שערי ישר חלק א רנג

א' משתי אחיות דשתיהן צריכות גט, ליברור חדא ולישתרי השני' כמו במחיר כלב, ונלענ"ד כיון דמעיקרא חלה התפסת קידושין על שתיהן כפי שביארנו דגם קמי שמיא לא נתיחדה אשה מיוחדת וכל אחת יש בה התפסת איסור קידושין עד הבירור, וכיון דקיי"ל דקדושת הגוף לא פקעה בכדי, משו"ה אסורות לעולם. וכן נראה להוכיח מהא דאיתא במשנה ריש פרק כיצד מערימים במס' תמורה באומר על בהמת חולין מה שבמעי' אם זכר עולה ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמי' חולין, ופירש"י וז"ל ילדה שני זכרים על שניהם חלה קדושת עולה דהא קאמר אם זכר עולה ומיהו לא נדר אלא אחד הילכך יקריב אחד לנדרו והב' ימכר לצרכי עולה ודמי' חולין. עכ"ל. ולכאורה יקשה בממ"נ אי ס"ל האי תנא יש ברירה למה ימכר השני לחייבי עולה, ואי ס"ל אין ברירה למה דמי' חולין, ולפימש"כ מתישב על נכון דבכל קדושת הגוף איכא שני דברים, קנין לגבוה והתיחדות הקרבה למזבח, ומשו"ה לענין הקנין מהני ברירה מכאן ולהבא ונתברר שא' קנוי לגבוה ומיוחד להקרבה והשני פקע קנינו, אבל מה שהי' מעיקרא חלות קדושת הגוף גם על השני קודם שנתברר, קדושה זו לא פקעה ומשו"ה צריך להמכר לצורכי עולה. וכן יתישב דברי הרמב"ם בה' תמידין ומוספים פ"ח הי"ב שכ' שחט ב' כבשים על ד' חלות אם אמר יקדשו ב' מתוך ד' מושך שתים מהן ומניפן והשאר פודים אותן בפנים ונאכלים בחוץ כשאר חולין. עכ"ל. שדברי' מפליאים כל רואה, דממ"נ אם סובר זה יש ברירה למה צריך לפדותן בפנים כיון שנתברר על הב' שהם רק קדושת דמים, אינן נפסלים ביוצא, ואם כמו דקיי"ל בכל דוכתא דאין ברירה, ודאי קשה איך נאכלין בחוץ דהרי כל אחת בספק קדושת הגוף וכמש"כ רש"י דכולן נאכלין בפנים מטעם זה, ועוד דצריך להניף כולן כמש"כ בתוס', וכבר הקשה כן בס' לחם משנה שם, וכן הקשה על הר"מ מש"כ בה' פסולי המקדש פי"ב גבי תודה שנשחטה על פ' חלות ונשאר בצ"ע, ולפימש"כ דברי' מובנים היטב, דכיון דאין ברירה ונמצא דלא נתברר למפרע, רק מכאן ולהבא נגמר הבירור של הב' חלות ומעיקרא קדושת כולן בשוה, וקדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"י הבירור לחוד, משו"ה קודם פדי' נפסלים ביוצא ואח"כ נאכלים בחוץ כחולין דמכאן ולהבא מהני הבירור, ומה דבכה"ג נפקע קדושת הגוף מן הלחם, הוא דכיון דנתבאר מכאן ולהבא דהשתים הראשונות הן מיוחדות להקרבה, אז השתים הנשארות הן כקדשים שנעשה בהן מום שפקעה קדושת הגוף. והוא נכון מאד בעזה"י:

ובחי' הרשב"א למס' קידושין ד' י"ז כתב ענין נפלא בהא דאמר רבא ירושת גר את הנכרי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים מהא דתנן גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי, גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"א ואני מעות וכו' ואי ס"ד דאורייתא כי שקיל חילופי ע"א הוא דקשקיל וכו' וכתב הרשב"א וז"ל ואיכא למידק הא אמרינן חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרים ושאינם מעושרים יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני וכו' ואע"ג דירושה דאורייתא, וי"ל דהתם במין אחד ומשום ברירה אבל בשני מינים כי הכא אין ברירה, ואכתי לא ניחא לי דהא דאיתא בתמורה וכן בשני שותפים שחלקו אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה טלאים וכלב את שכנגד הכלב אסורים, שעם הכלב מותרים, ואקשינן בגמ' ואמאי אסורים נישקול חד בהדי כלב וניתסר, כלומר, משום ברירה, ואידך ט' נישתרו, ומשני כגון דשוה עשרה כל חד ד' זוזי ופלגא חומשא וכלבא שוה חמשא זוזי אלמא אי לאו הכי ט' אחריני שרי אלמא אף בשני מינים יש ברירה, ושמא רבא סבר דבשני מינים אין ברירה וההיא מתני' כפשטה מפרש לה אפי' כי לא שוה כלבא טפי מד' זוזי דאין ברירה. עכ"ל. ודברי' מרפסין איגרי חדא מה שייך ענין ברירה דהתם לדון משום שני מינים דכיון דהתם דיינינן רק לברור הטלה שעלי' חל דין מחיר כלב מתוך שאר הטלאים, והברירה היא בין הטלאים, ועוד שההבדל הוא בין מין אחד לשני מינים הוא רק כשאנו דנים על חלוקת השותפים והיורשים לומר שזה חלקו שם שייך לחלק בין מין אחד לשני מינים, והתם דיינינן על ברירה של חלות המחיר כלב, ושנית קשה דאדרבה מסוגיא דהתם מוכח דבשני מינים אין ברירה ומשו"ה נאסר טלה אחד משום מחיר כלב, דאם נאמר דגם בשני מינים יש ברירה דזהו חלקו משעה הראשונה לישתרו כולם, כמו דמקשה הרשב"א כאן דאי יש ברירה לא חשוב חליפי ע"ז, וכבר נתקשו רבים בדברי הרשב"א אלו, ונלענ"ד בכונת דברי' דהנה לענין הקושיא הראשונה שכתבנו י"ל דכיון דיסוד ענין ברירה הוא דאמרינן מה שרצה לברור עכשי' כך דעתו היתה משעה הראשונה אף שלא חשב מעיקרא כלום על דבר זה, וכמש"כ התוס' במס' בכורות ד' נ"ו וז"ל וא"ת מה יועיל אם יברור וכו' וי"ל שכך סברת הש"ס כיון שיש ברירה שיש לדבר להיות תלוי בדעתו דמסתמא כך דעתו מתחילה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב. עכ"ל. והנה מה שתלוי ברצונו בזה הוא משום דלחבירו אינו נוגע ענין זה כלום איזה טלה יהי' נגד הכלב, וכל זה ניחא אם נימא דבשני מינים יש ברירה על חלוקת השותפים וכאילו הוברר מעיקרא שזה יטול העשרה טלאים אלו וזה יטול התשעה טלאים עם הכלב, דלפי"ז תלוי ברירת הטלה בין הטלאים רק בדעתו ודעתו הוא מברר עכשי' והוי כאילו חשב מתחילה לכך, אבל אם נאמר דלענין חלוקת השותפים רק במין אחד יש ברירה ולא בשני מינים, נמצא דאיכא בזה שני אופני שותפות, י"ח טלאים לחלוק טלאים נגד טלאים וטלה אחד עם כלב שתהא יד שניהם שווים בכל אחד מהם, ואח"כ כשחלקו אם הי' מתרצים לברר איזהו מן הטלאים יהי' מן הי"ח טלאים שחלוקתם זה כנגד זה כדין ברירה לומר שזהו חלקו משעה ראשונה, ואיזה טלה שהוא משותף לשניהם עם הכלב