שערי ישר חלק א רמה

אלים כחו שהי' ניכר בפ"ע והרוב קליש, וזה מופרך מסוגית הש"ס דנדרים סוף פ' הנודר מן הירק דמבואר שם דגדולי היתר מעלים את האיסור שהרוב היתר שם נולד מעורב יעו"ש, וגם מדברי המרדכי עצמו מוכח להדיא שאם מיעוט האיסור הי' ניכר בפ"ע מיבטל בטל אף שהרוב בא לעולם מעורב, דהרי מתרץ מהך דפ' המפלת משום שהולד הי' ניכר בתחילה ואח"כ נימוח - כמו שהבאנו דברי' - ומוכח מדברי' שאם המיעוט הי' ניכר ג"כ בטל אף שהרוב בא בתערובות, דאל"כ הי' צריך לבאר דהתם הי' הרוב ניכר, ולפי"ז אי אפשר לבאר דברי המרדכי שהטעם משום קלישת כח הרוב:

ובס' רי"ט אלגזי בפ"ג דבכורות אות ל' ראיתי ששקיל וטרי ג"כ בדברי המרדכי והביא דברי המל"מ שרצה לפרש דהעיקר תלוי אם חל האיסור בתערובות, ודחה דברי' מכמה סוגיות) ועיי"ש דמסיק דדוקא היכא שהאיסור חל בתערובות וגם ההיתר לא הי' ניכר עוד בפ"ע שהוא כתרתי לריעותא, כלומר שהרוב קליש כחו שלא הי' מבורר להיתר בפ"ע, ומה שלא הי' המיעוט ניכר באיסורו הוא ריעותא שני' דעיקר דין ביטול הוא שיתבטל האיסור שכבר חל ולא שיהני הביטול שלא יחול איסור על המיעוט, יעו"ש שהאריך בזה, ואין דברי' מחוורים בעיני דאיך נחשוב לריעותא ענין זה מה שלא חל על המיעוט האיסור קודם התערובות, כיון שפסק המרדכי בגיגית דהמיעוט שנולד בתערובות בטל אף בדשיל"מ כמו שהביא דברי' גם הרי"ט שם, הרי מוכח דבכה"ג שלא יחול דין איסור מתבטל יותר, וע"כ לא ירדתי לדעת הנך מפרשים להבין שיטת המרדכי, כי עפ"י המתבאר רק היכא שהרוב והמיעוט באו לעולם יחד מעורבים כתב המרדכי דליכא ביטול, אבל עלינו למצוא טעם היסודי בשיטתו ולברר בין הענינים הנראה בדומה לזה:

ונראה לענ"ד בביאור שיטתו והוא, דענין הביטול הוא רק אם איכא ענין תערובות של מיעוט ורוב, שאמרה תורה שלא יגרום המיעוט דין על הרוב ויתבטל דינו, וזה שייך היכא שאחד מהם הי' ניכר בפ"ע ועתה נשתנה מצבו ע"י ערבוב בכה"ג חשוב תערובות בין שהי' הרוב בפ"ע ואח"כ ניתוסף המיעוט שנולד בתערובות ובין להיפוך שהי' המיעוט בפ"ע ונולד הרוב בתערובות כל כה"ג חשוב שהמיעוט נתערב ברוב, כיון דמקודם הי' אחד בפ"ע ועתה הם מעורבים, אבל אם שניהם באו לעולם בערבוב חשוב הכל כגוף אחד שיש בו חלק איסור וחלקים הרבה של היתר, ואין כאן מבטל ומתבטל דהכל חשוב כגוף אחד ואין חלקי' מבטלים זא"ז, ולפי"ז נראה לי דרק בלח בלח שייך ענין זה דבשעה שראוי לחול הדין על המיעוט והרוב, לקרות שם היתר על הרוב ושם איסור על המיעוט הם מעורבים שאין הדין חל על כל אחד בפ"ע, דאין כאן דבר נפרד אלא חל על כל הגוף יחד לומר דחלק מזה אסור וכמה חלקים הם היתר, אבל בדבר יבש דכל חלק וחלק הוא נפרד והוא בעין בפ"ע וכשחל האיסור הוא חל על דבר מיוחד ונפרד כל כה"ג אינו ענין כלל לדברי המרדכי, וכן נמי אינו ענין לזה הא דמבואר במס' מכשירים פ"ב ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור ועשה מהם כלי דאזלינן בתר רוב אף שהכלי נעשה ע"י התערובות יחד דשם אין הדין חל ע"י חלק יחלק אלא ע"י שלמות הכלי וצורתו, ועלינו לדון ממה נעשה הכלי, אין המיעוט ברזל יכול לשנות את דין הכלי, ושם הרוב כבר הי' גם קודם שבללן ומשו"ה חל דין הכלי כפי רוב הברזל, וכן נראה לי שיטת הרמב"ם דכתב בפ"א מה' משכב ומושב הי"ד דמי רגלים של זב מטמאים משום דאי"א בלא צחצוחי זיבה, דקשה טובא מגמ' זבחים ד' ע"ט ע"ב דשם מפורש דמי רגלים של זב שנתערב במי רגלים של טהור תלוי בפלוגתא דר"י וחכמים אם מין במינו בטל יעו"ש. והלא מי רגלים עצמם אינם טמאים ורק צחצוחי זיבה שמעורב בהם הם טמאים והם אינם מין במינו במי רגלים של טהור, ועפ"י דרכנו יש לומר דכיון דצחצוחי זיבה באו לעולם עם מי הרגלים חשוב הכל גוף ועצם אחד שיש בו חלקים קטנים של צחצוחי זיבה, ואינם כשני דברים שנתערבו, משו"ה אם נתערבו אח"כ במי רגלים אחרים הוא תערובות של מי רגלים במי רגלים, ולר' יהודא חשוב כמין במינו, דחשבינן כאילו המי רגלים טמאים מחמת עצמם, רק דסיבת טומאתם הוא מפני שנמצא בהם חלקים של זיבה, ונכון הוא בעזה"י, ודברי המרדכי במס' שבת לענין סחיטת ענבים בשבת, כבר נתבאר בדברינו לעיל בפרק הקדום:

ועפ"י דרכנו נראה בהא דכתבו תוס' בזבחים ד' כ"ו ד"ה שחט לענין הא דאמרי' שם בבהמת קדשים שהיתה רגלי' בחוץ והיא בפנים שאם שחט ואח"כ חתך פסולה משום דמתערב עם דם של הרגלים שנפסל ביוצא, וכתבו בתוס' שם דמה"ת בטל ברוב ורק משום גזירה הוא כמו דאיתא בפ' התערובות דגזרינן גזירה במקדש יעו"ש, דלכאורה הם נגד שיטת המרדכי דהרי גם הכא באו לעולם כשהם מעורבים, וכן מצאתי בס' עין יצחק להגאון מהרי"א זצ"ל מקאוונא, שכתב בסי' כ"ו ח' או"ח שדברי תוס' אלו הם מחולקים עם המרדכי, ולפימש"כ אין ענין זה דומה להמרדכי, דהכא כבר חל דין יוצא על הרגלים והיו בפ"ע ואח"כ נתערב דם הרגלים עם דם של הבהמה כולה, כמש"כ רש"י שם, ושיטת המרדכי היא באופן שהדין שראוי לחול על המיעוט ועל הרוב הוא כשהם מעורבים ומקודם לזה לא הי' עוד שום דין לא על המיעוט ולא על הרוב כמו שבארנו, והכא מעיקרא חל דין יוצא על הרגלים ודין הכשר על שאר הבהמה, ואח"כ הם מתערבים דרך האיברים, וז"ל רש"י שם בד"ה שחט ואח"כ חתך פסולה, שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצא וכל דמי בהמה יונקים זמ"ז ויצא דרך בית שחיטה ונתערב בדם המזרק ופסלו עכ"ל. הרי מפורש דכבר נפסל ביוצא קודם שנתערב, וכן נראה לי בדין חלב של בת פקועה שיצא ממנה אבר קודם