שערי ישר חלק א רפ

ובהא דאמרינן בפ' בהמה המקשה ד' ע"ה ע"ב אמר רב משרשיא לדברי האומר חוששים לזרע האב בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה ופירש"י ז"ל אין לו תקנה שהרי הוא כמי שאין לו אלא סימן אחד מצד אמו שהסימן השני שחוט ועומד הוא שאין שחיטה נוהגת בו, ובהמה בחד סימן לא מתכשרא, והאי סימנא בתרא לא מצטרף לקמא שאין לך שהי' גדולה מזו, שהראשון שחוט משנולד, ולית לרב משרשיא הא דאמרן לעיל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא עכ"ל. ולכאורה דין זה תלוי בדין זו"ז גורם, דכמו בולד טריפה ובנולד מטמא וטהור לר"א דס"ל דמתילד מטמא וטהור אמרינן בפ"ק דבכורות ד' ז' דתלוי בדין זו"ז גורם, כ"כ הכא הי' ראוי להיות מותר או בלא שחיטה או ע"י שחיטה וכמו שנבאר, דהנה דמאן דשרי בזו"ז גורם שהטעם הוא כמש"כ דסובר דחצי גורם אין פועל דין על הנגרם, ומה"ט בנולד מטמא וטהור מותר הולד, שהטמא שהוא חצי גורם אין פועל דין איסור על הנגרם שהוא הולד, ומשו"ה מותר הולד וכ"כ נראה לכאורה דגם היכא דצריך דין התרה על הנגרם כ"כ אין חצי גורם פועל דין התרה על הנגרם אלא דבכל זו"ז גורם אין הנגרם מצטרך לכח התרה, דכ"ז שאין עלי' סבת איסור הוא ממילא מותר, ומשו"ה כיון שגורם האסור אינו פועל שום דין איסור להועיל על הנגרם, הוא ממילא מותר, דכל דבר שאין עלי' סבה לאוסרו הוא מותר, והנה כל בהמה וחי' הצריכים שחיטה נראה ודאי דסבתם אין באה מכח האב והאם שנאמר דהאב והאם גורמים על הנולדים מהם שיטענו שחיטה, דא"כ בהמה הראשונה מאין בא עלי' דין שחיטה, אלא ודאי כל בהמה וחי' צריכה שחיטה מצד עצמה, והנולדים מבני פקועה דמותרים בלי שחיטה עד סוף כל הדורות כדאמר רבי שמעון שזורי וכמו דפסק ביו"ד סי' י"ג, בע"כ סבת היתרם בלא שחיטה באה להם מכח האב והאם, באופן דלפי"ז אם נאמר דחצי גורם אינו פועל דין על הנגרם מהראוי בבן פקועה שבא על בהמה דעלמא שהנולדים ישארו על דינם כמו שהם שלא ישתנה דינם מכל בהמה וחי' דחצי גורם אינו מחדש על הנגרם דין חדש, וע"כ דין זה דרב משרשיא שהולד אין לו תקנה צריך ביאור, דלכאורה מהראוי להיות שדין הנולד ככל בהמה דעלמא דטעון שחיטה ושחיטתו מתירתו:

והר"ן כתב על האי מימרא דרב משרשיא וז"ל ואפילו למ"ד זוז"ג מותר, דכי איכא חד גורם דאיסורא וחד גורם דהיתירא הוא דמיקרי זו"ז גורם ושרי, אבל היכא דתרווייהו דהיתירא נינהו אלא שזה טעון שחיטה וזה אינו טעון משום זו"ז גורם לא אמרינן דלישתרי בלי שחיטה, אלא כיון שמצד אביו אינו צריך ומצד אמו צריך הרי הוא כמעות ואין לו תקנה עכ"ל. ומה דפשיט להו להראשונים ז"ל נעלם ונסתר לקטני השכל כמוני, ונלענ"ד די"ל דהכונה בזה דבכה"ג אין לומר דחצי גורם לא יגרום דין על הנולד, דהנה לומר דהאם הטעונה שחיטה לא תגרום דין שחיטה על הולד וישאר דין הולד שיהי' מותר בלא שחיטה, זה אי אפשר לומר כמש"כ לעיל דאף אם נאמר שהאם לא תגרום שום דין על הולד, אין הולד מותר בלי שחיטה, דהרי כל בהמה דעלמא צריכה שחיטה מחמת עצמה שלא מחמת גרמת האב והאם, ורק יש לדון להיפוך שהבן פקועה שהוא האב לא יגרום דין התרה, ולענין זה י"ל דכח היתר זה הבא מכח האב אינו דומה לכח איסור, דהיתר זה אינו כשאר מתירים שהי' הדבר כבר באיסור ואח"כ הותר, דבכה"ג נקרא התרה דין מחודש, אבל הכא מה דקים להו לחז"ל שהנולדים מבני פקועה מותרים בלי שחיטה עד סוף כל הדורות, אינו בגדר התרת איזה איסור, אלא שלא חל עליהם דין שחיטה מעולם, ונמצא דגם היתר זה הוא בגדר שלילה שלא חל על הנולד דין הטענת שחיטה, ומשו"ה לא שייך כ"כ לומר שהאב שהוא חצי גורם אינו יכול לפעול היתר על הולד, דבאמת אינו פועל להתיר אלא דמחמתו אין חל דין איסור, היינו דין הטענת שחיטה, דאף שאם הי' נוצר מעצמו הי' הדין שהי' צריך שחיטה, אבל כיון שנולד מדבר המותר בלי שחיטה והרי זה כנולד מן הטהור שהוא טהור, או שקים להו לחז"ל מטעם אחר שהנולדים מדברים שאינם צריכים שחיטה דמותרים גם הם בלי שחיטה, ועכ"פ ענין זה הוא דבכה"ג אין חל דין שחיטה, דמה שלא נוצר מעצמו רק ע"י מוליד שאי"צ שחיטה הרי זה כמו שחסרה בנולד סבה המצריכתו שחיטה ועל ענין כזה לא שייך לומר דחצי גורם אינו יכול לפעול דין זה, דעל חסרון סבה הפועלת איזה דין גם חצי סבה הוי חסרון, ומשו"ה דין הולד כחצי שחוט וכחצי אינו שחוט ואין לו תקנה כנלענ"ד בעזה"י:

אמנם דברי רש"י הנ"ל שהבאנו דכתב דרב משרשיא לית לי' ד' סימנים אכשר בי' רחמנא צריכים ביאור, דלכאורה מה שייך ענין זה לשם, דכאן אין ההיתר משום בבהמה תאכלו, דאיך שייך לומר דכל הנולדים אח"כ עד סוף כל הדורות ישתרו מכח בבהמה תאכלו, אלא שהם מותרים משום הנולד מן הטהור וא"צ שחיטה, ורק בבן פקועה עצמו שלא נולד מדבר השחוט רק ששחיטת אמו מטהרתו, ע"ז אמרינן דד' סימנים אכשר בי' רחמנא, דיש לו סימנים של האם המתירים אותו וגם סימנים דידי' יכולים להתירו, אבל הכא שנולד מדבר שאי"צ שחיטה כלל, איך שייך לומר בזה דיש לו סימנים לדין שחיטה, וכבר תמה על דברי רש"י אלו בחי' הרשב"א שם בסוגיא מטעם אחר, וז"ל והקשו עלי' בתוס' דאין לשון פירושו מחוור, דמש"כ דאין בהמה ניתרת בסימן אחד, אינו מתישב דאפילו היתה ניתרת בסי' א' אין לו סימן אחד, דכל אחד מהסימנים כאילו מחציתם שחוטים ואין כאן רוב סימן שאינו שחוט, שיהא ראוי לשחיטה, ואפילו לא היתה שהי' פוסלת בו כלל, לא הי' שייך להתיר בזה לפי שחצי הגוף הרי הוא כבשר וחציו מצד האם אינו שחוט כלל ואין שחיטה שיכת בי' לפי שאין לו סימנים, ואפילו למ"ד ד' סימנים אכשר בי' רחמנא