שערי ישר חלק א רנז

איסור הוצאה שאינה מחמת גרעון זכות בעלים הרי זה כשאר איסור והיתר ומתבטל המיעוט בתוך הרוב, ונראה דלמסקנא מבאר אביי מה שאמר תחילה לחלק בין איכא תובעים לליכא תובעים הי' כונתו לחלק דלענין הנוגע לבעלים כל דיני' קיימים שכח הבעלים לא נפקע מחמת שדיניה' הם בעצמו' הבעלי', ודין האיסור המסתעף הוא חל על החפץ, ורק רב ספרא הי' סובר בדברי אביי שמחלק בין מים ומלח שנטלו מדעת בעלים בקנין שאלה ומתנה, ובין מים ומלח שנתערבו בעיסה שלא מדעת בעלים. כנלענ"ד בסוגיא זו בעזה"י:

והנה בהא דאביי השיב לי' לרב ספרא בתחילה לחלק בין דין ממון שיש לו תובעים לבין הנידון של מתני' שאין לו תובעים, ואח"כ השיב לו אביי עוד חילוק אחר בין ממונא לאיסורא, נלענ"ד דגם לפי מה דהשיב אביי במסקנא דעיקר החילוק הוא בין ממונא לאיסורא לא הדר בי' מתירוצא שהשיב בראשונה, דאל"ה הי' צ"ל אלא אמר אביי, והוא משום דגם לפי המסקנא איכא חילוק בין ממון שיש לו תובעים או לא, היינו דגם לענין איסורא דאמרינן דלעולם מיבטל בטל הוא דוקא אם האיסור אינו מסבת תביעת הבעלים, כמו איסור תחומים ושביתת בהמתו וכדומה כל כה"ג שהסיבה הגורמת את הדין עכשי' אינו תלוי בקפידת הבעלים, אז אף היכא שקנין הבעלים היא סבה עיקרית להאיסור כמו בשביתת בהמתו, שאם הי' נפקע עכשי' קנין הבעלים לא הי' האיסור מתקים, אבל כיון דמה דאסור עכשי' כ"ז שהיא קנוי' לבעלי', אינו משום פגיעת זכות הבעלים ותביעתם, ע"כ עיקר דין האיסור עכשיו הוא חל על הבהמה שאסור לעשות מלאכה עמה, והרי זה דבר האסור כשאר איסורים, ואם תתערב בהמת ישראל ברוב בהמות של הפקר או של נכרים, מהראוי דתתבטל כשאר איסורים המתבטלים, אבל אם האיסור עכשי' הוא מחמת תביעת הבעלים וחסרונם אז גם האיסור אינו מתבטל, ומה"ט נראה ברור דבנתערב קב חטים של אחד בתוך עשרה קבים של חבירו מלבד הדין תשלומים איכא גם איסור גזל, שאם יאכל בעל העשרה קבים את כל החטים הוא עובר באיסור גזל, דבכה"ג אין האיסור בעצמות החטים, אלא בתביעת הבעלים וזכותם תלוי האיסור וע"ז לא מהני ביטול, ולפי"ז נלענ"ד שאם ראובן אסר נכסי' על שמעון באופן שהאיסור חפצא הוא חל על נכסי' ולא על גופו כמו ככרי עליך, ונתערב דבר מנכסי' בתוך חפצים של שמעון דהמיעוט בטל ברוב, דאף שדין האיסור תלוי בקנינו של ראובן, אבל עכ"פ האיסור עכשי' אינו משום פגיעת קנין וזכות של ראובן, רק איסור קדושה וקונם שחל על החפצים של ראובן, ועל איסור זה שייך ביטול כביטול שאר איסורים, אבל אם אסר הנאתו על שמעון דאיסור חפצא הוא גופו של ראובן, ומה שאסור לשמעון להנות מנכסי ראובן הוא משום דכשנהנה מנכסי' הוא נהנה מראובן, וחילוק זה בין אוסר הנאתו לבין אוסר נכסי' הוא מבואר ומפורש בגמ' ומפרשים במס' נדרים, ובאוסר הנאתו אם נתערב מנכסי' לתוך של אחרים ודאי דלא בטל ברוב כיון דממונא לא בטל וכשנהנה מתערובות זאת עכ"פ הוא נהנה משל ראובן, ולפי"ז בהא דהקשה בס' עין יצחק ח' או"ח סי' כ"ו ממשנה דנדרים ד' מ"ח דאיתא התם באומר הריני עליך חרם ואת עלי שניהם אסורים בדבר של אותה העיר וכו' רחבה, ומרחץ, וביהכ"נ, תיבה וספרים, אמאי לא מיבטל חלק היחיד ברוב היתר מה ששייך לכל העיר, יעו"ש דפלפל באורך בענין זה עפ"י סוגית הש"ס דביצה הנ"ל. ולפימש"כ הנה בענין זה דאסר בלשון זה הכונה שאוסר הנאתו עלי', וכן כתב שם הר"ן במשנה, ובכה"ג ודאי לפי מסקנת הש"ס דאיסורא בטל וממונא לא בטל לא קשה דליבטל ברובא כיון דקנינו לא בטל ממילא כשהוא נהנה הוא נהנה מהמדיר, אבל באוסר נכסי' נראה ודאי דאם נתערב שפיר בטל, ובס' הנ"ל לא ירד לעומק הדברים כראוי, ועי' שם בענף ו' כי לדעתו הוא תלוי בדין תחומים דלמאן דסובר דתחומים התלוי בקנין ממון בטל איסור הוצאה המסתעף ע"י קנין ממון, כ"כ בנידון האמור במשנה הריני עליך חרם מהראוי, להתבטל, ובאמת אינו כן דל"ד לתחומים כמש"כ, ובאוסר בלשון ככרי עליך נלענ"ד דאף לפ"מ שסובר ר' אבא דכיון דממון לא בטל גם איסור תחומים אינו מתבטל, בכה"ג מיבטל בטל דבתחומים. קנין השביתה הוא אצל הבעלים וקנין הבעלים גורם הדין שיהי' חפצי' כרגלי', אבל בנדר קונם ככרי מה שאסור על המודר הוא משום קדושת קונם ולא משום קנין הבעלים, וקנין הבעלים הי' רק סבה שיהי' היכולת ביד המדיר לאסור את הכיכר, אבל כשחל האיסור אין סבת הדין מחמת קנין של המדיר, ואף שאם הי' נפקע קנינו של המדיר הי' נפקע גם האיסור, משום דאינו ככרו של המדיר, אבל מ"מ אין סבת האיסור מחמת קנינו בהאי ככר אלא שהוא זמן בהמשכת האיסור, וזה ענין מוכרח דאי אפשר לומר שהקנין של הבעלים הוא החפצא שעלי' חל האיסור דהוא דבר שאין בו ממש, וע"כ חפץ הנאסר הוא גוף הככר, והקנין שבו הוא זמן להמשכת האיסור, ולפי"ז גם לר' אבא בכה"ג בטל האיסור ברוב היתר דל"ד לדין תחומים ולרמות לדין תחומים אפשר לדמות רק הענינים שהבאנו כמו איסור שביתת בהמתו, חמץ ועכו"ם, שהאיסור תלוי בקנין, דבכל אלה לסברת ר' אבא כיון שהקנין לא בטיל גם האיסור לא בטיל אבל בקונם כיכרי עליך אף שזמן האיסור לא בטל אבל האיסור בטל, כנ"ל, ולענ"ד הדברים ברורים כמש"כ:

ולענין דין הקדש שנתערב בחולין דתנינן בברייתא הובא במס' נדרים ד' נ"ח ר' שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירים כגון טבל, מע"ש, הקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור. יעו"ש דמוכח להדיא דמה"ת ברובא בטל כמו מע"ש וטבל, אף דממונא לא בטל, באופן דגם מה"ת חייב לשלם בנתערב הקדש ברוב חולין, מ"מ האיסור בטל, אף שהאיסור תלוי בקנין הממון שיש לרשות הגבוה, וכן כתבו להדיא בתוס' במס' מעילה ד' כ"א בנפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס דמה"ת בטל, ענין זה צריך ביאור, דמש"כ בס' עין יצחק שם לחלק בין