שערי ישר חלק א רסט

ונלענ"ד דסוגית הש"ס שם שקיל וטרי בהך צד אם נאמר יש שבח סממנים ע"ג הצמר, דאת"ל יש שבח קשה למה אינו משלם דמי צמרו ושבחו, דאל"כ ניפשוט האיבעיא דאין שבח סמנים ע"ג הצמר וכיוצא בזה מצינו כמה סוגיות בש"ס, וכן נראה לענ"ד בהא דהתפלאו רבים וכן שלמים בדברי תשו' הרא"ש כלל י"ב סי' ו' וז"ל וששאלת הנותן טבלא לאומן לצייר בה ציורים ששוחקים עליהם באיסקונדרי ואסרה על בעלי' אחר שצירה קודם שפרע לו שכרו אם יש כח בידו לאסור, תשובה כיון דקיי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי הרי אין לו בגוף כלום אלא שכר הוא דמיחייב לי' בעל הכלי ואין לו כח לאסור הכלי, ואפילו אם הי' האומן קונה בשבח כלי, היינו היכא שיש ממשות בשבח כגון שנתן לו עצים לתקן לו כלי, אבל לא עשה האומן אלא צייר בסמנים ואין בה ממש דאיבעיא לן בפ' הגוזל קמא ד' ק"א אם יש שבח סמנים ע"ג הצמר או לא כגון אם צבע קוף צמרו של ראובן בסממנים של שמעון אם חייב ראובן לשלם השבח שהשביח צמרו ולא איפשיטא הבעיא ואינו חייב לשלם, נמצא שלא קנה הצייר בצבע כלום, וכ"ת יכול לגרוד, אם יגרדנו אין בו ממש כדאמר התם במאי מעביר לה בצפון, צפון עבורי מעבר, ועוד כיון דאין אומן קונה בשבח כלי אין יכול לגורדו ולקלקל כלי' של בעה"ב עכ"ל, ועי' בקצוה"ח סי' ש"ו שהביא מתשו' הר"ש הלוי שהתפלא על דברי הרא"ש אלו מסוגית הש"ס דב"ק הנ"ל דמפורש בגמ' דגם בצבע שייך אומן קונה בשבח כלי ובקצוה"ח תירץ דכל אומן קונה בשבח כלי אין לו קנין רק בשבח לחוד ולא בכלי עצמה, ומשו"ה בצבע אין לו רק שבח בצבע ולא כגוף הצמר, וכיון דחזותא לאו מילתא לא מצי לחול איסור קונם על הצבע של הטבלא, אבל מ"מ שבחא דידי' נינהו ויכול לגורדו ג"כ, דהסמנים דידי', ומשו"ה כשהקדיחו א"צ לשלם רק דמי צמרא ולא משלם בעד השבח דשבח דידי' הוא, ע"כ תו"ד. ודברי' אינם מתקבלים לי, אם השבח אין בו ממש שאין חל קונם עלי' על מה יחול קנין השבח לומר דשל האומן הוא, ועכ"פ לתירוץ ב' שבתוס' הנ"ל אי אפשר לומר בשום פנים שיהי' בזה שבח ויהי' שייך בזה אומן קונה בשבח כלי, כיון דלא חשוב הנאה כלל אצל בעל הצמר, וע"כ אין דברי' מכוונים בזה, וכן מש"כ בנה"מ להטות כל דברי הרא"ש בתשו' על דבר קנין הסממנים עצמם דהוי כמו שהוסיף נופך משלו, וכ"ז שהטבלא עדיין ביד האומן אין אדם זוכה בשלו לאחר ונשארו הסממנים שלו ואפשר לאסור עלי' וע"ז כתב דצבע אין בו ממש וזכה בעל הכלי יעו"ש, אין בדברי' ג"כ שום טעם לשבח, ומלבד זה עיקר חסר מן הספר שאין דברי הרא"ש מורים כלל לענין זה, ולפלא בעיני מה שתמהו כולם על דברי הרא"ש והעלימו עינם מדברי תוס' דב"ק הנ"ל, וע"כ נלענ"ד דהדברים כפשטם דהרא"ש והתוס' יפרשו דסוגית הש"ס שם לענין אומן קונה בשבח כלי אזלא רק להך צד שנאמר יש שבח סמנים ע"ג הצמר, וזה פשוט:

אח"ז ראיתי בס' מחנה אפרים ה' משיכה סי' ו' וז"ל מי שנתן צמר לצבע וצבעו ואח"כ נגנב מרשותו של צבע מה משלם הצבע ולכאורה הי' נראה דמשלם לבעלים כמו שהי' שו' לאחר שצבעו לדידן דקיי"ל אין אומן קונה בשבח כלי, והכי אמרו בשמעתין דהגוזל, אבל כד דייקנא בה נראה דאינו כן דהא באותו פרק ד' ק"ב אמרו מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה, משמע דכל כה"ג דיש שבח סמנים ע"ג הצמר צריך שיקנה את הצבע לבעל הצמר, וכיון שכן ודאי כל שנגנב קודם שבא הצמר ליד הבעלים עדיין לא זכה בשבחא ואינו משלם אלא דמי צמרו בלבד, והא דקאמר תלמודא לעיל אבל הקדיחו לאחר נפילה נותן לו דמי צמרו ושבחו, היינו אי ס"ל דחזותא לאו מילתא היא, אבל לדידן דמספקא לן אין לחייב לצבע מספק, דדילמא יש שבח סמנים ע"ג הצמר וחשיב כאילו הוסיף לו נופך משלו, ולא קנאו בעל הצמר לאותו שבח עד שיבוא לידו, ומ"מ היכא דהקדים לו שכרו דהא ודאי קנה השבח בעל הצמר במעות שנתן, ובכה"ג ליכא למימר דאין מעות קונות דלא שייך הכא טעמא שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי' דכיון דהוי ש"ש תו לא מצי לומר הכי, עכ"ל, ולענ"ד דברי' הם מתמיהים דמלבד מש"כ לעיל דהוא דבר והפוכו שנאמר דהש"ס אזיל דוקא אי חזותא לאו מילתא היא אז אומן קונה בשבח, הנה לענ"ד הם כשגגה שיצאה מלפני השליט דלדברי' תלוי לענין קנין הסממנים עצמם שהם כנופך משלו אי חזותא מילתא או לא, וכן נוטים לזה דברי הנה"מ ובאמת לא על זה דנו בש"ס אי חזותא מילתא היא או לא, דעיקר השאלה והחקירה בזה בגמ' הוא אם הצמר הושבח ע"י יפוי המראה שע"י הצבע, דאם חזותא מילתא חשוב כמו שיש שבח בצמר, ומה שאמרו בגמ' ע"ג הצמר הכונה בזה שבצמר בפנימיותו ודאי לא הושבח כלל רק דאם יש שבח הוא רק ע"ג הצמר, כלומר צד החצוני של הצמר, ואם חזותא לאו מילתא ליכא כאן בצמר שום שבח, דיפוי המראה לאו כלום הוא, ובנוגע לעצם הסממנים אשר על פני הצמר ודאי אין בו ממש, דהרי ודאי לא שייך גרידה בזה, דרק בטבלא שאפשר שהטיח של צבע הוא עב וחשוב כדבר שיש בו ממש ואפשר לגורדו,, ומהאי טעמא דן הרא"ש בתשו' הנ"ל על ענין זה דיכול לגרוד את הצבע מן הטבלא, אבל בגדים או צמר שנכרכים ונקפלים אי אפשר שיהי' טיח עב שיש בו ממש דא"כ הי' נשבר ונופל ע"י כריכה וקפול כמובן, ומה שהוקשה להם במה קנה בעה"ב את הצבע ומדמים זה להוסיף נופך משלו דלכו"ע לא קנה הבעה"ב עד שיבוא לידו, נלענ"ד דלק"מ דלא מיבעיא בצבע של בגדים דהטיח אין בו ממש דודאי הוא נעשה כטפל לגבי הבגד, אלא אפי' בטיח עב כמו דמיירי הרא"ש בתשו' ג"כ א"צ מעשה קנין לזה, אלא אם מבטל האומן הטיח הזה לגבי הבגד הם קנוים לבעל הבגד, וענין זה שהטיח בטל לגבי הכלי הוא נמצא בכמה ענינים בש"ס כמו שאמרו במס' פסחים ד' מ"ה לענין טומאה וטהרה ולענין בל יראה, יעו"ש. וכיון שהוא בטל לגבי הכלי אין