שערי ישר חלק א רפב

אבל לענין אמה"ח אם ניטל חיותה מחצי אבר אין כאן אמה"ח דרק מחצית האבר הוא כחי. וזה י"ל גם לשיטת הרשב"א והר"ן דחלקו על רש"י דלדידהו גם למ"ד ד' סימנים אכשר בי' רחמנא חשבינן כאילו חציו שחוט, והיכא שהאם טריפה אז לא הוי סימני העובר כשחוטים, משום שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה, וכמו שהבאנו דברי הרשב"א בשע"ב פכ"ב, אבל הכא שהבן פקועה הי' מותר לגמרי אז חשבינן סימנים דידי' כשחוטים ומשו"ה גם הולד הזה חציו כשחוט הוא, אבל בכ"ז הוא ענין עמוק להבינו על בוריו לומר שהדין שחוט מתפשט רק על חצי גוף הנולד ודין ההיתר לא חל על חציו להתירו. וע"כ באמת ענין זה צריך עיון גדול:

ובהא דאיתא שם בחולין ד' ס"ט בעי רב ירמי' מהו לחוש לזרעו (פירש"י לזרעו של עובר זה שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאוהו חי וגדל ובא על הבהמה והוליד מהו שיאסר אבר כיוצא בו הנולד ממנו) ה"ד אילימא דאזל אבהמה מעלייתא מאי איריא האי דאית בי' איסור יוצא אפי' בין פקועה דעלמא נמי דאמר רב משרשיא וכו' לא צריכא דאזל אבן פקועה דכוותי' מאי, אבר מוליד אבר וחתיך לי' ושרי או דילמא מבלבל זרעי', הדר אמר פשיטא דמבלבל זרעי' דא"כ סומא יוליד סומא וקטע יוליד קטע אלא פשיטא דמבלבל זרעי' והכי קא מיבעיא לן בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתיא ושריא הכא נמי לא שנא או דילמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן וכו' אלא כל מכח לא אמרינן דשרי והכי קא מיבעיא מהו לגמוע את חלבו, חלב דעלמא לא כאבר מן החי דמי ושרי הכא נמי לא שנא, או דילמא התם אית לי' תקנתא לאיסורא בשחיטה האי לית לי' תקנתא לאיסורי' בשחיטה תיקו עכ"ל הש"ס והנה יש לעיין במה דמסיק הש"ס אלא כל מכח לא אמרינן דשרי שהולד מותר לגמרי בלי שחיטה דהרי אם הי' מולידיו חצים שחוטים וחצים אינם שחוטים ודאי שהי' גם הולד אסור וגם לא הי' לו תקנה, ומאי שנא אבר אחד מהרבה איברים, ואין לומר דמטעם ביטול ברוב הוא, דרק מיעוט הולד יכול להאסר ולא ניכר האיסור שאינו מתיחד האיסור על אבר מיוחד כיון דמבלבל זרעי', אבל זה לא יתכן רק אם נאמר שהאיסור מתחלק בגוף הולד בכמותו אבל אם נאמר דכולו אסור וכמו שהבאנו דברי הפמ"ג ודאי ליכא תורת ביטול ברוב ע"ז, כיון דכולו אסור, וגם אם נאמר דמתחלק בולד בגופו ממש, אין שייך כ"כ לומר שע"י אבר יאסר רק מיעוט לפי חשבון גודל הגוף נגד אבר היוצא, וככל שני גורמים לא מצינו כן למדוד גודל של הגורם ולשיטת המרדכי שנתבאר שיטתו בדברינו לעיל ודאי ליכא תורת ביטול בכה"ג שהאיסור וההיתר נולדו יחד, ולא מצאתי כעת מי שהתעורר בזה:

ונלענ"ד עפ"י מה שכ' בתוס' ע"ז שהבאנו לעיל דבאיסורי אכילה לא שייך דין גורם א"כ מה שמולידי' הי' אסורים באיסור יוצא לא נאסר הולד כלום דרק באיסורי הנאה נאסר הנגרם ולא באיסורי אכילה, ורק מדין יוצא מן הטמא טמא אסור ולד של טריפה, ודין זה של יוצא מן הטמא תלוי בכללות האיסור של הבהמה המולידה, היינו דאם הי' רוב בהמה אסורה מחמת טריפה או העדר שחיטה וכיוצא בזה או גם מחציתה אז הולד נקרא יוצא מן הטמא, אבל אם רק מיעוט של הבהמה הי' באיסור ורובה הי' מותר אזלינן בתר הרוב, ודין זה אינו כתורת ביטול שאר איסורים, אלא דרוב הוי ככולו, וכמו שנתבאר ענין זה בפ"כ, ורק כששקיל וטרי הש"ס דנאמר איסור מחמת מכח חלב ודם ראוי להאסר רק דחידוש הוא שחדשה תורה, וקא מיבעיא דילמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן, דהי' סבור הש"ס דיש איסור מכח מטעם גורם או דחשבינן כאילו מעורב בולד חלק מדם וחלב, אז גם אבר אחד האסור של בן הפקועה אוסר את הולד, אבל לפי המסקנא מסיק הש"ס דכל מכח לא אמרינן, היינו דליכא איסור בולד מחמת תערובות חלב ודם של מולידיו, וגם דין גורם ליכא כמש"כ בתוס' ע"ז הנ"ל ואין לדון רק מדין יוצא מן הטמא, ודין זה אינו חל אלא לפי דין הבהמה בכולה ורובה או חצי', אבל אם רק מיעוט הי' אסור אין ע"ז דין יוצא מן הטמא, ומשו"ה כל הולד מותר בלא שחיטה כיון דרוב הבהמה המולידה היתה מותרת בלא שחיטה וזה ברור לענ"ד:

ובתוס' שם כתבו בד"ה תלתא לא אמרינן וז"ל תימה מאי קא מיבעיא לי' והא קיי"ל דזו"ז גורם מותר עכ"ל. והנה מזה דלא הקשו על עיקר מימרא דרב משרשיא והקשו רק על איבעית דש"ס כאן, מוכח דסברי ג"כ כהר"ן שכתבנו לעיל ביאור דברי' דשם אינו תלוי בדין זוז"ג, אבל הכא דבע"כ אזלא שקלא וטריא דהש"ס מדין גורם או מכח תערובות איסור עצמו, וע"ז הקשו בתימה, דמהא דקיי"ל בולד טריפה דאם איכא זו"ז גורם מותר מוכח דין זה עכ"פ, דממ"נ אם נאמר דיש בולד תערובות של מוליד הי' אסור לכו"ע ובע"כ מוכח דליכא תערובות ממש ורק יוצא, ומדין גורם זו"ז מותר, ומאיזה טעם קא מיבעיא בש"ס כאן לאסור ע"י איסור של אבר אחד שהי' אסור בדין יוצא שיאסר הולד, ונשארו בתימה, אבל כ"ז הוא בשקלא וטריא של הש"ס, ובאמת מסיק הש"ס במסקנא דכל מכח לא אמרינן, דליכא כאן דין גורם כלל, דבאיסור אכילה ליכא דין גורם, ותערובות ממש של חלב ודם ואבר היוצא ג"כ ליכא ומשו"ה מותר הולד לגמרי, דמדין יוצא תלוי בדין הבהמה בכללה, וכיון שמחמת האבר לא נגרע שם הבהמה משם טהור הוי יוצא מן הטהור ומותר כנלענ"ד בענין זה בס"ד:

והנה נתבאר לנו מסוגית הש"ס דחולין ומדברי התוס' הנ"ל דחלוק דין יוצא מדין גורם לענין זה של מיעוט ורוב דבגורם אין חילוק דגם מיעוט חשוב כגורם ובדין יוצא אין מיעוט חשוב כלום ואם יצא מרוב טהור הוא טהור וכן נלענ"ד מוכרח עוד חילוק ביניהם לענין הא דכתבו, התוס'