שערי ישר חלק א רנא

כיון שהמתכפר חי הוי חטאת מעליא, ורק אם ימות המתכפר אף שהמקדיש חי יהי' בזה דין חטאת שמתו בעלי', והא דכתב רש"י שם בתמורה לפרש שמא מתו קצת מאותן שהביאו השקלים, משום דבשביל המתכפרים לא שייך לדון משום חטאת שמתו בעלי' דהרי הציבור קיים ואיכא מתכפרים, דכיון דכ"א מקדיש שקלו שיקריבו מהם קרבנות ציבור ולא מתיחד ההקדש בעד מספר ידוע של אנשים, ומשו"ה גם אם ימותו קצת מאלה שהי' בשעת הקדש השקלים לא איכפת לן, משו"ה פירש"י דילמא מתו מאותן המקדישים את השקלים דבשביל מביאי השקלים ודאי הקדיש והרי מת והרי מעורב בזה מתכפר שמת, ויש לדון משום חטאת שמתו בעלי', ולפי"ז לק"מ מדין ביטול ברוב דהרי גם בשקלים שמתו בעליהם אין בזה רק חלק המתכפר ואין כאן דבר מיוחד לומר דבמציאות האמתית הנך שקלים הוו דההוא דמת, וחסרון זה של מיתת חלק הבעלים המתכפרים הוא חסרון בכל השקלים היינו גם בשקלים שהבעלים שלהם חיים, יש חסרון זה, דגם הם הקדישו שקליהם בעד קרבנות ציבור שיהי' המתכפרים כל הציבור של מביאי השקלים, והענין בזה דהשקלא וטריא של הש"ס. אי אמרינן חטאת ציבור מתה או לא, נראה דהוא חקירה במובן של ציבור, אם ענין ציבור הוא הצטרפות אנשים יחידים ידועים, או הוא ענין מופשט שאינו תלוי וקשור באנשים ידועים, וכמו דמסיק הש"ס הטעם דאין חטאת ציבור מתה משום שאין הציבור מתים, כלומר דגם אם ימותו כל הדור הזה יהי' הדור הבא הציבור, וכמו בענין דבר השייך לקהל ולשבט, והנה גם להך צד שנאמר דהוקדש בשביל הציבור החי עכשי', לא נוכל לומר דאם ימות אחד שלא ממביאי השקלים שיהי' חסרון משום חטאת שמתו בעלי', והטעם בזה שלא הוקדש דוקא בשביל כל מספר האנשים החיים עכשי', אבל כ"ז רק לענין אנשים שאינם ממביאי השקלים שבשבילם ג"כ בא הקרבן דאצלם אינו מיוחד ההקדש, אלא שאם יצטרכו להתכפר יתכפרו גם המה, ואם לא יצטרכו יתכפרו בלעדם, אבל כל נותני הדמים הם הבעלים העיקרים ובשבילם הוקדש הדמים בעד כולם, ואם מת אחד מהם איכא חלק בעלים שמתו, באופן דלפי"ז אם מת אחד ממביאי השקלים איכא חסרון בכל הדמים משום שמת מתכפר שבשבילו הוקדשו הדמים, ולפי"ז ליכא בזה דין ביטול ברוב שיתבטלו הנך זוזי ברוב הדמים דחסרון זה מתפשט בכל הדמים שמת אחד מן המתכפרים שבשבילו הוקדשו הדמים לקרבן חטאת ציבור, באופן דלפי"ז נסתרת גם ראי' זו שהוכיח בס' עין יצחק מזו הסוגיא כשיטת המקנה הנ"ל:

עוד יש לדון בזה אף אם נאמר דכונת הש"ס דרק בהנך זוזי שמתו הבעלים איכא חסרון שמתו הבעלים ולא בדמים אחרים, דלפי"ז יש לדון שיתבטלו מה"ת הנך זוזי ברוב כסף של שאר השקלים שלא יצטרכו להשליכם לים המלח, מ"מ כשקונים אח"כ קרבן בדמי השקלים אכתי איכא חלק בקרבן ציבור זה לבעלים אלו שמתו, דביטול ברוב לא מהני רק שיתבטל מהדמים דין השלכה לים המלח, אבל זכותם של הבעלים לא נפקע דממונא לא בטל, וכ"כ כל זכות שהוא בא מכח קנין ממוני לא בטיל, וא"כ אח"ז שנקנה קרבן איכא חלק מבעלים שמתו, ולומר שיתבטל חלק זה בתוך שאר חלקי הקרבן זה ודאי לא שייך כמו שבארנו, דבדבר שאינו מסוים ואינו מבורר לא שייך ביטול ברוב כנ"ל, וכן משמע מלשון רש"י שם דז"ל דילמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבים חטאת שמתו בעלי' שהרי יש להם חלק בהן. עכ"ל. דמזה מוכח דלא על השקלים עצמם אנו דנים, דאילו על השקלים עצמם הם כולם של הבעלים רק על הקרבן שבו יש חלק לבעלים שמתו, וע"ז לא יהני הביטול שלא יהי' להם חלק, ובקרבן גופא ודאי ליכא ביטול, ועלה לנו מזה דאין שום הוכחה לדברי הגרי"א בס' עין יצחק, וע"כ נראים הדברים מסתברים ונכונים, דדברי המרדכי הם רק בלח בלח שמתחילת בריאתם נבראו ויצאו לעולם בתערובות קודם שחל שם היתר ושם איסור על הרוב והמיעוט, דבכה"ג חל השם על כל התערובות יחד כאילו הם גוף ועצם אחד, שיש בו חלקים חלקי איסור והיתר ואין כאן מבטל ומתבטל. כנלענ"ד בעזה"י בענין זה:

ולפי מש"כ מתורץ גם מה שהקשה הגרע"א בס' דרוש וחדוש למס' ביצה ד' י' בהא דהובא שם המשנה המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים, דפירש"י וכל המפרשים דכל הכלים המונחים תחת הפתחים טמאים, שחכמים גזרו טומאה על מקום שסוף הטומאה לצאת דרך שם, וכאן אין אנו יודעים באיזה יוציאנו הילכך כולם טמאים, דבפשוטו משמע דמשום דמספקינן באיזה פתח יוציאנו כל פתח ופתח הוא בספק טומאה דשמא סוף הטומאה לצאת דרך שם, וקשי' לי' כיון דרק כלים שבפתח אחד נטמאו והשאר טהורים, א"כ יתבטלו הכלים שבפתח זה ברוב הכלים שבשאר הפתחים. יעו"ש ועפ"י מש"כ לק"מ דכל כה"ג ליכא ביטול ברוב, כיון דגם במציאות האמתית לא נתיחד פתח אחד לטומאה רק כולם ראוים שאחד מהם יהי' סוף טומאה לצאת, וע"כ כולם טמאים מספק, וספק זה אינו משום ספק המציאות איזה מהם טמא רק שדין ספק על כולם מחמת שאחד מהם ראוי להיות טמא, אבל עכ"פ כולם שווים הם ואין כאן מבטל ומתבטל, ועיי"ש דמסיק דאפשר דכולם טמאים ודאי מחמת אפשרות סוף טומאה לצאת, ולענ"ד אין מסתבר כן דאם נאמר כן לא הי' מועיל דין ברירה לומר דמתחילה הוברר שלא יהי' אפשרות עוד לצאת בפתח אחר, וגם הגרע"א מפקפק בדרך זה ונשאר בצ"ע, ולדברינו אי"צ לזה דאין כאן כל קושיא כלל. ועפי"ז מה שכתב בס' מקור חיים בה' פסח סי' תמ"ח על דברי הרמב"ם דפסק בפי"ד מה' איסורי מזבח בשני שותפים שלקחו זה לקח י' טלאים וזה לקח ט' וכלב מה שכנגד הכלב אם יש טלה אחד שדמו כדמי הכלב או יתר על דמי הכלב