שערי ישר חלק א רמז

הבשר הסמוך להכחל אלא חשבינן דיצירתו בא מכל הגוף של הבהמה ובגוף זה איכא אבר היוצא דחלק החלב שמתהוה ממנו אסור, משום דל"ד לשאר בהמה דאית לי' תקנה בשחיטה, לכן אסור החלב כתערובות חלב טריפה בחלב כשרה, דרק כ"ז שהי' הנוזלי מחובר עם בשר המותר הי' דינו כבשר ההוא, אבל כיון שפירש ממנו חזר דינו להאסר משום אבמה"ח, ומעתה י"ל דבנידון זה דברי המל"מ קיימים לדמות דין זה לדינו של המרדכי, דחשוב כתחילת יצירת איסור זה הוא בתערובות, היינו דיצירת החלב כשהוא נכנס בתוך הכחל הוא נוצר בתערובות, דאף שהאבר היוצא הי' ניכר כבר בפ"ע אבל כיון שהותר כבר כשהי' נכנס בחלקי הבשר המותר ועתה הוא תערובות חדשה שבאים הרוב והמיעוט יחד ואין ע"ז ענין תערובות, דהכל, כלומר כל החלב, הוא כגוף אחד שיש בו חלק איסור וחלקים רבים של היתר ואין מבטל ובטל דהמבטל והבטל אינם בפ"ע ולא הי' אחד מהם בפ"ע, ומסתייע שפיר לדין המרדכי דבכה"ג ליכא ביטול ברוב, אמנם בנידון שכתבו התוס' בזבחים שהבאנו דשם מיירי לאחר שחיטה דכל הבהמה כבשר דמנוח בדיקולא והרגלים הי' חוץ לעזרה, ונפסלו ביוצא, וכשמקבל הדם נמשך הדם גם מהרגלים והוי תערובות ככל תערובות דעלמא, דמעיקרא הי' ניכרים הרגלים לעצמם וכל הבהמה בפ"ע ועתה הם מתערבים, אין זה ענין כלל לנידון של המרדכי ובזה מסתברים דברי הר"י אלפאנדרי שהביא המל"מ שכתב להוכיח סברתו מדברי תוס', ובזה מתקיימים דברי המל"מ שהוכיח מסתימת הראשונים נגד חכמי אשכנז דלענין חלב של בת פקועה שיצא ממנה אבר לא מהני ביטול אף אם יהי' ששים נגד האבר, וכן דברי תוס' דזבחים הנ"ל כמשמעם באופן שלא נהי' מוכרחים לדחוק כדברי המל"מ. כנלענ"ד בעזה"י:

אמנם בס' עין יצחק - להגאון מהרי"א ז"ל הגאבד"ק דקובנא, - חלק או"ח סי' כ"ו האריך שם בדברי המרדכי אלו והעלה עפ"י דברי המקנה שכ' בקידושין ד' ס"ד גבי קידש א' מבנותי' דלהכי אסור מה"ת בכל הבנות ולא בטלי ברובא, משום דבכה"ג שהאיסור נעשה בתערובות וכל אחת ראוי' להתקדש, הוי כבאו לעולם בתערובות, וביאר הגרי"א באורך ענין זה והוא דכל היכא דבשעת התערובות שניהם היתר ואין הבדל מזה לזה כלום דשניהם עכשי' היתר ושניהם יכולים להאסר ע"י קידושין, והתערובות נולדה ע"י התחדשות הקידושין ואז כולם בספק הוי כבאו לעולם בתערובות, וכ"כ כתב לענין תערובות איסור אותו ואת בנו דאם נתערבו הולדות ואח"כ שחט אם אחת, דאם כל הולדות הי' יכולים להאסר באיסור זה, כגון שהי' להם אמהות ליכא ביטול מה"ת, ורק אם רק לאחת מן הולדות הי' אם אז חשבינן שהי' התערובות קודם ששחט את האם, דכולם לא הי' ראוים להאסר באיסור זה דאין להם אם ורק אחת אפשר להאסר, ובכה"ג הי' ההיתר ניכר בפ"ע והאיסור נולד בתערובות ובכה"ג בטל אף חהר"ל ודבר שיל"מ, יעו"ש שהעמיק הרחיב הדברים והוכיח מהש"ס ענין זה, ועפ"י מש"כ לבאר דברי המרדכי שהוא רק בלח בלח ובאו לעולם ע"י תערובות, נמצא שכל אלו הענינים שהביא הגרי"א אינם שייכים כלל לדברי המרדכי, עלינו לבאר הענינים האלה עפ"י דרכים אחרים בעזה"י. והנה ראשונה בקידש אחת מבנותי, דמשמע דאסור מה"ת כמו שהוכיח בס' המקנה, ולענ"ד דבכה"ג ליכא תורת ביטול ברוב מטעמים אחרים, דהנה גם בהוכרו ולבסוף נתערבו מה דפשיטת לי' להגאון בס' המקנה דבטל מה"ת ברוב כבר בארנו לעיל דבכה"ג ליכא תורת ביטול ברוב דכיון דבאדם לא שייך תערובות גופים, ורק הוא ספק המקרה שעל כל אחד ספק שמא נתחדשה בו מקרה האוסרת, וכה"ג אין המיעוט גורם דין ספק על הרוב אלא שכל אחד תורת ספק עלי' שלא מחמת תערובות, וכל כה"ג שאין המיעוט גורם על הרוב אין הרוב מבטל את המיעוט, וכמו שבארנו שם סוגית הש"ס דפסחים בחמשה פסחים שנתערבו עורות פסחיהם. יעו"ש. ולפי"ז גם בדברים דשייך בהם ענין תערובות כגון בהקדיש פרוטה בתוך הכיס במעילה ד' או בטלאים שיש בהם מחיר כלב וכיוצא בזה, ג"כ לא בטיל, כיון דגם אילו כל אחד הי' נפרד לעצמו בלא שום תערובות, הי' הספק על כל אחד שמא חל עלי' האיסור או ההקדש נמצא שאין התערובות גורם הספק אלא שהספק הוא מחמת המקרה הגורמת הדין וכל שאין המיעוט גורם לספק על הרוב אין הרוב מבטלו, וכמו שהבאנו שם דברי הרשב"א בתוה"ב. ובתוס' מעילה ד' כ"א הקשו דליבטל ברוב' הוא רק אם נפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס, אבל אם הקדיש פרוטה בתוך הכיס, ע"ז לא מקשו בתוס' כמש"כ דשם לא שייך ביטול, ורק ענין ברירה שייך שם. כנ"ל:

עוד נלענ"ד דבקידש אחת מה' נשים וכן במחיר כלב שחל על אחד מהטלאים וכן בהקדיש פרוטה בתוך הכיס, יש בזה חקירה עמוקה באיזה אופן ענין חלות הדין על אחת מהן, דהנה במקדש אשה אחת, מה' נשים שלא ברר המקדש והמתקדש מי מהן תהי' מיוחדת לקידושין איך אפשר לומר דבמציאות האמתית נתיחדה אשה מיוחדת לקידושין, מאיזה טעם וסבה ייחדו מן השמים אשה מיוחדת שתהא היא המקודשת והמיוחדת יותר משאר הנשים, אלא נראה דיותר מסתבר לומר דכל כה"ג גם במציאות האמתית לא נתיחדה אשה מיוחדת לקידושין ובכה"ג לא שייך לומר אם יבא אליהו, והא דאמרינן דכל חדא אסורה מחמת ספק, אינו כשאר ספיקות דעלמא, דתורת הספק הוא שמא זה הוא הודאי במציאות, וכאן הענין הוא דכל חלות הדין הוא מפני סבה הגורמת לזה, וסבת דין חלות הקידושין הוא המעשה של קידושין נתינת הכסף והאמירה, וכיון שנתן הכסף ואמר אחת מה' נשים אלו תתקדש לי שעי"ז ראוי להיות שאחת מהן תהי' בדין אשת איש, מחמת זה כל אחת אסורה מחמת המעשה, ולא משום דאנו מסופקים עלי' שהיא המקודשת יותר