שערי ישר חלק א רפד

ונלענ"ד בביאור דברי' הנפלאים דאין כונתו על ענין ביטול כביטול דעלמא שמתבטל איזה גוף של איסור בגוף היתר, דהרי מישב לפירש"י מה דאמר בגמ' ילדה שסבכה בזקנה בטלה שהוא מטעם ביטול ככל דין זוז"ג, ולשון בטלה משמע שהילדה בטלה בזקנה. ואם נפרש שהאיסור בטל בהיתר הוא שהביטול בגידולין, היינו בהפירות ולא בהענף של הילדה הי' צריך לומר לשון בטלים, ועוד מוכרח מדברי הר"ן שהביטול הוא בענף עצמו שהרי מתרץ לשיטתו מה דאמרינן שם במס' סוטה בילדה שסבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות, משום שההיתר אפשר להיות אסור אם ימלך להחשיבו לאכילה, וזה לא שייך רק בנטיעה עצמה ולא בהפירות שכבר גדלו בהיתר, וע"כ נלענ"ד דכונתו הוא על הכח הנובע מהאילן שהוא הגורם שיולד האיסור בהנגרם שהוא הפרי שעל ענין כח זה נקט הר"ן דלמ"ד זוז"ג מותר הוא מטעם ביטול, היינו ששני הכחות אלו אשר על ידם מתילד הנגרם בטלים זה לגבי זה וסברתו בזה דכמו דבעלמא חד בתרי בטיל שהמיעוט בטיל לגבי הרוב, כ"כ גורם דאיסור מתבטל לגבי ההיתר, היינו דהיכא דאיכא ממשות של דבר האסור בעינן שיהי' בהיתר רוב בכמות שיתרבה ההיתר על האיסור בכמותו וגדלו, אבל היכא שאנו דנים רק על כח הגורם כ"ז שלא נתהוה מזה איזה עצם ממשי, לעולם יש לדון שההיתר רבה על האיסור, דזה שאינו רק גורם ולא ממש זה גופא ממעט ערכו שעי"ז הוא נחשב כמיעוט לגבי הגורם של היתר, שבהאיסור חסר עדיין איסור ממש שלא נגרם צורתו ועצמו, אבל בגורם של היתר לא נחסר כלום להיות היתר, דהיתר הוא שלילת האיסור ובשלילה ליכא חסרון כמובן, ולדברינו מדויק שיטתו גם בלשון הש"ס בילדה שסבכה בזקנה דבטלה שהילדה עצמה בטלה היינו כח הגורם הבא מן הילדה בטל לגבי כח הגורם של הזקנה. וכן ניחא בזה מש"כ לפרש בכונת הש"ס בפ' משוח מלחמה בילדה שסבכה בילדה העשו' לקורות ולסייג דאסור, משום דהתם בטל הגורם של היתר לגבי הגורם של איסור משום דאפשר לחזור ולהיות איסור, ולפי דכשאנו דנים על כח הגורם קודם שנתהוה הפרי אם ימלך שיהי' לאכילה יחזור להיות איסור, ולפי מש"כ אפשר להבין ג"כ סברתו בזה דמשו"ה יתבטל ההיתר לגבי האיסור, משום דבאופן כזה כח הגורם של איסור מרובה, דגם בגורם ההיתר איכא כח איסור אם יחשוב שיהי' לאכילה ומשו"ה חשוב כאילו גורם של איסור מרובה וכחו עדיף מגורם של היתר, ומדמה ענין זה להא דרב חסדא, שאומר שמה שאפשר להיות נבילה כשחוטה, חשבינן כאילו כבר יש ענין זה בנבילה כח היתירא, אף דבאמת פשטות הש"ס שם במנחות איירי רק לר"י, דס"ל מין במינו לא בטל, אבל לרבנן דפליגי עלי' משמע דשחיטה בטלה בנבילה, התם שאני דהוו גופים מעורבים ורק לענין זה מדמה הר"ן ענין כזה להתם, דחשבינן מה שאפשר להיות כאילו נמצא ענין זה עכשי' בכח. והוא ענין נבחר בכונת הר"ן בעזה"י:

והנה עפ"י מה שכתבנו יתבאר מה דקשה לשיטת הר"ן בהא דאיתא בגמ' דזוז"ג מותר באיסור ע"ז, ובע"ז הלא נקטינן דלא בטיל כלל עי' בתשו' אבני מלואים סי' ו' שהאריך בזה, ולפי מש"כ דעיקר דין הביטול כאן אינו על ביטול איזה עצם אלא ביטול הכח הגורם, וכח זה אינו ע"ז, דזה ענין כח איסור ולא איסור ממש, וכמו דלענין ערלה דאינה בטלה ברוב רק בשיעור מאתים, לענין גורם סגיא לן ענין רוב כמו שבארנו משום דכשאנו דנים על הכח האוסר, עדיין אין שם ערלה ע"ז, ובכל דוכתא דמצריכינן מאתים הוא על הממש של ערלה וכלאי הכרם אם הוסיף מאתים שהוא על הגידולים, וכן י"ל להיפוך לענין דבר שיש לו מתירים שהוכיח בס' אבני מלואים בתשו' הנ"ל דשיטת הרמב"ם בזו"ז גורם הוא ע"ד שכתב הר"ן דפסק בפ"ה דנדרים, דבנדרים הגידולים אסורים שהקשה הראב"ד בדבר שזרעו כלה למה אסורים הגידולים הרי הוי זו"ז גורם כאגוז של ערלה שנטע דמותר בפירותי', וכתב הכ"מ וכן הוא בב"י יו"ד סי' רט"ז משום דנדרים הוי דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל, והרי מבואר שדברי הר"ן דזוז"ג מדין ביטול נגעו בה, וכל היכא דליכא דין ביטול זוז"ג נמי אסור, וכן כתב הב"ח ביו"ד סי' רט"ז בשם מגדל עוז דזוז"ג לא עדיף משיעור ס' דלא מהני בדשיל"מ, וכן כתב הט"ז שם סק"ו יעו"ש, והנה לכאורה לפי מה דפסק המחבר באו"ח סי' ש"כ סעי' ב' כהמרדכי דהנסחט מהענבים בשבת מותר משום דמתבטלים ביין, ולא אמרינן דשיל"מ לא בטיל, דלא חל על הנסחט עדיין שם איסור, לפי"ז למה לא נימא בזוז"ג שיתבטל, ודוחק לומר דהתם שאני דההיתר כבר הי' בעולם, וכמו שמוכרח חילוק זה מדין המבואר במרדכי דבדבר המעורב מתחילת ביאתו לעולם ליכא ביטול, דזה אינו דלפי"ז הי' ראוי לומר דלא יתבטל כלל אף בדבר שאין לו מתירים, ולפי מש"כ לק"מ דרק היכא שאנו דנים על ביטול עצם הדבר, י"ל כיון שנולד בתערובות וראוי לחול, שם איסור חדש על המשקים אין האיסור חל עליהם מחמת מיעוט יין הנסחט כיון דהוי גוף אחד - וכמו שנתבאר ענין זה בס"ד לעיל בפכ"ב - אבל הכא אין אנו דנים על הגידולים תורת ביטול, אלא על כח הגורם שכבר חל עלי' דין זה שהוא כח איסור ואנו באים מתורת ביטול שיתבטל דין איסור מגורם זה, כשהוא דבר שיש לו מתירים לא בטיל, ול"ד ליין דהתם אינו בטיל האיסור רק דלא חל איסור חדש על גוף אחד מחמת איזה חלק שבו, אם על כל הגוף כבר נקרא שם היתר, אבל הכא צריך לבטל דין שכבר חל, וכן ל"ד לע"ז דבטיל בזוז"ג אף דדבר הנאסר כבר משום ע"ז לא בטיל, דבע"ז דלא בטיל הוא משום חומרא דע"ז, י"ל דעל גורם של ע"ז ליכא חומר זה, הלא נקרא שם ע"ז, אבל דין ישל"מ שהוא כלל בכל הדברים המתבטלים, גם בגורם לא בטיל:

ובס' אבני מלואים בתשו' סי' ז' הקשה על הרן מהא דפרידה שתבעה אין מרביעים עלי'