שערי ישר חלק א רסב

שם בדין מטבע דלא בטיל אם הוא מה"ת כמו דמשמע מדברי התוס', יעו"ש:

והנה הרמ"א בחו"מ סי' רצ"ב במערב מעות חבירו לתוך מעותי' כתב בשם תה"ד דאם נאבד קצת אינו יכול לומר שלך נאבד, וכתב הסמ"ע דהטעם בזה כיון דאין קפידא לבעלים בין מטבע זו או אחרת הו"ל כאילו חתיכה אחת והחסרון הוא לפי חשבון, יעו"ש. ולכאורה לפי"ז לא שייך ביטול ברוב כיון דמיד שנתערב נתפשט קנין הגבוה על כל הכיס שיהי' להקדש קנין לפי הערך, וכמו שכתבנו לעיל דבדבר שהדין חל על כל התערובות ואין בזה דבר מסוים לומר שהוא האסור או המקודש אין כאן מיעוט ורוב מבטל ומתבטל, אמנם הלא שם כ"כ הדין במערב פירות חבירו בפירותי', כמש"כ בסמ"ע, ומקור הדין הוא בגמ' ב"מ ד' מ' ע"א דבנחסר יותר מכדי חסרונן מחשבים לפי חשבון ואינו יכול לומר שלך נאבד, ובהקדש הלא ברייתא מפורשת שהבאנו דשייך ביטול לולא מחמת דשיל"מ, אלא נראת דהטעם שם דכיון דליכא קפידא לבעלים על התערובות והנפקד עירב מדעת, הרי זה נעשה קנין שותפות ע"י העירוב כמבואר בסי' קע"ו בהמחבר וברמב"ם שם דקנין שותפות הוא התערבות וכיון דהבעלים אינם מקפידים ע"ז והנפקד עירב בכונה נעשו עי"ז משותפים שכ"א זוכה חלק בשל חבירו, ולפי"ז נראה לענ"ד דאם נתערבו פירות חבירו או גם מעותי' של חבירו שלא מדעת או בשוגג דאז יכול לומר כשנאבד שלך נאבד, באופן דלפי"ז לא שייך דין זה לפרוטה של הקדש שנפלה דלא עירב מדעת, וגם לא שייך הכא אין הבעלים מקפידים, והדרא הקושיא לדוכתה למה לא מעל מה"ת, הלא מהראוי שתתבטל הפרוטה ברוב חולין. וע"כ נלענ"ד דהרמב"ם סובר כסברת התוס' דמטבע חשיב ולא בטיל מה"ת, ואף דכל דברים החשובים ודבר שבממון דלא בטיל הוא רק מדרבנן, מטבע שאני, משום דבמעות שע"י התרבות של הפרוטות נשתנה הערך של הדמים, דלדוגמא אם הי' מעיקרא ז' פרוטות וכשנפלה פרוטה לתוכם, עכשי' סכום המעות הוא איסר, הרי ע"י התרבות משתנה ערך הדמים וכולם חשובים כדבר אחד, וכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון להגדיל את ערך הכסף, וניכר כל אחד בכל התערובות משום שע"י כל אחד משתנה סכום וערך הדמים, וכל דחשיב כאילו הוא ניכר אינו בטל מה"ת, דל"ד כסף לשאר חפצים המתערבים, דכל חפץ יש בו השתמשות כגופו לבד מדמי' וכל אחד הוא דבר בפ"ע וכשנתערב ונתרבה המספר לא נשתנה כ"א במהותו, ומשו"ה האחד שגרם לדון על התערובות הוא המועט והשאר הם רוב כנגדו ומבטלים אותו, אבל מטבע במטבעות שאין בהם שמוש עצמו רק ערך דמים וכשהם מרובים שם אחד להם וכגוף אחד הם שבהצטרפות הוא איסר או סלע ובחסרון פרוטא אחת נגרע שם זה כמו שנגרע ע"י חסרון של הרבה פרוטות, נמצא דלענין שם איסר או סלע אין הפרוטה כמיעוט לגבי שאר פרוטות דהרי הם נחשבים כגוף מוצק אחד, שאין בו מיעוט ורוב, ורק במה שנוגע להבעלים אם לא נעשה בזה ענין שותפות כל אחד הוי בעלים על פרוטה שלו דאצלם הוא דבר נפרד בקנין וזכות שלהם, אבל בדין הביטול שיסודו מצד החפצים וכשאנו דנים על החפצים מצד עצמם כולם כאחד הם כמטבע אחת, סלע ואיסר, ומשו"ה ליכא בזה תורת ביטול ודין הקדושה שעל הפרוטה לא נתבטל, כנלענ"ד. אמנם כ"ז מסתבר רק לענין דין בעלים, אבל לענין איסור מחמת קדושה שעל המטבע, מיסתבר לומר שאין בזה ענין הצטרפות, ולכן שיטת הרמב"ם עדיין לא נתישבה בזה:

ובכ"מ בפ"ז מה' מעילה כתב על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל וא"ת ליבטל ברובא יש לומר דדבר שיש לו מתירים הוא, א"נ מטבע חשיב ולא בטיל, עכ"ל. ודברי' מפליאים דנראה דסובר דגם דין דיש לו מתירים לא בטיל הוא ג"כ מה"ת ותמיה זו תמה המל"מ שם, יעו"ש. וביותר תמוה דהלא גמ' ערוכה היא בב"מ ד' נ"ג לענין מע"ש דהא דלא בטיל משום דהוי דשיל"מ הוא מדרבנן אבל מה"ת בטיל דמבואר שם דחצי פרוטה שנפלה לא מצטרף לפדיון חצי פרוטה שלא נתערבה משום דאורייתא ודרבנן לא מיצטרפי, יעו"ש. וכן משמע מפשטות לשון הברייתא בנדרים דף נ"ח שהבאנו לעיל דקתני לא נתנו בהם חכמים שיעור, דלשון זה מוכיח דהא דדבר שיל"מ לא בטיל הוא מדרבנן, וכן כתבו כל הראשונים, רש"י בפ"ק דביצה הובא דברי' בב"י ריש סי' ק"ב, וכן כתב הר"ן בפסחים פ' כל שעה, וכן פסק המחבר עצמו בסי' ק"י דדבר שיל"מ שנתערב דלא בטיל ואח"כ נפל אחד מהם לים דהותרה התערובות משום דתולים שהאיסור נפל, דהטעם בזה דבדרבנן אני אומר "שאני אומר" ולישר דברי הכ"מ נלענ"ד דיש מקום לומר דשאני דבר שיש לו מתירים דהקדש משאר דשיל"מ. עפ"י מה דכתב הרא"ש והר"ש בהא דתנן בפ"ה דתרומות סאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה השני' הרי זו אסורה ור"ש מתיר משום דר"ש לטעמי' דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, כ"כ הכא כיון דצריך להרים כמורם דמי וכאילו כבר נסתלקה הראשונה, וכבר נתבאר בדברינו לעיל ענין זה באורך - ולפי"ז כיון דבתערובות פרוטה של הקדש לתוך חולין דעכ"פ צריך להרים מדין תורה, דממונא לא בטל וצריך להחזיר פרוטה אחת מכיס זה לרשות הקדש, וכשמחזיר פרוטה אחת מסתלק האיסור מהפרוטה של הקדש בכל מקום שהיא דהתשלומים הוי כפדיון, משו"ה אין הפרוטה של הקדש מתבטלת דהרי עומדת להסתלק מזה וכאילו כבר נסתלקה, היינו דחשבינן כאילו היא בפ"ע וכמו שכתבו שם לענין תרומה דאינה מצטרפת עם הסאה השני' לאסור את התערובות, כ"כ אינה מתבטלת בתוך התערובות, וכמו שכתב שם הרא"ש בפ' גיה"נ, שהבאנו לעיל דברי' באורך, יעו"ש ותרומה בטלה מה"ת, אף דצריך להרים, הוא דהרמה אינה מועלת להסיר את קדושת התרומה מהתרומה, דאין פדיון לתרומה, וגם עיקר דין הרמה הוא