שערי ישר חלק א רסא

לפימש"כ מובן הענין בטוב טעם, דעיקר זכית השבט בהאי סאה תרומה הוא מחמת שהיא תרומה, ואם תפקע מזה דין תרומה אז פקע גם זכית השבט ורק לאחר שזכה בה כהן בפרטות ע"י נתינה דנעשה כממונו אז אין קנינו תלוי בדין תרומה שבו, אבל כ"ז שלא זכה בו כהן פרטי וכח זכייתם ותביעתם הוא מצד יחס שבט הכהונה, אם יופקע דין תרומה מן החפץ בטל כח זכותם, כנלענ"ד. אמנם יש לדון בזה מדין משתרשי לי' כמו באנס בית המלך גורנו אם בחובו חייב לעשר, אף דהוי ממון שאין לו תובעים דבע"כ הטעם בזה כיון דאיכא דין במתנות כהונה דאם ליכא כהן הכא שיחליף בדמים ויתן הדמים לכהן וללוי, חשבינן הכא מה שנשתייר בביתו מן הדמים, כאילו נעשה מן המעשר דמים, וחשבינן כאילו עכשי' בביתו מתנות כהונה בעין, ומדברי תוס' שהבאנו משמע דמדין פטור אף מדמים, ולשיטת הר"ן בחולין דמתרץ קושית תוס' באוכל מתנות כהונה דאינו חייב משום דמשתרשי לי', וכתב הטעם משום דרק היכא דלא נפקע דין נתינת מתנות כהונה, כמו באנס בית המלך, חייב דמשתרש מחמת מתנות כהונה, אבל באוכל או בלא הספיק ליתן עד שצבעו שהפקיע מצות נתינה פטור, דמתרבה ממונו אחר הפקעת דין מתנות כהונה, ולשיטתו גם בביטול ברוב משתרש לאחר הפקעת דין תרומה, אבל לשיטת תוס' צ"ע, אולם י"ל דשאני ביטול ברוב דעיקר הסיבה שנתרבה ממונו באה ע"י הרוב שהוא ממונו ולא ע"י המיעוט, ועכ"פ לא עדיף מזה וזה גורם ובזכית גורם יש לדון אם חצי גורם מהני. ואכ"מ. ועי' בפמ"ג בענין כזה בסי' ק"ט במ"ז סק"א שכ' בנתערב חתיכת איסור של ראובן בב' של שמעון דכתב שם דצריך לשלם דמי חתיכה מעליא, וכתב דיכול לסלקו בזוזי, ולא אדע למה יכול לסלקו בזוזי כיון דהחתיכה שהותרה של בעלים היא, וגם מש"כ דאם היתה אסורה באיסור הנאה פטור לגמרי דאפקורי מפקר להו וזכה לו חצירו, אינו פשוט דהרבה ראשונים סברי דאיסורי הנאה יש להם בעלים ושל בעלים נשבח, ואכמ"ל בזה:

ובס' נתיבות המשפט סי' רכ"ט אחר שכתב שם לבאר את סוגית הש"ס דביצה בענין ממונא לא בטיל העלה לדינא בצרורות שנתערבה בחטים של ראובן אף שלא זכה ע"י חצירו, כגון שדש בגרנו של שמעון נעשו הצרורות שלו ע"י ביטול ברוב, דרק דבר השוה ממון לא בטיל אף שהוא הפקר ודבר שאינו ממון בטל ונעשה קנוי לבעלים של הרוב, ועיי"ש שמפרש דמשו"ה חייב בבורר צרור מגרונו של חבירו משום דקנה לה בעל החטים ע"י ביטול ברוב ומפרש שם דהקושיא היא מבורר צרור לר' אבא דס"ל דממונא לא בטל והוכיח מר"ז דגם ממונא בטל וזה רחוק ממרכז האמת, ועוד הרי קאמר בלשון זה ולא שמיע להו, ואם על ר' אבא קאי הי' צריך לומר לא שמיע לי', ובעיקר הענין לפי"מ שבארנו ביסוד החקירה והשאלה בסוגיא זו הוא מפני שענין הקנין ודין בעלים אינו דין שעל החפץ אלא בבעלים ורק בתולדה מן קנין הבעלים נקרא החפץ קנוי לבעלים ונשתנה רשותו, שהוא דבר מוכרח, כיון שהשור שייך לראובן נקרא שור של ראובן, ומתילד מזה כמה דינים הנוגעים גם לדיני החפץ כמו שביתת בהמה בשבת ולענין עכו"ם של ישראל וכל כה"ג, ומשו"ה ממונא לא בטל, ובכ"ז לפי המסקנא בכל הדינים המתילדים על החפץ בטל ברוב, רק הקנין בעצמו שסבתו הוא בכח וזכות הבעלים ענין זה לא בטל, ולפי"ז גם בדבר שאינו של ממון ולא שייך ביטול שיזכה עי"ז הבעלים של הרוב, כיון דהביטול אינו מהני רק לחדש דין הרוב על המיעוט ודין זה של הרוב אינו בהחפצים רק בבעלים של החפצים, וזה לא יתכן לומר דעי"ז שיתקרא על המיעוט שם בעלים על הרוב בזה יזכו הבעלים, אמנם בדיני הזכיות הבאים לבעלים מחמת החפץ יש לדון דיהני גם לממון כגון אם נתערב חולין ברוב תרומה שלא זכה בה כהן או ברוב הקדש או גם בלקט שכחה ופאה כיון דע"י ביטול ברוב נעשה המיעוט כהרוב וכמו בדין הרוב נעשה זכות הבעלים ע"י דין החפץ, כ"כ בדין המיעוט, וזה מסתבר, ובאמת לא שייך כלל בטול ברוב בצרורות המעורב בחטים לפימש"כ בתוס' יבמות דף פ"ב, דהא דאמר שם בקב חטים בשעורים דמתבטל הוא דוקא בקמח, אבל בלא"ה לא שייך בטבל דאפשר לברורי, יעו"ש:

פרק כד ובהא דתנן במס' מעילה ד' כ"א ע"ב נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע, וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס, וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מה' מעילה ה"ו ובתוס' שם ד"ה פרוטה של הקדש, הקשו ליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובא ודבר שיש לו מתירים דלא בטיל מדרבנן הוא, ועיי"ש בהג"ה מצ"ק שכתב להגיה די"ל דמעילה מדרבנן קאמר, יעו"ש. וזה אינו עולה לתרץ בדברי הרמב"ם דסתם לכתוב דין מעילה דמשמע ככל מעילות, ובה' זו בפ"א ה"ו כתב יש דברים שאין חייבים עליהם מעילה מדברי תורה אבל אסור להנות מדברי סופרים והנהנה מהם משלם קרן בלבד ואינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם, עכ"ל. ובס' עין יצחק ח' או"ח סי' כ"ו כתב דלשיטת הסוברים בנבילה שבטילה בשחוטה דבטלה ברוב רק למגע ולא למשא שהוא מה"ת, כמש"כ הר"י קורקס ליחס שיטה זו להרמב"ם ניחא, דאם הוציא כל הכיס מעל דהוי זה כטומאת משא, אבל זה רק אם הוציא בבת אחת אבל אם הוציא בזא"ז גם בטומאת משא אינו מטמא, ולפי"מ שנתבאר בדברינו לעיל פ"ז דכל היכא שהמיעוט מונע הנהגת הרוב לעולם שייך ביטול גם היכא שמשתמש בב"א כמו בבגד שאבד בו חוט אחד של כלאים, וכן לענין תערובות חמץ לענין בל יראה, נסתרים דברי העין יצחק, דהמיעוט של הקדש מונע השתמשות של הרוב, ועי' בכ"מ בהלכה זו ובמל"מ מה שפלפל