שערי ישר חלק א רנה

נתיבות המשפט סי' רכ"ט כ"א לפי דרכו ולא נתקבלו לי דבריהם, וע"כ נלענ"ד לפרש סוגיא זו עפ"י דרך חדש שבזה יתבאר לנו כללים חדשים בדיני הביטולים, בעזה"י, והנה ביסוד דין ביטול ברוב אם שייך גם בדיני ממונות נראה בפשטות דכיון דעיקר דין ביטול ברוב ילפינן מאחרי רבים להטות ומקרא זה נדרש גם לדיני ממונות, ולענין רובא דאיתא קמן היכא דליכא מוחזק לכו"ע אזלינן בתר רוב, ומהראוי להיות דגם לענין ביטול ברוב לא יהי' חלוק דיני ממונות מדיני איסור והיתר, ולענין ביטול ברוב לא שייך לחלק בין היכא דאיכא חזקה של מוחזק או לא, דרק לענין בירור הספיקות שייך חילוק זה ולא לענין ביטול הודאית, וכן מוכח להדיא מכל השקלא וטריא בסוגיא זו, דאם נימא דבדיני ממונות לא נאמר כלל זה לגמרי, מה מדמה ר' אבא דין תחומים לדיני ממונות, אלא נראה דמה דפשוט לי' לר' אבא דממונא לא בטיל הוא עפ"י וסוד אחר, דהנה בעיקר דין הביטול שהמיעוט מתבטל ע"י הרוב שבפשטות הוא הפקעת הדין של המיעוט שלא יוגרם על ידו השתנות דין של המרובים, אבל באמת י"ל דכ"ז שלא נתבטלה סבה הגורמת את הדין לא יופקע הדין, ומשו"ה מהראוי למצוא בכל דבר המתבטל ברוב שתתבטל הסבה הגורמת את הדין, והנה בחלב שנתערב בתוך השומן כשבטל ברוב נוכל לומר שהתורה אמרה שהחלב מתבטל כאילו אינו וכמו שלא הי' בזה חלב כלל, אם לא היכא שנותן טעם דהוי כאילו ניכר האיסור, וכן בטריפה שנתערבה בבשר כשר, חשוב כאילו אין כאן סבה האוסרת, כאילו הוסרה מכאן הסבה שגרמה לאיסור, וכל זה שייך בדינים שהסבה הגורמת הדין הוא בעצמות הדבר של המיעוט המעורב, אבל אם יצויר איזה דין שראוי להתנהג עם המיעוט שסבתו אינו בתוך החפץ כלל, רק ע"י סבת דין שחוץ לחפץ אז לא שייך שיתבטל המיעוט בתוך הרוב כיון שסבת השתנות של המיעוט מן המרובים אינה תלוי' בהמתערבים כלום ואין כאן מבטל ומתבטל:

ולפי"ז יש לדון בדיני ממונות שעיקר סבת הדינים הוא קניני הבעלים וזכותם, אם סבה זו חשובה סבת החפצים או סבת בעלי החפצים, והנה בכל חפץ הקנוי לבעלים יש בזה שתי הבחנות מצד הבעלים ומצד החפץ, היינו דלבעלים יש להם שליטה וכח על החפץ ומחמת זה נקרא שם בעלים על החפץ, דעי"ז מתחדשים דינים גם על החפץ לענין דיני ממונות וכן לכמה ענינים של איסור והיתר כמו איסור תחומים:

ואיסור שביתת בהמתו בשבת, ולענין חמץ בפסח ועכו"ם של ישראל וכדומה, והי' דן ר' אבא דבנתערב קב חטין שלו בשל עשרה קבין של חבירו לא שייך ביטול, היינו אף דבהשקפה מצד הדין של תשלומים גם דין החפץ מסייע לזה, דאם הי' חפץ דלית בי' דין ממון, אינו מתחייב האוכלו בתשלומים, אבל באמת עיקר הסבה בזה הוא כח הבעלים וזכותם, ומשו"ה כיון דעיקר הסבה אינו קשור בעצמות החפץ אלא בכח זכות הבעלים והשינויים שבין חטים שלו לשל חבירו אינו שנוי בהחטים אלא בבעליהם ומשו"ה אין כאן מבטל ומתבטל, ועפי"ז דן ר' אבא דגם לענין דינים המסתעפים על החפץ כמו איסור תחומים שסבה הגורמת הוא רשות הבעלים כיון דלא שייך ביטול על הסבה אין כאן ביטול כלל שהדין לא נפקע רק ע"י התבטלות הסבה והסבה אינה בטלה מטעם שאינה על החפץ אלא מדבר שחוץ לחפץ, ולר' אבא כ"כ בכל איסורים המסתעפים מקנין הבעלים כגון לענין שביתת בהמתו, וחמץ ועכו"ם, כל כה"ג לר' אבא מהראוי שלא יועיל ביטול ברוב, והנה מה שצייר ר' אבא דוקא מין במינו, נראה לי די"ל דס"ל דשאני דין ביטול מין במינו ממין בשאינו מינו, דמין במינו כיון דהם שווים באיכות גופיהם אינם מבטלים זא"ז שיהי' נחשב כאילו בטל עצמותם ונתהפכו לדבר אחר, ונוכל לצייר רק שבטלה סבה הגורמת את הדין, אבל מין בשאינו מינו חשבינן כאילו בטל עצמות המיעוט, וכמש"כ הר"ן בפ' הנודר מן המבושל שדברים השווים אינם מבטלים זא"ז, ובכל מה שהם חלוקים זמ"ז בזה הם מבטלים זא"ז. יעו"ש. ועפי"ז י"ל דר' אבא סובר דאם הי' מתערב חטים בשעורים של חבירו הי' מתבטלים גם לענין תשלומים כיון דבכה"ג מתבטל עצמות של החטים וכאילו אין כאן חטים כלל, ממילא גם קנין הבעלים נפקע דליכא חפץ שעלי' יהי' זכותו וקנינו, אבל חטים בחטים דליכא ביטול עצמות החטים רק סבת הדין של הקנין ובזה לא שייך ביטול דסבה זו אינה נמצאת בהחטים אלא בבעל החטים, ור' הושעיא דאמר שפיר עביד דאחיכו עלי' סובר דלרבנן נמי גורם הדין ביטול שיתבטל עצמות הדבר דליכא בעולם שני דברים שיהי' דומים זה לזה ממש, רק כל היכא דליכא ביניהם איזה השתנות הנוגעת לדין ליכא דין ביטול, אבל היכא דאיכא חילוק דין ביניהם אז בטל המיעוט לגמרי דהרי גם בעצמותם הם חלוקים זמ"ז, וכמו דלר' יהודא סבת התחלקות הדינים ביניהם גורמת להתבטלות עצמותם כ"כ לרבנן, וכיון שכן גם חטים בחטים יתבטלו ויהי' נחשב כמאן דליתא בעולם חטים שלו ויפטור האוכלן דכבר נפקעו קנינים של הבעלים ע"י התבטלות החטים:

ובחי' הרשב"א בסוגין תמה בזה על קושית ר' הושעיא וז"ל נהי דלר' יהודא לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל, תמיה לי אי משום הא מאי החוכא דדילמא אית לי' לר' אבא דמים ומלח לגבי עיסה מין במינו הוא וקושטא דמילתא נמי הכי הוא, דמ"ה נמי הוא דאמר רב אשי דהוי לי' דבר שיש לו מתירים וכל דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל, ועוד דדילמא ר' אבא כר' יהודא ס"ל, ומאן דס"ל כר"י מאן דאית לי' כרבנן אחוכי עלי', עכ"ל, ולפימש"כ השקלא וטריא בזה אם גם במין במינו שייך ביטול עצמות החפץ ושניהם סברי כרבנן, דאם הטעם דר' אבא משום דס"ל כר' יהודא דמין במינו לא בטיל, למה לי' להוכיח מדיני ממונות דיאכל הלה וחדי, כיון דבכל דוכתא לא בטיל לר'