שערי ישר חלק א רעט

מה"ת או מפני שאין שם גופו של איסור, כפת שנאפה בעצי אשירה או שנתבטל מן הדין כחבית בחבית דאע"ג דאכתי מתסרי מדרבנן כיון דעכו"ם תופסת דמי' הקלו שיהא אותו האיסור קל ניתק משם, כיון דאיכא למימר שהוא חל על תמורתו מתוך שאיסור ע"ז תופסת דמי' אבל בשאר איסורים אין לנו. עכ"ל. והנה בתוס' פסחים ד' ע"ה כתבו להדיא דבפת אם יש שבח עצים בפת הוא איסור תורה יעו"ש. וכן כתב הב"ח ביו"ד סי' קמ"ב לענין בהמה שנשחטה בסכין של ע"ז שהבהמה אסורה מה"ת. אכן ברא"ש פ"ק דחולין איתא להדיא דאיסור זה הוא מדרבנן, יעו"ש. אח"ז ראיתי בתבואת שור סי' י' סק"ה שהאריך בענין זה, והוכיח מלשון הרמב"ם דס"ל שהוא איסור תורה, וכן הוכיח מלשון הרשב"א בחי' למס' חולין, ועיי"ש שכתב די"ל דגם הרא"ש מודה שאסור מה"ת בלי פדיון אבל פדיון מהני מה"ת, וכן כתב לפרש שיטת הרשב"א בדרך זה, דאף דע"ז אין לה פדיון אבל הנאה שבאה לו לאדם בגרמא שלה ואין כאן שום ממש אע"ג דאסור דאורייתא כיון שמסלקה לא נשאר כאן כלום, עיי"ש. ונלענ"ד בביאור ענין זה דכיון דמה דחל איסור על הדבר הנגרם, הוא משום שהושבח דבר זה בגרמת דבר האסור בהנאה, ואם יצויר דגם בלעדי דבר האסור הי' נשבח דבר הנגרם ודאי ליכא איסור כלל, ומשו"ה אם מטיל לים ערך מה ששוה השבח שבאה ע"י ע"ז שבדמים כאלה הי' מוצא להביא את השבח ההוא להנגרם ממקום אחר ממילא הותר האיסור, דעי"ז הוסר מן הנגרם סבה האוסרת, וכ"ז הוא מפני שאין בהנגרם דין איסור מחמת עצמו ואין בגופו תערובות מעצם דבר האסור, ויש לפרש כן גם בדברי הר"ן שהבאנו, דמש"כ שאין גופו אסור מה"ת הוא שאין מבגד ובפת גוף האיסור, אלא איסור התועלת שבאה מדבר הגורם דמשו"ה ראוי להיות שיהני בכל כה"ג הטלת הנאה לים המלח, אלא דרבנן אסרו ועשאוהו כגופו של איסור, ומשו"ה הקלו שיהני בע"ז שתופסת דמי' כנלענ"ד בענין זה. ובזה יובן ג"כ מה דאמרינן שם דמשו"ה שרו רבנן בירקות בימות הגשמים אף שמשביחים ע"י הנבי', משום דמה שמשביח בנבי' פוגם בצל, דלכאורה הוא דבר מתמיה שהוא כעין עשית חשבון עם האשרה, ומה ענין הנכיון הזה לנכות השבח שהושבח ע"י הנבי', ע"י ההפסד שהצל גורם, כיון דמ"מ בא שבח ע"י דבר האסור הוא הנבי', ועפ"י מש"כ בכה"ג מותר לכו"ע אף מדרבנן, כיון שע"י מה שזורע במקום שתהי' הנבי' יוגרם גרעון בהירקות ע"י הצל, חשבינן כאילו לא הוגרם שבח ע"י הנבי', וכן מה דאמרינן שם בהמה שנתפטמה בכרשיני ע"ז דתניא אידך פרה תרזה, דלכאורה כ"כ קשה מה תועלת שתרזה ויוכחש השבח, הלא אי אפשר לומר דמה שהושבח בגרמת הכרשינין יוכחש, אלא בשר אחר הוא שהוכחש והשבח עוד נמצא בבהמה והרי זה ג"כ כמו השלכת דמים לים המלח, אלא ודאי הענין כיון שבגרמת דין של הכרשינים נשאר הדין שתרזה והוי כמו שלא הוגרם שום שבח ע"י הכרשינין וכ"ז כיון שאין בבהמה שום ממש מעצמות הכרשינים אלא רק נגרם שבח, ועל ענין גורם אנו חושבים כ"כ דין הנגרם שתרזה ואין כאן גרמת שבח כלל כנלענ"ד בענין זה. ומה"ט נראה לי דגם באנסו בית המלך את גורנו דבחובו חייב לעשר, שיכול לפטור א"ע בדמים ואינו חייב ליתן תבואה משום דגם לבית המלך הי' יכול ליתן דמים בעלמא, ועוד שע"י דמים הי' יכול ליקח תבואה מן השוק וליתן לבית המלך ומשתרש ע"י המעשר רק שבח ממון ומשו"ה יכול לפטור א"ע בדמים דיותר מזה לא הוגרם ע"י המעשר:

ועפ"י מה שנתבאר ענין זה של איסור גורם הנה מה דפליגי תנאי ואמוראי בדין זה וזה גורם נראה לי דכיון דאין בדבר הנגרם שום חלק ותערובות ממש מן האיסור עצמו רק שבא בגרמת דבר האסור, י"ל בכה"ג דהוו שני גורמים גורם איסור וגורם היתר, דהאיסור הוא רק חצי גורם, גורם זה אינו יכול לפעול שום דין על הנגרם דחצי גורם לא חשוב גורם, או אפשר לומר להיפוך דחצי גורם כגורם שלם חשיב כיון דעכשי' בא השבח ע"י גורם איסור דאם הי' נחסר כח זה לא הי' בא התועלת הנרצה, וכעין שמצינו בשנים שעשו במס' שבת ד' צ"ג דממעטינן מקרא בשנים שעשו, ובלא"ה חשבינן כאילו כ"א עשה דבר שלם, יעשו"ש וכעין שכ' הסמ"ע ח"מ סי' קע"ו סקט"ו דבשור לחרישה חולקים בשוה דכל החלקים מצטרפים ואי אפשר לזה בלי זה הוי כאילו כ"א מביא את השבח. יעו"ש. ועל דרך זה פליגי אם חשוב כ"א כגורם שלם או להיפוך דחצי גורם אינו כלום, והנה מש"כ בתוס' ע"ז ד' מ"ט דאיסור גורם הוא רק באיסורי הנאה ולא באיסורי אכילה כיון שאינו אוכל האיסור עצמו, דלכאורה קשה דהרי פליגי תנאי בולד טריפה שנטרפה ואח"כ עיברה בדין זו"ז גורם, וכן פליגי בשאור של תרומה וחולין, דהוו רק איסורי אכילה, אבל באמת הדברים פשוטים, דבאמת בולד של טריפה הוא איסור עצמי דיוצא מן הטמא טמא, אבל אם להחשיבו כיוצא מן הטמא היכא שנוצר ע"י טריפה וכשרה זה תלוי בפלוגתא דפליגו בזו"ז גורם, דלמ"ד חצי גורם כגורם שלם חשיב, כ"כ חשוב בזה כיוצא מן הטמא, ולמ"ד זה וזה גורם מותר דחצי גורם אינו פועל שום דין, כ"כ אין חל על הילד דין יוצא, וכן לענין שאור של תרומה וחולין, דהיכא דהוי חד גורם אסור משום מעמיד דלא בטיל, ואם הי' בזה שני גורמים תלוי בפלוגתא דזו"ז גורם, דלמ"ד זה וזה גורם מותר חשבינן כאילו אין כאן מעמיד, ולמ"ד זו"ז גורם אסור, כ"כ הכא חשבינן לשאור של תרומה כמעמיד, והתוס' שכתבו דבאיסורי אכילה ליכא איסור גורם הוא רק היכא דליכא שום תערובות של האיסור עצמו דאז ליכא איסור גורם, אבל היכא דשייך באיסורי אכילה דין גורם, כמו בולד טריפה משום דין יוצא מן הטמא, ובשאור של תרומה משום מעמיד, אז אם הי' הדבר ע"י שני גורמים של איסור והיתר תלוי בפלוגתא דזו"ז גורם, והוא פשוט: