שערי ישר חלק א רפג

במס' ע"ז ד' מ"ט דאגוז וקרקע לא מיקרי זה וזה גורם דרק כששני הגורמים ממין אחד כזבל וקרקע והברכת אילן היתר באיסור ששניהם אילן הוי זוז"ג יעו"ש. דקשה טובא מהא דלענין יוצא מטמא וטהור אמרו בגמ' דתלוי בפלוגתא זו"ז גורם, והזכר והנקיבה הרי דומה לאגוז וקרקע, ובע"כ עלינו לחלק דרק לענין דין גורם כתבו בתוס' דהיכא דאינם מענין אחד לא מיקרי זוז"ג, היינו דכל אחד חשוב בכה"ג כגורם שלם, אבל לענין דין יוצא לעולם הוא חצי יוצא מזה וחצי יוצא מזה, והטעם בזה דדין גורם הוא בכח הגורם שהגורם גורם דין על הנגרם, ומשו"ה אף למ"ד חצי גורם אינו גורם שום דין, אבל כשאינם מענין אחד שחשוב כ"א כגורם שלם פועל דין על הנגרם, אבל דין יוצא הוא ביוצא עצמו שכל היוצא מן הטמא הוא טמא, ומשו"ה אף שהמולידים הם משני מינים, אין היוצא חשוב כיצא מאחד, ורק חצי יצא מזה וחצי מזה, ורק לענין זה מדמה כמו שלמ"ד בגורמים דזוז"ג מותר דהוי חצי גורם, כ"כ חצי יוצא אינו פועל דין, כן הי' נראה לפרש, אבל מפשטות דברי התוס' שם בע"ז שכתבו לענין אילן של ערלה וכן בנדרים ד' נ"ז ע"ב כתבו להוכיח ענין זה דבשני מינים לא מיקרי זו"ז גורם מסוגית הש"ס בחולין ד' נ"ח לענין ביצה מתרנגולת טריפה דהיכא דספנא מארעא אסורים הביצים דהוי חד גורם, ולא מצרפינן הקרקע לגורם שני. יעו"ש, ולפימש"כ לענין יוצא לא שייך לצרף הקרקע לומר שהביצים הם חצים מן הקרקע, ואולי סברי התוס' דזכר ונקיבה מין אחד הוא ורק קרקע ואגוז או תרנגולת וקרקע הוו שני מינים. וצ"ע בזה, ונראה לי דמש"כ בתוס' שם בריש סוגיא בשם רבינו שמואל לענין זרעים תחת צל של אשרה דיש לחלק בין זו"ז גורם דמה שהצל עושה אין הקרקע עושה אינו ענין לדברי התוס' שכתבו לענין אגוז וקרקע, דשם הצל פועל פעולה אחרת בנגרם ואין הקרקע מסייע לזה כלום, אבל אגוז וקרקע פעולת שניהם מצטרפת בהגידולים:

והר"ן ז"ל כתב בענין זו"ז גורם דרך נפלא והוא בפ' כל הצלמים בהא דתניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר, דפירש"י שאם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהם מיד אעפ"י שלא מלאו להם שני ערלה דזוז"ג מותר וה"נ אמרינן בעלמא (סוטה ד' מ"ג ע"ב) ילדה שסבכה בזקנה בטלה. עכ"ל. ובתוס' שם כתבו ע"ז וז"ל ומה שפירש"י בלשון א' הבריך יחור של ערלה באילן והוי כמו ילדה שסבכה בזקנה דבטלה אין הנידון דומה לראי' דההיא אפילו למ"ד זו"ז גורם אסור, מותר כיון שבטלה בזקנה וכן משמע לשון בטלה. עכ"ל. וכתב הר"ן בהלכותי' וז"ל וכן זו שהקשו (בתוס') דילדה שסבכה בזקנה דשריא לא מדין זו"ז גורם הוא אלא מתורת ביטול אינה קושיא דדא ודא אחת היא שזה וזה גורם מותר מה טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתי' לאיסורא בעיני' בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודי' קאי והאי לחודי', אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא, ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לי' הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה משו"ה אמר רב אשי אמר ר' אבוה התם בפ' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דס"ל דזו"ז גורם מותר, וכדאיפסיקא הילכתא בסוגין, וכי תימא אי שריותא דילדה שסבכה בזקנה הוא מטעם זוז"ג היכי מסקינן התם בפ' משוח מלחמה דדוקא ילדה שסבכה בזקנה בטלה, אבל ילדה שסבכה בילדה הנטועה לסיג ולקורות אעפ"י שהראשונה היתה מותרת שני' זו אסורה דהא ה"נ זו"ז גורם הוא והוי לן למישריי', אינה קושיא דכי אמרינן זו"ז גורם מותר, ה"מ כשגורם של היתר א"א לו לשוב איסור אבל כל שאפשר לו להיות איסור כאותו גורם של איסור בטל הוא לגבי גורם של איסור כיון שאפשר לו להיות כמוהו, ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שאי אפשר לו להיות כמוהו ודמיא האי מילתא למאי דאמרינן בפ' הקומץ רבה ד' כ"ג אמר רב חסדא נבילה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה ושחוטה אינה בטילה בנבילה שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פרחה לה טומאה וה"נ זו שנטעה לסיג ולקורות אילו נמלך עלי' לאכילה חייבת בערלה, נמצא שגורם זה של היתר אפשר לו לחזור ולהיות איסור, אבל ילדה זו שסבכה שהיא גורם של איסור אי אפשר לה לחזור ולהיות היתר, הילכך לא שרי משום זו"ז גורם, והיינו דאמרינן התם בפ' משוח מלחמה מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה, התם אי אימליך עלי' לאו בת מיהדר היא הכא בת מיהדר היא, זהו דעתי בדברים על דרך רש"י ז"ל. עכ"ל. וביטול זה לא נדע מה נדון בי' שיהי' דין ביטול חד בחד, והרי עיקר דין ביטול ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות ומנא לן לחדש ענין נפלא כזה, דבדין גורם איכא תורת ביטול חד בחד, ובס' באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א כתב שמדברי הר"ן אלו מוכח דחולק על המרדכי שכתב שבדבר המעורב מתחילת בריאתו ליכא ביטול. יעו"ש. ולענ"ד מוכח משיטתו היפוך זה, דהרי לשיטת הר"ן מה שאמרו בגמ' ילדה שסבכה בזקנה בטלה הוא רק לפי ההלכה דזו"ז גורם מותר ומשמע דלמ"ד זוז"ג אסור אסורים הפירות, אף אם יהי' הענף חלק מאתים נגד כל האילן, ולמה אינו בטל האי חלק הפירות הנאסר ע"י הענף שסובך, דהרי בפשטות נראה ודאי דגם למ"ד איסור אינו כולו איסור, דהרי ענין זה דומה להא דהובא במס' גיטין ד' כ"ב באילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל שטבל וחולין מעורבים זב"ז וכן בילדה שסבכה שסיבכה בילדה הנטועה לקורות ולסיג דאסור נראה ג"כ דאין כולו אסור רק לפי חשבון, ולשיטת המרדכי ניחא דבמעורב מתחילה אינו בטל, ועוד קשה כיון דחד בחד הוא מאי חזית שיתבטל האיסור כ"כ י"ל דבטיל ההיתר, דהרי היכא שמערב בכונה גם היתר באיסור בטל כמש"כ לעיל, וכמו בילדה הנטועה לקורות ולסיג עכ"פ היתר הוא ובטיל לשיטתו: