שערי ישר חלק א כו

פרק ח ועתה עלינו לבאר לשיטת הרשב"א והר"ן דספק איסור לחומרא מה"ת מהו סוג איסור זה והחילוק שבין ספק איסור לודאי דהנה לא פורש בדבריהם מקור מה"ת לאיסור זה ורק הוכיחו מהש"ס כן וכנראה דלשיטתם איסור זה מסברא הוא דכמו שמחויבים אנו לשמור ודאי ל"ת, כן עלינו לשמור את הספיקות וסברא זו היא מכללי משפטי התורה לשיטתם וכן משמע מהא דהביא הרשב"א דברי רש"י לסייע לשיטתו מש"כ בפ' עשרה יוחסין דעל הספק איכא אזהרת ספק לאיסורא הבאנו בפ"א את לשונו בס' תוה"ב מלשון זה משמע דליכא קרא מפורש לאסור את הספיקות דאם הי' איסור מיוחד על הספיקות הי' ראוי לומר אזהרת ודאי על הספק ומדכתב דעל הספק איכא אזהרת ספק מוכח דספק אזהרה זו עצמה חשוב כאזהרה, ולפמש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם דגם לשיטתו ראוי לאדם לפרוש מספק איסור עיקר ההבדל במחלקותם דלדידהו סברא זו הוא משפט התורה שאנו מפרשים דכן הוא כוונת התורה דמאזהרת הודאי נלמוד אזהרת ספק על הספק, אבל עכ"פ איסור זה שאנו מוגדרים מה"ת שלא להקל בספק איסור הוא איסור ודאי כמש"כ הרשב"א בלשונו הבאנו דברי בפ"א בזה"ל דספיקא דאורייתא כודאי מן התורה עכ"ל. ולפ"ז גם אם באמת קמי שמיא גליא דהיתרא הוא מ"מ קודם שיתברר לפנינו ענין היתר זה הננו מצווים שלא לעבור ואם עבר עשה איסור ודאי על כל צד ואם באמת פגע באיסור נכשל באיסור כפול ואם בהיתרא פגע עבר רק על איסור המחודש ע"י סבת הספק:

ובזה יתבאר לנו מש"כ הרשב"א הובא להלכה בשו"ע יו"ד סי' ק"ב בספק ביצת טריפה שנתערב דלא הוי כדבר שיש לו מתירין משום דאין המתיר עתיד לבוא בודאי יעו"ש. היינו דאם ימתין עד שיתחיל התרנגולת להטיל ביצים ויתברר שהוא וביצתה כשרים ואז יהי' היתר שלא מדין ביטול ומפני זה הי' ראוי להיות כדבר שיש לו מתירין דלא בטל אלא מפני שאין עתיד לבוא בודאי שמא לא יבוא לידי בירור משו"ה אינו חשוב כדבר שיש לו מתירין זהו תוכן דין זה. ולכאורה הוא תמוה דדבר שיש לו מתירין אינו נקרא אלא אם עכשי' הוא דבר האסור ואח"כ יותר האיסור והכא בספק טריפה לא שייך ענין זה כלל לדין יש לו מתירין דאם טריפה היא לעולם איסור זה לא יותר ואם כשרה מתחילה מעולם לא נאסרה וממ"נ מותר לאכול ע"י ביטול ברוב אם טריפה היא ודאי הרי בטלה ברוב ואם כשירה היא ודאי לא גרע דא"צ לביטול ולמה נסיק אדעתין שלא תהי' מותרת באכילה עד שנמתין שתטיל התרנגולת ביצים מחדש שענין זה אינו דבר המתיר רק סימנא בעלמא לגלות על הדבר מעיקרא והגילוי זה לכאורה למה יזיק עכשי' לחוש שמא מותרת היא וזה דבר שאין לו שחר. אבל לפמש"כ דבכל ספק איסור איכא איסור נוסף מלבד עצם האיסור שהוא בספק איכא איסור ודאי שלא לאכול בשעה שהדבר בספק אף אם קמי שמיא גליא דדבר המותר הוא וכשאנו רוצים לאכול ביצת ספק טריפה ע"י ביטול ברוב אנו מתירין איסור ודאי ע"י ביטול דעל הביצה איכא עכשי' איסור ודאי מלבד איסור טריפה שהוא ספק ואיסור ודאי זה יותר כשיתברר הדבר דמותרת היא והי' ראוי לומר דחשיב כדבר שיש לו מתירין ומשו"ה צריך הרשב"א לחדש טעמו מפני שאין המתיר עתיד לבוא בודאי. וכן נראה מדברי הצ"צ שהובא בפרי מגדים בפתיחה לה' תערובות חלק ג' פ"ג בזה"ל דספק טריפה הוא אמינא דשיל"מ דמ"מ איסורא עביד דאוכל בספק איסור דאשם תלוי בא על הספק ואפי' נודע לו אח"כ שאכל שומן לא הוי כמביא חולין לעזרה וביצה כה"ג נהי דלא חייב אשם תלוי דלא איקבע איסורא מ"מ איסורא איכא עכ"ל. וכוונתו להוכיח דאיסור ספק הוא איסור ודאי עד שיתברר דהרי מביא אשם תלוי ואם נודע אח"כ כוונתו אחר שנזרק הדם לא אמרינן איגלאי למפרע שהי' חולין בעזרה דמעיקרא קודם הידיעה הי' דין ודאי על אשם תלוי דאל"ה איך מביא אשם תלוי שמא יתברר שלא חטא והפמ"ג שמסתפק בדין אם נודע קודם זריקת הדם תמוה דמשנה ערוכה בריש פרק המביא בכריתות אם משנשחט נודע לו ישפך הדם והדבר יוצא לבית השריפה יעו"ש:

ואף דלכאורה עדיין תמוה כיון דעצם איסור טריפה אין לו מתירין ובטל ברוב מה איכפת לן אם האיסור הבא ע"י ספק יש לו מתירין כיון דהלך מזה עצם האיסור ממילא ליכא כאן ספק איסור והותר איסור הנוסף שלא מחמת ביטול ברוב דספק איסור אי אפשר להיות רק אם יש לחוש שמא איכא ודאי איסור וכיון דליכא חשש ודאי טריפה דכבר נתבטל ברוב איך יהי' בזה ספק איסור, אמנם כיון דחז"ל אמרו דדבר שיש לו מתירין אינו בטל היינו שעשו חז"ל דבר הבטל ברוב כדבר האסור קצת ואמרו עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר רק במקום דאין תקנה הניחו על דין תורה ובמקום דאפשר להמתין לאכול בהיתר גמור אסרו לאכול ע"י ביטול ומשו"ה אף דעצם איסור טריפה אין לו מתירין ובטל ברוב אבל איסור קצת עכ"פ איתא רק אם לא הי' שום תקנה לאכול באופן היותר מותר התירו חז"ל וכאן בספק טריפה דעכשי' עכ"פ איכא איסור קצת על כל צד שיהי' בין אם הוא היתר במציאות בין אם הוא איסור ואיכא אפשרות שתאכל בהיתר גמור משו"ה יש מקום לומר דהוי דשיל"מ והוצרך הרשב"א לחדש הטעם דבדבר שאין המתיר יבוא בודאי לא הוי דשיל"מ ונכון הוא. ובס' כו"פ כתב בזה בסי' ק"ב דברים רחוקים. יעו"ש:

ובזה יפתח לנו דרך חדש באיזה כללים בדיני תערובות דהנה קיי"ל להלכה דכל ספק איסור מה"ת ונתגלגל בדרבנן. לא אמרינן ספק דרבנן לקולא ואב לכולן הוא ספק דרוסה שנתעכב