרים בחי' על הרי"ף והרמב"ן אחרי שהביא שם איזה שיטות בפירושי המשניות, דבפ"ק דמקוואות תנן מעין שמימי' מועטים שרבו עלי' מים שאובים, שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא, ושם בפ"ה תנן מעין שהוא מושך כנדל ריבה עלי' והמשיכו, הרי הוא כמות שהי', הי' עומד וריבה עלי' והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, ועוד תנן התם העיד ר' צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשירים, והקשה הראב"ד דהכא קתני דוקא שרבו זוחלים אבל אם רבו נוטפים על הזוחלים פסולים לטהר בזוחלים, והקשה מהך דקתני שם במשנה הקודמת במעין המשוך כנדל ריבה והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הרי אף שריבה עלי' הוא מטהר בזוחלים, וכן קשה מפ"ק משנה הנ"ל דקתני במעין שרבו עלי' מים שאובים דאינו מטהר בזוחלים, וכתב הריטב"א בזה"ל ומשום האי פירכא דאמרן ז"ל כתב רבינו ז"ל בהל' דחיישינן שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים ובעי אשבורן כיון שלא נתערבו במעין עצמו אלא בזוחלים ממנו שהיא הנהר. ע"כ. פירוש לפירושו דהא הכא דאמרינן דכי רבו נוטפים על הנהר מיפסל דוקא בשנטפו הנוטפים בנהר במקום משיכתו, ומתני' דמקוואות בשנפלו במעיין עצמו כדקתני רבו עלי', כלו' במעין עצמו דהשתא לא מיפסל אע"ג דהוו שאובים מרובים במעין, ורבינו נר"ו תירוץ בשם החכם הגדול רב פינחס הלוי ז"ל דכי אמרינן התם במשניות ריבה עלי' לא שרבה עלי' כ"כ שיהא התוספת מרובה על העיקר אלא שריבה עלי' שהוא יותר ממה שהי' תחילה ולעולם מימי המעין מרובים מן התוספות אבל הכא דאמרינן לישנא דרבו נוטפים על הזוחלים הוא שהנוטפים מרובים על הזוחלים ולפיכך אעפ"י שלא נתרחב