שערי ישר חלק א רמו

שחיטה ששקלו וטרו האחרונים ביו"ד סי' י"ד לפי שיטת המרדכי ועי' בפ"ת שם סק"ג, דלפימש"כ אינו ענין לשיטת המרדכי דגם שם כבר חל הדין על האבר היוצא קודם שנעשה חלב והאיסור של החלב אינו מחמת דין חלב אלא מחמת טריפה שחל על האבר מכבר ואח"ז מצאתי במשל"מ פ"א מה' מו"מ שהביא בשם הר"י אלפאנדרי ז"ל שכתב כדברינו לחלק בין דברי תוס' זבחים הנ"ל ובדין חלב של בת פקועה מנידון של המרדכי כמש"כ, והמל"מ מסיק דאין לחלק בזה וטעמו שמסתימת הראשונים לא משמע כן, וכמו שהוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דהוי כחלב טריפה שנתערב בחלב טהורה, ולא חילק בין איכא ס' או לא, וכן הקשה שם דאם הי' בזה דין ביטול רק משום דליכא ששים נאסר א"כ הא דמיבעיא במס' חולין מהו לגמוע חלבו הוי ספק דרבנן והי' ראוי להיות לקולא, ומשו"ה החליט דסברי הראשונים דאין לחלק בזה, ובדברי התוס' דזבחים הנ"ל כתב דלקושטא דמילתא כתבו כן דאפי' נתערב דם כשר עם דם פסול אינו בטל ברוב משום גזירה, אבל לא ביאר טעמו וסברתו בזה:

ונראה לענ"ד דהנה יש לתמוה דבגמ' מיבעיא רק לענין חלבה של בת פקועה, וכן ביו"ד שם לא נזכר רק לענין חלבה, דמוכח להדיא דבשר של הבהמה מותר באכילה ומאי שנא הבשר מהחלב, דכמו דיש תערובות בחלב כ"כ איכא תערובות בבשר דינקי זה מזה, וכמו דאמרו בגמ' זבחים שם ד' כ"ו לענין יוצא דילמא משום שמנונית, ופי' רש"י שם דשמנונית של רגל הנפסל ביוצא יוצא עם הדם יעו"ש, ולמה לא נאסר הבשר משום תערובות שמנונית של האבר היוצא של בפ"ק, וביותר תמוה כיון דהחלב הנכנס בכחל של הבהמה מאבר זה הי' כנוס קודם בגוף הבהמה המותרת ע"י איזה מין נוזלי שמנונית או דם, וקודם שנעשה חלב הי' עצם זה מותר באכילה כבשר שחוט מאיזה טעם שיהי', והאיך יחזור לאיסורו משעה שנעשה חלב, ובס' דרכי תשובה סי' י"ד הביא בשם גאון אחד שעמד על ענין זה, ומתרץ דכיון דדם יוצא ע"י מליחה כשימלח הבשר יוצא תערובות זו מן הבשר, והדבר מביא לידי גיחוך, דלו יהא כמ"ד דדם נעכר ונעשה חלב, אבל עכ"פ הלא מתערבים גם שאר עצמים מאבר זה לזה ובדם עצמו איכא גם שמנונית מעורב כמו שהבאנו דברי הש"ס דזבחים הנ"ל ועל זה לא מהני מליחה:

וע"כ נלענ"ד דמה שכל הבשר מותר ולא איכפת לן מה שמעורב בי' שמנונית מאבר האסור בע"כ אינו משום ביטול ברוב דא"כ לר' יהודא דמין במינו אינו בטיל הי' ראוי להאסר, אלא בע"כ הטעם בזה משום התהפכות טבעי דכמו דלא איכפת לן מה שהולך וגדל בגידולו משעה שנולד עד זמן שחיטתו, דהלא לא ניתר בשחיטת האם רק מה שהי' בעולם בשעת שחיטת האם, ובע"כ הטעם לזה דמה שמתרבה הבשר בגידולו הכל מתהפך להבשר שהי' תחילה ונעשה כמוהו, וממס' בכורות דאמרינן שם דהיתר חלב בהמה חידוש הוא כיון דבא מן הדם או מאמה"ח, ולא אמרו דגם בשר חידוש הוא שמתהוה גם מן הדם וחלב, אין ראי' לדברינו אלה, די"ל דחלקים אלו של חלב ודם שמתהוה מהם בשר גם מעיקרא אינם אסורים, או כמש"כ הראשונים ז"ל בשם רבינו יונה הובא במג"א או"ח סי' רט"ז דנבילה המתהפכת לדבש כשהיא כבושה בדבש מותרת מפני שנעשית דבש ונתהפכה לדבר המותר, והכא לענין אבר היוצא לא שייך לומר כן דרק אם מתהפך מין זה למין אחר מחלב ודם לבשר או מנבילה לדבש אז יש לדון כיון שמין האסור ליכא בעולם כלל ועכשיו הוא מין המותר - ומה דקשה ע"ז מגמ' בכורות הנ"ל יעוי' במג"א שם ומה שתרצו האחרונים עי' בחק יעקב ה' פסח ס' תס"ז ובמקור חיים שם, - אבל הכא מה שיונק הבשר מאבר זה אין כאן השתנות ממין למין, אבל עכ"פ יש מקום לומר גם בדין אבר היוצא דמה שחלק הבשר המותר בהיתר שחיטה יונק מאבר היוצא נהפך להיתר גם זה מטעם שנעשה לבשר אחד ואין בגדר שאר תערובות לדון בזה מדין ביטול ברוב, וקצת דוגמא לזה יש לדמות בהא דהביא הר"ן בנדרים ד' מ"א ע"א שיטת הרמב"ם לענין נוטפים שרבו על הזוחלים שאם נתרבה במקום גומת המעין הכל חשוב כמעין לטהר בזוחלים ובכל שהוא, כיון דשם הוא חשיבות מימיו מבטלים כל המים הבאים עליהם, יעו"ש, ומכש"כ הכא שנעשים לבשר אחד ע"י כח החיוני, ואף דבגמ' ביצה ד' ל"ז ע"ב אמרינן שם בשנים שלקחו בהמה בשותפות דסובר רב דשניהם אסורים להוליך אף דיש ברירה משום דינקי תחומים מהדדי, ורב כהנא ורב אסי הוכיחו נגד זה, לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומים חששו, ופי' בתוס' שם דחשש איסור מקצה הוא מה שניתוסף שמנונית שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביו"ט, ובחי' הרשב"א מבאר שם הטעם מה דלא חששו לאיסור מוקצה ותחומים הוא משום ביטול ברוב אף דהוי דבר שיש לו מתירים בכה"ג דלא מינכרי בטלי, יעו"ש, נלענ"ד דל"ד איסור תחומים ומוקצה לנידון דידן דשם אין שייך כ"כ לומר דנעשים לבשר אחד ויופקע מהם איסור תחומים, דאיסור זה אינו איסור עצמי וכן איסור מוקצה דלא הוכן מערב יו"ט, דאיסורים אלו שייכים גם בחלק המותר כ"מ שלא הוכן מאתמול, וכל מה שלא קנו שביתה הוא אסור, אבל בנידון דידן כיון שחלק הבשר המותר הוא כבשר דמנחי בדיקולא ככל בשר שחוט דלא שייך בי' איסור אמה"ח ורק אבר זה כחי חשיב כמש"כ הרשב"א הובא בש"ך שם סי' י"ד, משו"ה כל מה שנתערב עמו דרך טבע החיוני נעשה כמוהו:

ועפי"ז י"ל דאף שקודם שבא החלק הנוזלי לתוך הכחל הי' דינו כבשר המותר, אבל כיון שבא לתוך הכחל ונתהפך למין בפ"ע להיות לחלב מתחדש ע"ז דין חדש ככל חלב דעלמא שמתחדש עלי' דין חדש, ותלוי דינו ממה נעשה עיקר יצירת חלב זה, וכיון דאי אפשר לומר דיצירתו הוא רק מחלק